רבינו הרמב"ם הזכיר תקנה זו הן בחיבור והן בתשובה וכן רס"ג הזכירו בסדורו ולמרות זאת לא נזכר בסידורי תימן?
האם יהודי תימן התעלמו מהכלל שגם הרמב"ם מחזיק בו: 'אע"פ שבטלה הסיבה ,תקנה לא זזה ממקומה?
אם אין לאורחים יין יכולים לקדש על הפת. אם כן, לאיזה נסיבות תקנו חכמי ישראל לקדש על היין עבור האורחים בבית הכנסת?