האם לתאם את נוסח ניחום האבלים למציאות המשתנה?

שאל השואל ואמר כיצד מנהגים מנחמים אבל יחיד כידוע מנהג אבותינו שאומרים לאבלים תנוחומו מן השמיים אצל עדות אחרות יש מנהגים לומר שהשם ינחם אתכם בכלל בלי ציון בירושלים בין כך ובין כך בדרך כלל לשון הניחות הוא בלשון רבים. ועד השאלה כשמדובר בעבל יחיד כיצד ישנחם אותו. האחרונים נחלקו בדבר. יש אומרים שצריך לנחם אותו בלשון רבים כרגיל, כשגור בפינו, תנחו מן השמיים או השם ינחם אתכם בכלל בל ציון ירושלים. ויש אומרים שצריך לתאם את לשון הנחומים בהתאם לנתון דהיינו תנוחה מן השמיים באמת המנהג הנפוץ הוא שאומרים תנוחה מן השמיים אבל היו שדיקו מלשון מהריץ בשוט פעולה צדיק חלק א' סימן נא שהביא בדרך אגב ינוחו מן השמיים הערה הגבית מאוד מאוד לא מחייבת אבל מאחר ואין מסמרות בדברים הללו כי לא בתלמוד דנו ולא בראשונים דנו בעניין הזה והרי לא רק בימינו יש אבל יחיד אלא דברים שכיחים משמע ובמאחר שאין נוסחאות של נחומים שנקבעו בתלמוד ובראשונים. אלא הדבר מסור למנהג. נראים לנו הדברים לתמוך במנהג שרווח אצלנו שגם את היחיד יש לנחם בלשון רבים תנוחומו מן השמיים. וזאת על שום מה. כיוון שכל דפוס של נחומים או סגנון של נחומים שמסור להמון העם מן הרגע שהוא יצטרך לעתכן אותו בהתאם לנסיבות הוא תבלבל ולא יעלה דבר טוב בידו למשל אם הוא יצטרך לנחם אבלות כלום יצטרך להגיד תתנחם נ מן השמיים אם יש עבה יצטרך לומר לה תתנחמי מן השמיים בכל דבר שמסור לרבים הדבר הטוב ביותר הוא להקל על שכירתו ועל השימוש בו ולא נכנסים לדיוקים והתאמות בהתאם למצב הנתון כי זה לא מעלה ולא מוריד ולכן עדיפה השיטה להגיד תנחו מן השמיים גם לעבל יחיד כשהם שגם לנשים אומרים תנחו מן השמיים לא אומרים תתנחם מן השמיים וכאמור גם לא אומרים לעבלה תתנחמים מן השמיים זו הדרך שנראית לנו עולה בית אל ראיה מאין ראיה לדבר אבותינו שהיו הולכים לג'בר לעברות את האבל היו נותנים אה ולוקחים כוסית שתייה מברכים על הכוסית שתייה אם זה גפן או אם זה שהכל במידה וזה ערגי ואומרים אלוהים ינחם אבלים וכולם משיבים אלוהים ינחם אבלים וה מכבדים את האבל או את האבלים בכוסות שתייה ואז האבלים כמובן מברכים על ברכת הננין אבל בזמן שכבר ברכו ושתו אז אומרים בעל הצמות מול יש למלחם שמול דוד והעבלים המנחמים משיבים א השם מנחמכם נחומו שלמו אם את הדברים האלה נתחיל לעתכן בהתאם לנסיבות שום דבר טוב לא יזכר ולא יתקיים ולכן כאמור יש לתמוך במנהג הרווח שהדברים האלה אומרים אותם כנסחאות ולא משנים סימוכים לדבר הזה סמוכים לדבר הזה ושאנחנו בירושלמי דענו על ברכת המזון בשבת אצלנו בברכה השלישית אנחנו אומרים רוענו אצלהם הייתה נוסחה רענו זוננו פרנסנו ואז שאלו בירושלמי האם אין כאן בקשת צרכים והשיב ואמרו נוסח ברכות הוא זה, מטבע הברכות הוא זה. כלומר, אף על פי שיש בלשון בקשת צרכים, מאחר והם לא נאמרים בלשון בקשת צרכים, אלא כחלק ביצי נפרד ממטבע ברכות והואיל ולא רוצים לסתור או לשנות כדי לא לזעזע, כדי לא כדי לגרום לשכירה ולשגרה. מור שיאמרו הדברים אפילו בשבת. שאין מבקשים צרכים ובלבד שהדברים האלה יהיו שגורים בפי הבריות חשוב מאוד מאוד שדברים כאלה יהיו שגורים בפי הבריות אותו דבר גם מה שאנחנו רגילים היום לומר אלוהיי נצר לשוני מרע וכל הבקשות האלה בקשות תחנונים שבתום התפילה שני מראות גם בשבת מה ההסבר לכך ההסבר של הירושלמי מטבע תפילה הוא בכך ולא רצו לשנות כדי לא לפגום בשגרת התפילה של יום יום שיש לה חשיבות שהאדם אומר אותה תמיד ולכן כאמור זוהי הסיבה שאנחנו תומכים במנהג שאומרים כרגיל תנוחם לשמיים גם ליחיד גם לאישה ללא שום הבדל אני אומר את הדברים האלה הן בשביל להכריע בין הדעות הרווחות ובגלל שכבר דקו מעריץ מה שדיקו לא שזה אלה הם דברים שעומדים ברומו של עולם אלא מבחינת ההנהגה הראויה אני אומר זאות גם בגלל שהיו מי שאמרו שמאחר ורבנו אמר דבר מאוד מאוד מופלא הוא אמר יראה לי כך הוא אמר בפרק 14 מהלכות אבל הלכה זן ויראה לי שנחמת אבלים קודמת לביכור חולים שניחום אבלים גמילות חסדים הם החיים ואם המתים באמת על פי כל כני מידה ועל כל פי היגיון, אם אדם עומד בדילמה, הוא יכול ללכת לנחם או ללכת לבקר חולה. אין לו זמן אחר, רק את הזמן הזה. ההגיון אומר שילך לבקר את החולה. כי כל מי שאינו מבקר את החולה, הרי הוא שופך דמים שמה יוכל לעזור לו, שמה יוכל לסייע לו. והרי מדובר כאן בחיים. לאחיות חולה ונפטר מה מה עוד נאכל? יש לנו את האבל. בסדר אבל זה לא כמו חולה. אומר רבנו חידוש גדול ויראה לי שנחמת אבלים קודמת לביכור חולים שניחום אבלים גמילות חסדים הם החיים והם המתים. הנימוק הזה שיוצא מקולמוסו של רבנו הוא אומר דרשני. כלום לפי רבנו כשמנחמים את ה את הבל את העבל מתכוונים בעי שעתה לנחם את הנפטר הרי אין עוד שיח וסיג בינינו ובין הנפטר אלא רקעים נשמתו וגם אז לא שיח ושיג אנחנו מדברים על נשמתו ולא על גופו ולא על גבייתו ואיך רבנו אומר שיש בזה גמילות חסדים עם החיים ואם המתים הכוחנו לומר אם רוצנו לתת הסבר העולם את שיטת רבנו שאין הכוונה שבאמת הנפטר אבל והוא מנחם אותו או הנשמה עשובה והוא מנחם אותה. אלא שבניחום אבלים יש כבוד גם לעבלים לנפטר. כי העובדה שבאים ומנחמים את האבל הרי בכך חולקים כבוד לנפטר. כמו שאמרו חכמים בגמרא וכי תרנגולת וצאת מהבית. מה? בכי אדם שנפטר אם אתה לא תספיד, אם אתה לא תתייחס אז זה כאילו חוצה את התרנגולת וזה נגמר. לא מדובר באדם איש, אישה צריך להתייחס לזה ולכן יש לתת כבוד לנפטרים הויל וכן אי אפשר לבוא לומר שרבנו מתכוון בתנוחו מן השמיים גם לעבל וגם לנשמת הנפטר ואז זה נותן צידוק לשון רבים די לנו בצורך שלנו להסביר את שיטת רבנו לפי שיטתו בעניין ניחום אבלים גם לנפטרים להוסיף עוד גם את הפן שכאילו הלשון רבים כולל גם את הנפטרים לא ירחק היום שאנחנו כשאדם נפטר ערירי ננחם באוויר נגיד תנוחונשמים ומתכבלים לנפטר עלה לדעת דבר כזה ודאי שלא ולכן כאמור א גילינודעתנו שעדיף לנחם אבל יחיד אוה יחידה בלשון רבים זה הדרך העולה בית אל תנוח מן השמיים רבי חניה גשם