ציבור שצריך לקרות בתורה בשני עניינים ולהם ס"ת אחד, כיצד יעשו לשיטת הרמב"ם?

אתמול היה לנו רק ספר תורה אחד ולא עוד אלא אפילו הייתה קבוצה אחרת. גם להם לא היה ספר תורה כי זה בית מלון שרק אנחנו הבאנו ספר תורה. אין לו שום ספר תורה אחר. והספר תורה עבר מקבוצה לקבוצה. ואז נשאל את השאלה בשעה שגמרנו לקרוא את פרשת השבוע והיינו צריכים להוציא ספר תורה שני בשביל לקרוא מפטיר בעניינו שבעניין החנוכה ונאלצנו לגלול את הספר תורה בציבור האם מן הראוי היה שיקרא בעל פה את המפטיר ולא לגלול את התורה בציבור או שמה הדרך שעשינו דהיינו לגלול את התורה בציבור ולא יקרא בעל פה ובכן קודם כל נתחיל הפעם שלא כדרכנו בדברי מרן השולחן ערוך ולאחר מכן נסור נראה את שיטת רבנו מרן השולחן ערוך באור החיים סימן קמד סעיף ג' נאמר אין גוללין ספר תורה בציבור מפני כבוד הציבור ואם אין להם אלא ספר תורה אחד והם צריכים לקרות בשני עניינים גוללים וידחי כבוד הציבור ובאמת היו אלו שני עניינים פרשת השבוע היא מקץ והעניין השני הוא עניין של חנוכת הנשיאים ולפי מרן גוללים בציבור וידחה כבוד הציבור השאלה היא האם ההלכה הזו שנפסקה בשולחן ערוך תואמת את שיטת רבנו או איננה תואמת את שיטת רבנו באמת המקור לכל הדינים האלה הם קריאת התורה ביום הכיפורים על ידי כהן גדול אף על פי שקריאת התורה על ידי הכהן הגדול ביום הכיפורים איננה נחשבת לעבודה בכל זאת הכהן הגדול הוא שקרא בתורה ביום הכיפורים ולא עוד אלא תיקנו לו ברכות ולא רק ברכות רגילות אשר בחר ואשר נתן אלא שבע ברכות תקנו לו והמשנה רבנו ועקבות המשנה מתארים כיצד הדבר הזה להתרחש קריאה זו אומר רבנו בפרק שלישי מהלכות עבודת יו הכיפורים אינה עבודה לפי כך אם רצה לקרות בבגדי חול לבנים משלוך קורא ואם רצה לקרות בבגדי לבן קורא שבגדי כהונה נתנו להנות ואין שלום שעת עבודה כמו שבארנו כיצד הוא קורא יושב בעזרת הנשים וכל העם עומדים לפניו וחזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נתנו לסגן והסגן נותנו לו כהן גדול וכהן גדול עומד ומקבל וקורא עומד אחר מות ואך בעשור של פרשת מועדות עד סוף העניין וגולל את התורה ומניחו בחקו ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב ובעשור שבחומש הפקודים עד סוף העניין קורא אותו על פה כלומר הכהן הגדול לא גללו לו את ספר תורה ציבור אלא גמר לקרוא את פרשת את עניין החרי מות שהוא עניין של יום הכיפורים ועכשיו קרא בעל פה את המפטיר של יום הכיפורים שזה בספר במדבר ולא גלו את הספר תורה למרות שזה לא רחוק מפרשת אחרי מות עד עד פרשת פנחס כמה זה כבר ובעשור שחומש הפקודים עד סוף העניין קורא אותו על פה ולמה קורא על פה אומר רבנו, לפי שאין גוללין ספר תורה בציבור, ולמה לא יקרא בספר אחר, לפי שאין אחד קורא עניין אחד בשני ספרים משום פגם ראשון. אם היו אלו שני עניינים כמו אתמול, פרשת מקץ ומפטיר בנוגע לחנוכת המזבח, אז באמת יכל אחד לקרוא כאן ולקרוא כאן כי זה שני ספרים אבל בשני עניינים ואז בוודאי היינו מעדיפים שני ספרים מאשר שיקרב בעל פה אבל כיוון שמדובר בעניין אחד ביום הכיפורים ומי שקורא זה הכהן הגדול הוא קורא את הכל אז אי אפשר להוציא שני ספרים נשאל לנו רק או לגלול או לגלול בציבור או לקרוא בעל פה והעדי לקרוב על פה מאשר לגרוב הציבור. ולכאורה צריך לשאול, אולי לפי רבנו בניגוד למרן היה מורה לנו שמותב לקרוא בעל פה אתמול ולא לקרוא ולא לגלול בציבור. אומר מורי בהערה כג שם דין זה של דברים שבכתב העתה רשאי לאומרן על פה וכן הדין אין גוללין ספר תורה בציבור שניהם דרבנן אז קודם כל בשונה מאשר פוסקים אחרים שאומרים שדברים שבכתב העת רשאיל לעומרן על פה שזה דין תורה אומר רבנו לא האיסור של דברים שבכתב העתה רשאי לעומרן על פה הוא כל כולו מדרבנן וכן הדין אין גולין ספר תורה בציבור כמוו והוא מדרבנן ואז השאלה מה דוחים מפני מה? אז כאן אצל הכהן הגדול ביום הכיפורים דחינו את האיסור של קריאת התורה בעל פה והיתרנו לא לקרוא בעל פה מאשר לקרוא בציבור ואף על פי כן והרנו על הראשון ולא על השני לדעתי מןעם שכתבתי בפרק שביעי תפילה אות מט היין שם פירוש דברי הירושלמי כי נכון הוא לדעתי ובאמת בא איך קוראים בפרק שביעי מהלכות תפילה הלכה א טז אומר מורי בערה מט שאין לפי רבנו איסור להרבות בברכות זהו היסוד ששם נאמר איך מרבים שהאדם יוכל לברך מהברכות בכל יום זוהי ההלכה ששם רבנו עוסק בה ורבנו אומר ומורי אומר שלפי רבנו אין את העניין הזה איסור שלא להרבות בברכות שלא לצורך הוא הוא מבאר ומעריך בעניין הזה לאחר מכן מגיע מורי מעניין לעניין ואומר את הדברים הבאים שהוא ראיה שלוח חז"ל לריבוי ברכות שהרי ציבור שלא היה בהם מי שיודע לקרוא אלא אחד מברך וקורא ומברך ויושב וחוזן ומברך וקורא ומברך ויושב עד שקורא שבעה כדית ותוספתא וסקר רבנו לקמן פרק 12 הלכה 17 ועם הילו חיישינן לברכה שאינה צריכה כיוון שהוא הקורא יברך לפני קריאה ראשונה ואחרי קריאה אחרונה והכל עצם התקנה שיברך כל עולל התורה ומשום הנכנסים היוצאים כדי במגילה וכה הרי הם רואים אותו האיש עצמו קורא וחוזר וקורא אלא ודאי אין חשש לרבי הברכות ואף רש לקיש אינו חולק על תוספתה זו וחש רק בקריאת כהן גדול מן הטעם שאמרנו כלומר מה קרה אצל כהן הגדול שנתנו לו לקרוא בעל פה וחש רק בקריאת כהן גדול. מן הטעם שאמרנו קריאה אחת תיקנו חז"ל ולא שתי קריאות. שמונה ברכות ולא 10 ברכות. כלומר אצל עבודת יום הכיפורים מדוע ותרנו על האיסור של לקרוא בעל פה והעדפנו שיקר בעל פה מאשר לגלול בצ כי אם היה גולל בציבור אזי היה חוזר ומברך על המפטיר לפניה ולאחריה ולא בגלל שהוא מרבה ברכות שלו לצורך אלא בגלל ששם דרך הקריאה שנהיגו חז"ל זה עניין יום הכיפורים במקדש שמונה ברכות ולא 10 ברכות ואם הוא היה צריך לברך על המפטיר אם היה קורא בכתב אז זה עוד שתי ברכות וזה 10 שמונה ולא 10 כמו כן כך קבעו חז"ל שביום הכיפורים קריאה אחת הוא לא שתי קריאות ולכן העדיפו שהכהן הגדול יקר בעל פה ולא יגלול בציבור ולעצם הדבר לכאור התמוע שנדחקו חז"ל והתירו קריאת תורה לשבכתב על פה הרי קריאה זו אין העבודה ואין שיקרא דווקא כהן גדול. למה לא יקרא סגן או כן אחר או אפילו ישראל בסדר תורה אחר? אלא הוא הדבר אשר דיברנו. זה דין מיוחד. קריאה אחת תקנו לא שתי קריעות שמונה ברכות ולא 10 זה דין מיוחד. אין לומדים בדין מיוחד. הוא לא 16 ואין צורך למה שנדחק וולה בתשובה. מי שכתב דדווקא בברכות התורה אמרנו כן דלא נתקנה אלא שום כבוד ציבור וחלקו עליו בעיין מגן אברהם וכולי. אן אמת זהדעת הרשבא בתורת הבית סוף הבית הראשון שלא דעת רבנו ובכל אופן לדעת רבנו אין שום יסוד לאותו כלל שאסור לגרום בברכות ולא גרע מההיא דעממר בפסחים דאמר נמלך אנה ומה וכולי וכולי על כל פנים לאור הדברים האלה של מורי אנחנו מבינים שרשאים היינו את מול לגלול בציבור ולקרום מתוך הכתב ולא בעל פה כי אצל למרות שהאיסור לקרוא בעל פה והאיסור לגלול בציבור שניהם מדרבנן אבל בכל זאת הסיבה שאמרנו שהכהן הגדול יקרא בעל פה כי שם זה דין מיוחד קריאה אחת תיקנו שמונה ברכות לא 10 ברכות אבל כלך שאין דין מיוחד כזה לכאורה הגוללים בציבור ולא קוראים בעל פה וזה מה שעשינו כמו ההוראה של מרן שנראה לנו שבנסיבות האלה גם רבנו היה מסכים לגלול בציבור מה גם שוודאי וודאי יש גם איך זה נראה בציבור שקוראים בעל פה וזה עלול אולי לגרום להם לטעות בכיוונים אחרים בזמנים אחרים בנסיבות אחרות ולכן כאמור גללנו בציבור זאת ועוד כל הסיבה שאין גולים בציבור רבנו באר שזה לא בגלל כבוד התורה אלא בגלל תורח ציבור שלא ימינו אמר מרן מריץ שאנחנו ידי תימן לא נהגנו כמו עדות אחרות שכשיש שני ספרי תורה וקוראים בשני ספרי תורה הם מוציאים כבר את שני הספרי תורה ביחד וברגע שגומרים את הראשון פותחים את השני ואז יש דחיפות דחיפות גדולה בעניין אלא אנחנו יש לנו מנהג קדמון שקודם כל מוציאים ספר תורה ראשון קוראים בו וגומרים ולאחר מכן מוציאים את הספר תורה השני ומחזירים את הספר תורה הראשון ואם כן איפה לכאורה בלו אחי יש תורח ציבור ואז אומר מריץ נהגנו לומר מזמור בנדבנה עד שמכניס מוצאים ספר תורה שני ומכניסים ספר תורה ראשון אומרים מזמור אז יוצא פה שלבותינו יש מנהג אחר לגמרי שעל ידי אמירת המזמור כאילו הסיחו דעתם הציבור מהעניין הזה של תורח ציבור כי כנראה מעריץ מסביר מה זה תורח ציבור שציבור עומדים בשקט ממתינים עד שיגללו בציבור אבל כל שהציבור אומר מזמור לא יהלה כמו קטעת שאומרים מעומד ואין זה פגיעה בתורח ציבור לפי זה יוצא איפה שבאמת אנחנו אמרנו מזמור כאילו כמו שמוצאים ספר תורה ואז אנחנו איך קוראים גלנו בציבור בהפך הגלילה נעשתה כל כך מהר למרות שזה פרשת מקץ ועד חומש עד פרשת נשוא בחנוכת המזבח שהיינו צריכים עוד להמשיך לגמור את כל המזמור וכבר הספר תורה היה מוכן. אז משום כך, כאמור, נהגנו כפי שנהגנו. אבל כאן המקום להעיר הערה מאוד מאוד מעניינת. בשמחת תורה הרי נוהגים לגמור את התורה ולהתחיל מבראשית. אז אצלנו הבלדי בצנאה לא אמצו את המנהג הכי טוב. כך מעריץ אומר. החנוש רבים ממש אותו אחד שגומר את הקריאה בתורה הוא זה שמתחיל בראשית והיה להם רק ספר תורה אחד ואיך עשו לא גללו מהסוף אל התחלה אלא הם הכינו את הספר תורה מבעוד יום כמו במפוחית כמו במפוחית אחד אחרי השני כל הספר תורה כמו במפוחית ואז קראו בסוף והפכו את זה להתחלה וקראו בהתחלה ומורי בעקב את המנהג הזה. אמר מורי, אם באמת יש בני אדם שיודעים איך להפוך את המרחקים בין הקריאה הראשונה לשנייה בדרך של מפוחית, א כלומר הספרי תורה היו ג'ואיל, רכים וגמישים.