הגר"ע יוסף פוסק שבנסיבות כאלה ידליק יום אחד בלבד כי הוא אנוס ו"רחמנא פטריה", האם זה עולה בקנה אחד עם פסקי הרמב"ם?
מי שאיחר ונותרו לו 10 דקות עד לסיום משך זמן ההדלקה, האם לשיטת הרמב"ם יתחייב בכמות שמן של חצי שעה?
כיצד ניתן להסביר לשיטת רבינו הרמב"ם את התופעה של הדלקת הנרות במקדש במשך שמונה ימים מפך שמן שהיה בו כמות ליום הדלקה אחד?
הקלטת עוסקת בשאלה הלכתית עקרונית הנוגעת לדיני חנוכה: מה יעשה אדם שאין לו שמן להספיק להדלקת נרות במשך כל שמונת ימי החנוכה, אלא רק כמות המספיקה להדלקה למשך חצי שעה בלילה הראשון (שיעור המינימום הנדרש ל"עיקר המצווה")? האם עליו לחלק את כמות השמן המועטה שברשותו לשמונה חלקים ולהדליק מעט בכל לילה (אפילו אם לא יספיק לחצי שעה), או שעליו להדליק את כל הכמות בלילה הראשון (למשך חצי שעה) ובשאר הלילות יהיה פטור מדין "אנוס רחמנא פטרה"?
הדובר מציג את פסיקתו של הרב יוסף בספרו "חזון עובדיה", שם נפסק כי במקרה כזה, האדם ידליק בלילה הראשון כשיעור חצי שעה, ובשאר הלילות יהיה בגדר "אנוס רחמנא פטרה". השואל מעלה את השאלה האם פסיקה זו עולה בקנה אחד עם שיטת "רבנו" (ככל הנראה הכוונה לרבנו הרמב"ם).
עמדת הדובר המבאר את שיטת "רבנו":
הדובר משיב כי לדעת "רבנו", יש לחלק את השמן לשמונה חלקים ולהדליק מעט בכל לילה, אפילו אם הכמות אינה מספיקה לחצי שעה. הוא מבסס את דבריו על דברי "רבנו" עצמו בהלכות מגילה וחנוכה, שם נאמר: "וְצָרִיךְ לִתֵּן שֶׁמֶן בַּנֵּר כְּדֵי שֶׁתְּהֵא דּוֹלֶקֶת וְהוֹלֶכֶת עַד שֶׁתֵּכְלֶה רֶגֶל מִן הַשּׁוּק" (כפי שמובא בשיערי רבנו). לכאורה, פסקה זו תומכת בדעה שיש לדאוג שהנר ידלק זמן מסוים.
אולם, הדובר מסביר כי דברי "רבנו" אלו אינם מהווים שיעור לעיכוב, אלא הם "יעד" ו"תכלית". כלומר, מלכתחילה יש לשים שמן בכמות כזו שהנר ידלק במשך זמן פרסום הנס (חצי שעה). אך אם הנסיבות הן כאלה שהאדם מגיע סמוך לסיום זמן ההדלקה (לדוגמה, 10 דקות לפני סיום הזמן), עליו להדליק בברכה גם אם הנר ידלק רק למשך זמן קצר זה, כיוון שעדיין זה זמן של פרסום הנס. במקרה כזה, אין צורך לשים שמן שיספיק לחצי שעה, אלא די בשמן שיספיק לזמן המועט שנותר.
הדובר מביא חיזוק לדבריו מדברי הרב גיל חברוני בשם "מורנו ורבנו הגאון זה צה"ל" (כנראה רמז לרב צבי יהודה קוק), שאמר שאין שיעור לשמן במוצאי שבת (שזהו זמן הדלקה גבולי), אלא די אפילו כמות מועטה, כיוון שזהו עדיין זמן הראוי לפרסום הנס.
לכן, ברמה העקרונית, לדעת "רבנו", אם לאדם יש רק כמות שמן המספיקה לחצי שעה ואין לו סיכוי להשיג שמן נוסף, עליו לחלק את השמן לשמונה מנות ולהשתמש בכל יום בחלק המועט הזה לקראת סיום זמן ההדלקה, ובכך יקיים את עיקר המצווה במשך שמונת הימים.
התייחסות לדברי הרב יוסף וראיית ה"בית יוסף":
הרב יוסף עצמו מביא בהערותיו (בשם הספר "נטע שורק") שיטה המבוססת על תירוץ ה"בית יוסף" לקושיה מדוע חגגו חנוכה שמונה ימים אם פך השמן הספיק רק ללילה אחד. אחד התירוצים של ה"בית יוסף" הוא שחילקו את השמן בפך לשמונה חלקים, ובכל לילה הדליקו חלק אחד, ונעשה נס והנר דלק עד הבוקר. מכאן למד בעל ה"נטע שורק" שגם אדם שיש לו שמן רק ללילה אחד, יחלק אותו לשמונה חלקים וידליק מעט בכל לילה.
אולם, הדובר מציין שהרב יוסף עצמו דוחה שיטה זו, באומרו שאין ללמוד מהנס שנעשה בבית המקדש לגבי הלכה רגילה. "אֵין רְאָיָה מֵהַבַּיִת יוֹסֵף שֶׁכָּתַב כֵּן לְגַבֵּי פַּךְ הַשֶּׁמֶן שֶׁנִּמְצָא בַּמִּקְדָּשׁ שֶׁחִלְּקוּ לִשְׁמוֹנָה חֲלָקִים בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיוּ נִסִּים רְגִילִים מָה אַתָּה סוֹמֵךְ עַל הַנֵּס אֲנַחְנוּ לֹא סוֹמְכִים עַל הַנֵּס אֶלָּא אֲנַחְנוּ עוֹשִׂים מַה שֶׁיֵּשׁ לָנוּ מַה שֶׁאֵין לִי אֵין לִי".
הוא מוסיף שגם ה"בית יוסף" עצמו מציין שתירוצו הוא רק תירוץ לקושיה, ולא בהכרח הלכה למעשה לדידן.
שיטות נוספות המוזכרות:
- שיטת רבי חזקיהו הירץ (שו"ת עמרי שפר): יש להדליק את כל השמן בלילה הראשון, ואם לא ישיג שמן לשאר הלילות, יהיה פטור מדין "אנוס רחמנא פטרה".
- השיטה התואמת יותר את משנת "רבנו" (לדעת הדובר): כאמור, לחלק את השמן ולהדליק מעט בכל לילה, בדומה לשיטת בעל ה"נטע שורק" המבוססת על אחד מתירוצי ה"בית יוסף".
התייחסות לנס חנוכה וההסברים השונים:
הדובר מתייחס להסברים שונים לנס חנוכה, כפי שהם מובאים בדברי ה"בית יוסף" ותשובות ציץ אליעזר:
- התרבות השמן בפך: השמן כולו נוצק לנרות בלילה הראשון, אך באופן ניסי הוא התרבה בפך יום אחר יום.
- התרבות השמן במנורה: השמן לא התרבה בפך, אלא במנורה עצמה, כך שהנרות נשארו דולקים כל הלילה ובבוקר היו מלאים שמן.
- הארכת היום באופן ניסי: בתשובות ציץ אליעזר משתמע שהנס היה שהשמש לא שקעה במשך שמונה ימים, והשמן במנורה דלק במשך זמן זה ("יום הארכתא").
הדובר מטיל ספק בהסבר האחרון ("יום הארכתא") וטוען שהוא אינו מתאים לשיטת "רבנו", כיוון שנס מסוג זה של שינוי סדרי בראשית היה צריך להיות מוזכר במפורש בדברי חז"ל (לדוגמה, במשנה באבות בין עשרת הניסים שנעשו לאבותינו), וגם מטיל ספק בקיום מצוות ההדלקה בכל יום אם הנרות דולקים באופן רצוף. "אֲבָל בְּרֶגַע שֶׁזֶּה דּוֹלֵק הַזְּמַן וְלַיְלָה כְּיוֹם יָאִיר אָז אֵיפֹה זֶה יֵשׁ כָּאן בִּיטוּל מִצְוָה שֶׁל שְׁמוֹנָה יָמִים".
בנוסף, הוא מעלה תמיהה האם נס כזה היה רק בירושלים, בארץ ישראל כולה, או בעולם כולו.
סיכום:
הדובר מציג מחלוקת הלכתית בשאלה כיצד לנהוג כאשר יש כמות מועטה של שמן לחנוכה. הוא מבאר את שיטת "רבנו" שלפיה יש לחלק את השמן ולהדליק מעט בכל לילה, גם אם לא יספיק לחצי שעה, ובכך לקיים את עיקר המצווה במשך כל שמונת הימים. הוא מתייחס לפסיקתו של הרב יוסף ולשיטה המובאת ב"נטע שורק" המבוססת על ה"בית יוסף", ומסביר מדוע הרב יוסף עצמו דוחה שיטה זו כהלכה למעשה. לבסוף, הוא דן בהסברים שונים לנס חנוכה ומביע הסתייגות מההסבר של "יום הארכתא" כבלתי מתאים למשנת "רבנו". הדובר מסכם כי הוא נוטה לראות את השיטה של חלוקת השמן כמתאימה יותר למשנת "רבנו"
Full text
תכנים לקריאה נוספת
סיכה כשתיה
שלום לכת"ר
האם סיכה כשתיה לפי הרמב"ם היא בכל מקום? האם לפי זאת, יהיה אסור למשוח עצמו בשמן של איסור (כגון, שומן בעל חי לא כשר לאכילה)?
א. בהלכות מעשרות (יג, טז) לגבי שמן ערב... כתב שסיכה כשתיה בכל מקום!
ב. א"כ מה הרבותא להרמב"ם בכך שהמשנה אמרה שסיכה כשתיה (דווקא) ביום הכיפורים?
תודה ובברכת
אתה שלום וגו'
תורת הגמול לרמב"ם
לכבוד הרב,
ידוע שעל פי שיטת הרמב"ם כפי שמתבארת מפירושו למשנה בפרק
חלק, גיהנם הוא מיקום בעולם הזה ולא לאחר המוות.
משמע משיטתו של הרמב"ם בהלכות תשובה פרקים ג,ח,ט
שיש 2 מצבים בלבד לאחר פטירתו של אדם:
או שזוכה ל"חיי העולם הבא"
או שנכרת ונעלם לגמרי ללא המשך לנפש.
אין גן עדן וגיהנם לאחר המוות לשיטתו כפי שאני מבין.
האם בני תימן צריכים לפסוק לפי הרמב"ם? משנתו האחרונה של הרב עזריה בסיס לדבוק בהוראות הרמב"ם
הרב ארז רמתי בהסבר על משנתו האחרונה של הרב עזריה בסיס זצ"ל רבה של ראש העין מגדולי רבני עדת תימן. האם על צאצאי עדת תימן לדבוק בפסיקתו של הרמב"ם?
מצה שנילושה בדבש דבורים ללא מים, האם כשרה למצת מצווה?
הכלל בתלמוד שמי פירות אינם מחמיצים, האם הכוונה דווקא לדבש תמרים או אף דבש דבורים?
האם בכלל זה עיקר ההוראה של חכמי ישראל שהמים הם המחמיצים ואילו כל נוזל אחר המעורב בלישה אינו מחמיץ?
הניתן לצאת ידי חובת מצת מצווה אם נילושה במי ביצים בלבד?
האם מותר לייצר דגמים של המשכן וכליו ע"מ להתלמד?
לשיטת הרמב"ם הסובר שאיסור זה נובע מהצורך במורא מקדש, האם לא יחול איסור זה בנסיבות של להתלמד?
האם מותר למורה הוראה ללמוד גם דברי אפיקורסות ע"מ להורות לתלמידים כיצד להימנע מטעויות בתחום האמונה וההלכה?
היש הבדל בדין ייצור דגמי המשכן וכליו לבין דין ייצור דגמי המקדש וכליו?