ציבור שצריך לקרות בתורה בשני עניינים ולהם ס"ת אחד, כיצד יעשו לשיטת הרמב"ם?
האם עדיף לגלול התורה למרות טורח ציבור או שעדיף לקרות על פה את הענין השני?
מדוע העדיפו בעבודת יוה"כ שיקרא הכהן הגדול בע"פ הענין השני ולא יגלול ס"ת למרות הקרבה בין העניינים?
יהודי תימן בניגוד לשאר העדות לא הוציאו שני ספרים בו זמנית. כיצד, איפוא, התגברו על בעיית "טורח ציבור"?