כיצד פועלים במקרים כאלו כללי האיזון המעוגנים במשפט התורה, האם האיסור לחשוד הינו גורף?
כיצד הרשה לעצמו מר זוטרא חסידא לחשוד במי שנגב במגבת שאינה שלו כמי שגנב את כוס הכסף שלו?
מה רוצה התורה ללמד אותנו במצווה לקנא לאשה החשודה כמשרכת דרכיה וסוטה תחת בעלה ?
