ציבור שצריך לקרות בתורה בשני עניינים ולהם ס"ת אחד, כיצד יעשו לשיטת הרמב"ם?

נעסוק בדיון הלכתי סביב קריאת התורה במצבים מיוחדים, תוך התמקדות בשאלת גלילת ספר התורה בציבור לעומת קריאה בעל פה של המפטיר. הדובר מנתח מקרה שאירע לאחרונה, בו קבוצה התפללה בבית מלון עם ספר תורה יחיד ונצרכה לקרוא הן את פרשת השבוע ("מקץ") והן את המפטיר של חנוכה.

הנקודות המרכזיות והרעיונות הבולטים:

1. המקרה והשאלה ההלכתית:

• במלון היה רק ספר תורה אחד, שהועבר בין קבוצות שונות.
• לאחר קריאת פרשת השבוע, התעוררה השאלה האם נכון היה לגלול את ספר התורה בציבור כדי לקרוא את המפטיר של חנוכה, או שעדיף היה לקרוא את המפטיר בעל פה.
• הדובר מציין את האיסור בגמרא ובהלכה ("אין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור").

1. דעת מרן השולחן ערוך:

• הדובר פותח בדברי מרן השולחן ערוך (אורח חיים, סימן קמ"ד, סעיף ג'), הקובע שאם יש רק ספר תורה אחד ויש צורך לקרוא בשני עניינים, "גוללים וידחי כבוד הציבור".
• במקרה הנדון, היו שני עניינים (פרשת מקץ וחֲנוּכת הנשיאים של חנוכה), ולכן לפי מרן, היה מקום לגלול את ספר התורה בציבור.

1. שיטת רבנו (הרמב"ם) והשוואה למרן:

• הדובר מעלה את השאלה האם פסיקה זו של השולחן ערוך תואמת את שיטת הרמב"ם.
• הוא מביא כראיה את דין קריאת התורה על ידי כהן גדול ביום הכיפורים. למרות שקריאה זו אינה נחשבת לעבודה, הכהן הגדול קרא בתורה ולא גללו לו את הספר תורה בציבור עבור המפטיר.
• הרמב"ם (הלכות עבודת יום הכיפורים, פרק שלישי) מסביר שהכהן הגדול קרא את המפטיר בעל פה משום "שאין גוללין ספר תורה בציבור", וכן "שאין אחד קורא עניין אחד בשני ספרים משום פגם ראשון".
• במקרה של יום הכיפורים, מכיוון שהיה זה עניין אחד (קריאת יום הכיפורים), והקורא היה אותו אדם (הכהן הגדול), העדיפו קריאה בעל פה על פני גלילה בציבור.

1. הערת המורה (כנראה הרב רצאבי) על דעת רבנו:

• המורה מציין שהאיסור של "דברים שבכתב העתה רשאי לאומרן על פה" (קריאת טקסט כתוב בעל פה) וכן האיסור של "אין גוללין ספר תורה בציבור" הם שניהם מדרבנן לדעת רבנו.
• בניגוד לפוסקים אחרים הרואים באיסור קריאה בעל פה של דברים שבכתב דין תורה, רבנו רואה זאת כאיסור דרבנן.
• במקרה של הכהן הגדול ביום הכיפורים, התירו לקרוא בעל פה כדי להימנע מגלילה בציבור ומריבוי ברכות (אם היה קורא מהכתב על המפטיר, היה צריך לברך לפניו ולאחריו, ובכך היו עשר ברכות במקום שמונה שתיקנו ליום הכיפורים).

1. ראיה נוספת מריבוי ברכות:

• המורה מביא ראיה נוספת לגישת רבנו שאין איסור להרבות בברכות שלא לצורך, ממקרה בו ציבור שאין בו יודע קרוא אלא אחד, מברך וקורא ומברך וחוזר חלילה עד שקורא שבעה עולים.
• מכאן משתמע שלדעת רבנו, אין חשש בריבוי ברכות במקרים מסוימים.

1. ההכרעה במקרה הנדון:

• לאור דברי המורה, הדובר מגיע למסקנה ש"רשאים היינו אתמול לגלול בציבור ולקרום מתוך הכתב ולא בעל פה".
• הסיבה שהעדיפו קריאה בעל פה אצל הכהן הגדול ביום הכיפורים הייתה הדין המיוחד של יום הכיפורים (קריאה אחת, שמונה ברכות). במקרה רגיל, לכאורה עדיף לגלול בציבור ולקרוא מהכתב.
• הדובר מוסיף שיש גם עניין של "איך זה נראה בציבור" כשקוראים בעל פה, וזה עלול לגרום לטעות במקרים אחרים.

1. מנהג יהודי תימן בנוגע להוצאת שני ספרי תורה:

• הדובר מזכיר את מנהג יהודי תימן (כפי שמובא מפי "מעריץ"), שלא כמו קהילות אחרות המוציאות שני ספרי תורה יחד, הם מוציאים ספר תורה אחד, קוראים בו ומחזירים אותו לפני שמוציאים את השני.
• כדי למנוע "טורח ציבור" בזמן החלפת הספרים, נהגו לומר מזמור ("בנדבנה") כדי להסיח את דעת הציבור.
• במקרה הנדון, אמירת המזמור בזמן גלילת הספר תורה המהירה בין פרשת מקץ למפטיר חנוכה, נתפסה כפתרון לבעיית "טורח ציבור".

1. מנהג שמחת תורה אצל יהודי תימן הבלדים:

• הדובר מתאר מנהג ייחודי של יהודי תימן הבלדים בשמחת תורה, כשמסיימים את התורה ומתחילים בבראשית.
• במקום לגלול את הספר מהסוף להתחלה, הם היו מכינים את הספר מראש בצורה של "מפוחית" (ספר תורה רך וגמיש), כך שיכלו לקרוא בסוף ואז להפוך אותו מיד להתחלה.
• המורה שיבח מנהג זה בתנאי שיודעים לעשות זאת מבלי לזלזל בספר התורה, מכיוון שזה חוסך זמן ו"טורח ציבור".

1. חשש מהמון העם וחוסר ידיעת ההלכה:

• למרות שהמנהג של הכנת הספר כ"מפוחית" הוא הטוב ביותר מבחינה הלכתית, הדובר מציין ש"בהוראת ההלכה אתה צריך לחשוש מפני המון העם שלא בקי בהלכה".
• הוא חושש שאם לא יאמרו את המזמור בזמן הוצאת ספר התורה השני (כפי שהם רגילים), הם עלולים לחשוב שנעשה שינוי בתפילה.
• הדובר מסכם שהמון העם עלול לטעות ולחשוב שמשנים ממנהגי אבותיהם בכל שינוי קל, ולכן יש לפעול בזהירות.

ציטוטים רלוונטיים:

• "אין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור ואם אין להם אלא ספר תורה אחד והם צריכים לקרות בשני עניינים גוללים וידחי כבוד הציבור" (מרן השולחן ערוך).
• "לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור, ולמה לא יקרא בספר אחר, לפי שאין אחד קורא עניין אחד בשני ספרים משום פגם ראשון" (רבנו הרמב"ם בהסברו מדוע הכהן הגדול קרא בעל פה).
• "דין זה של דברים שבכתב העתה רשאי לאומרן על פה וכן הדין אין גוללין ספר תורה בציבור שניהם דרבנן" (דעת רבנו כפי שמובאת על ידי המורה).
• "אשרי העם שעוסק בתורה אשרי העם שבאמת מתנהל לפי תורה כי תורתנו היא תורת חיים ומאוזנת מכל כיבון".

בסך הכל, קטע השמע מציג דיון הלכתי מעמיק ומעניין סביב סוגיות של קריאת התורה בציבור, תוך השוואה בין פסיקת השולחן ערוך לשיטת הרמב"ם, התייחסות למנהגי קהילות שונות (בפרט יהודי תימן), ולשיקולים הנוגעים ל"טורח ציבור" והבנת ההמון