מה מקור מנהג תימן לומר ״ברכו״ לפני הזימון בברכת המזון?
למדתי במסכת ברכות ששלושה שאכלו אומרים ״נברך שאכלנו…״.
ארבעה שאכלו, אומרים ״ברכו״.
מנהג התימנים, שלושה שאכלו אומרים גם ״ברכו״ וגם ״נברך שאכלנו…״.
מה המקור לכך?
בלילה הראשון הודלקו נרות חנוכה, ורק לאחר מכן נזכר המדליק שלא בירך. האם כל הברכות אבדו עם סיום ההדלקה? ההבחנה בין ברכת המצווה לבין ברכות הקשורות לראיית הנרות פותחת גם דיון רחב יותר: עד מתי נחשב אדם עוסק במצווה לעניין שהחיינו, ומה דינם של שלבי ההידור הנמשכים לאחר המעשה העיקרי.
🎧 האזינו להבדל בין הברכות שנשכחו — ולבירור מה נכלל בהמשך העיסוק במצווה לאחר המעשה העיקרי.
מי שהדליק נרות חנוכה בלילה הראשון ושכח לברך צריך להבחין בין הברכות. ברכת המצווה נאמרת לפני עשייתה; לאחר שהמצווה כבר נעשתה אין לברכה. לעומת זאת, לפי ההכרעה בשיעור, ברכות שעשה נסים ושהחיינו יכולות להיאמר לאחר ההדלקה, כל עוד נמשך זמן הראייה הנדון כאן.
כלל גדול בברכות המצוות הוא שמברכים עובר לעשייתן. אם גמר לקיים את המצווה, אין לחזור ולברך עליה, וברכה כזו תהיה לבטלה. לכן אין להתייחס לכל שלוש הברכות שנשכחו כאילו דינן אחד.
ברכת שעשה נסים היא ברכת הרואה. לפי הביאור הננקט כאן בשיטת הרמב״ם, זמן הראייה הוא מתחילת השקיעה עד סוף השקיעה. אם נזכר בתוך זמן זה, יכול לברך שעשה נסים אף שכבר הדליק. אם נזכר לאחר שחלף זמן הראייה וכבר יצאו הכוכבים, אין לברך אז ברכה זו.
האפשרות הזאת אינה נובעת מהארכת מעשה ההדלקה עצמו, אלא מן המעמד שנתנו חכמים גם לראיית נרות חנוכה הדולקים בזמן הראוי. המצווה העיקרית היא ההדלקה, ולצדה קיים גדר מצומצם של ברכה על הראייה.
חנוכה ופורים אינם מקראי קודש, ואין בהם קידוש וברכת שהחיינו על קדושת היום כשלעצמה. בפורים שהחיינו קשורה למקרא מגילה, ובחנוכה להדלקת הנרות, כמצווה המתחדשת מזמן לזמן.
כך יש להבחין גם בין שהחיינו על נטילת לולב לבין הברכה בליל חג הסוכות, הקשורה לקדושת הזמן ולסוכה. עצם החזרה של מצווה מזמן לזמן היא טעם לברכת הזמן עליה, בדומה לשופר ולברית מילה שנידונו בשיעור.
לכאורה, מאחר ששהחיינו בחנוכה נובעת מן המצווה ולא מקדושת היום, היה מקום לומר שלאחר שסיים את ההדלקה אין עוד אפשרות לברך. אולם בהלכות מגילה וחנוכה פרק ג מצאנו שגם מי שלא הדליק, ורואה נרות בזמן הראוי במקרה שנאמר בהלכה, מברך שעשה נסים ושהחיינו.
מכאן שגם המעמד של הראייה מאפשר לברך שהחיינו. לכן מי שהדליק ושכח, ונזכר בתוך זמן הראייה, יכול לברך שעשה נסים ושהחיינו. אין ללמוד מכך היתר לברך בכל שעה שבה נותרו נרות דולקים; גבול הזמן שנדון בשיעור נשאר תנאי.
בשולחן ערוך, אורח חיים סימן תרעו סעיף א, נאמר שמי שלא בירך זמן בלילה הראשון מברך בלילה השני או כשיזכור. במשנה ברורה נתבאר שהכוונה לשעת ההדלקה בשאר הלילות, ואם נזכר לאחר ההדלקה אינו מברך עוד באותו לילה.
אחרי בקשת המחילה, יש לסייג: אם נזכר לאחר זמן הראייה, אין לברך אז. אולם אם נזכר לאחר ההדלקה ועדיין בתוך זמן הראייה, יש מקום הברכה מכוח דין הרואה, ולכן יכול לברך גם שהחיינו. זהו הדיוק שאנו מבקשים להוסיף בדיון זה.
נדונה גם השאלה אם העיסוק בנרות ההידור נכלל בטווח המצווה לעניין שהחיינו. כל עוד המדליק עוסק בהם, נראים הדברים שיכול לעצור ולברך שהחיינו, מפני שהוא עדיין בתוך העיסוק במצווה. אין זו חזרה לברכת המצווה לאחר שמעשה המצווה הסתיים, אלא דיון בגדרה של ברכת הזמן.
בברית מילה, לפי מנהגנו, ברכת להכניסו בבריתו של אברהם אבינו נאמרת לאחר פעולת המילה, ועמה שהחיינו. אף שהפעולה כבר נעשתה, הברכה מבטאת שלב נוסף בקבלת האב להכניס את בנו בברית. מכאן דוגמה לכך שטווח העיסוק במצווה עשוי להיות רחב מן הפעולה הראשונה בלבד.
בלולב עולה השאלה אם מי שכבר הגביהו אך טרם נענע יכול לברך שהחיינו, מפני שעדיין עליו נענועים מדברי חכמים. בדרך דומה אפשר לדון בשופר כשכבר יצא בחובת הקולות העיקרית אך טרם השלים את החיוב מדברי חכמים. ההרחבה מוצעת כאן מתוך עיון, עם נטייה לומר ששהחיינו אינה דורשת תמיד סמיכות מדויקת למעשה הראשון כל עוד עדיין עוסקים במצווה, אף בשלב שמדברי חכמים. אין להפוך את הדיון לפסק גורף בכל מקרה שלא נתבאר.
מסקנת הדברים: לאחר סיום ההדלקה אין להשלים את ברכת המצווה. לפי ההכרעה בשיעור, שעשה נסים ושהחיינו אפשר לברך בתוך זמן הראייה שנקבע כאן, גם לאחר ההדלקה. גם המשך העיסוק בנרות ההידור נידון כחלק מטווח המצווה לעניין שהחיינו; ההשלכה למצוות אחרות הוצעה בזהירות, ואינה היתר לברך לאחר שכל העיסוק במצווה הסתיים.
האם מי שסיים להדליק ושכח את ברכת המצווה חוזר ומברך?
לא. ברכת המצווה נאמרת עובר לעשייתה, לפני קיום המצווה. לאחר שהמצווה כבר נעשתה אין לברכה, ואין להשוות אותה אוטומטית לשאר הברכות שנשכחו.
האם אפשר לברך שעשה נסים אחרי ההדלקה?
לפי ההכרעה בשיעור כן, כל עוד המדליק נזכר בתוך זמן הראייה הנדון כאן, מתחילת השקיעה עד סופה בשיטת הרמב״ם כפי שנתבארה. לאחר שחלף זמן זה אין לברך אז שעשה נסים, גם אם נרות עדיין דולקים.
האם גם שהחיינו יכולה להיאמר אחרי ההדלקה?
כן, בתוך זמן הראייה שנאמר בשיעור. בחנוכה יש מעמד של ברכה גם לראיית הנרות, ואף שהחיינו קשורה למצווה המתחדשת ולא לקדושת היום, ניתן לברכה מכוח דין הרואה בתנאים המתוארים.
האם שהחיינו בחנוכה היא ברכה על קדושת היום?
לא. לפי הביאור בשיעור היא קשורה למצוות נר חנוכה המתחדשת, ולא לקדושת הזמן כשלעצמו. חנוכה ופורים אינם מקראי קודש, ואין ללמוד את גדר הברכה בהם מברכת הזמן על קדושת חג.
האם המשך הדלקת נרות ההידור מאפשר לברך שהחיינו?
נראים הדברים שכל עוד הוא עדיין עוסק בנרות ההידור, הוא נחשב עוסק במצווה לעניין שהחיינו ויכול לברכה. אין בכך היתר לחזור על ברכת המצווה לאחר סיום מצוות ההדלקה.
האם הדיון בלולב ובשופר הוא היתר גורף לברך שהחיינו אחרי המצווה?
לא. נבחנת האפשרות ששלבים שעדיין נדרשים מדברי חכמים נחשבים המשך העיסוק במצווה. הובעה נטייה לכך, אך הדיון אינו היתר לברך לאחר שכל העיסוק הסתיים או הכרעה בכל מצב שלא נתבאר.
למדתי במסכת ברכות ששלושה שאכלו אומרים ״נברך שאכלנו…״.
ארבעה שאכלו, אומרים ״ברכו״.
מנהג התימנים, שלושה שאכלו אומרים גם ״ברכו״ וגם ״נברך שאכלנו…״.
מה המקור לכך?
שלום כבוד הרב
בננה וסברס, מה מברכים ולמה?
תודה
אייל
שלום לרב במידה ואין לי כלי לנטילת ידיים לפני הארוחה, האם מותר ליטול על ידי כך שאני פותח וסוגר ברז והאם זה נחשב כח גברא?
תודה רבה.
שלום רב הרמב"ם אומר שאדם ישתה רק שהוא צמא
1. מה הכוונה? הרי ידוע שטוב לשתות (מים) כל פרק זמן מסויים בלי קשר אם הגוף דורש זאת אוו לא
האם יצא ידי חובת הקידוש אם לא שתה רוב רביעית יין או שניתן לצרף השיעור מהטעימות של שאר המסובים למרות ההפסק בין הכוסות?
ברית מילה שנערכה ביום הכיפורים האסור באכילה ושתייה, למי יתנו לשתות היין מכוס הברכה?
האם בכל מקרה אי שתיית רוב רביעית מעכב או שישנן נסיבות שניתן להסתפק בטעימה קלה של המברך?
שלום לכבוד הרב
רבינו כתב שאין לסעוד סמוך למנחה
ובישיבה שלי סועדים סמוך למנחה האם זה נקרא שעת הדחק או שיש בזה אל תפרוש מן הציבור אם אני ישמור לי את הארוחה לאחר המנחה ואז אפשר לעבור על ההלכה
ברכת הלבנה: אנחנו מתפללים בבית כנסת 'שבת אחים' שהנוסח הרשמי הינו בלדי.
בית הכנסת ממוקם בקומפלקס שבו שוכנים מס' בתי כנסת של עדות שונות (כל עדה בנפרד)
השאלה היא מתי יש לברך ברכת לבנה ?
רח' אלול היה בימים חמישי ושישי. האם ניתן היה לברך בציבור ברכת לבנה במוצא"ש ? או שמא היה צריך כמנהג רוב הציבור וכפשרת מהרי"ץ , אחרי 3 לילות ?
ואם נאמר שנוהגים כשיטת הרמבם שלא הפריד בין ציבור ליחיד בעניין ברכת לבנה ובהסמכת הברכה לראש חודש , אז מדוע לא היה לברך בציבור כבר בערב שבת ? ובכלל , האם יש בעיה לברך לבנה בשבת ?
בעניין ברכות השחר,
לפני זמן מה השיב לי הרב גבי ברכת "רוקע הארץ" אך לצערי אינני מבין את החילוק, מה העקרון הקובע? רגליות או שמה גובה המזרן/מיטה
אחדד,
דוג' למיטה עם רגליות אך נמוכה ביותר וסך כל גובהה הוא פחות משלושה טפחים מהקרקע
מה דין הברכה?
ובמקרה שאין רגליות הרב נתן דוגמא בהקלטה בהלכה היומית למזרונים אחד ע"ג השני שגובהם גבוה ולכן יברך, לכן אשאל מהו הגובה המינמלי בכדי לברך "רוקע הארץ" כשאין למיטה רגליות?
שלום לכבוד הרב,
האם מי שבירך על טלית שקשריה או כריכותיה נפרמו (המתעטף לא שם ליבו לכך לפני שבירך), ברכתו לבטלה, והאם יש הבדל בכריכות השונות?
בברכת התורה
הלכה היא שברכתו של שמן הזית שנהנה ממנו "בורא פרי העץ", האם ברכה זו מתאימה גם לאוכל זית כבוש?
היש הבדל בברכתו של הזית הכבוש בין מקום שנהגו לאכלו חי לבין מקום שנהגו לאכלו כבוש בלבד?
מדוע הירקות שנשלקו או נכבשו ברכתם "שהכל" ולא "אדמה"?
שלום לכבוד הרב
האם לא ייחשב הפסק מי שמברך ברכות התורה לאחר ברכות השחר
ולא שונה מיד אלא לאחר זמן מסוים האם עדיף לברך ברכות התורה
לפני הלימוד ולא כפי המנהג לאחר ברכות השחר?
תודה רבה.