תערובת חמץ אסורה באכילה, האם לשיטת הרמב"ם תיאסר גם בהנאה?

האם ניתן להבין ממה שכתב הרמב"ם בהלכות מאכלות אסורות שדעתו לאסור התערובות גם בהנאה?

מהו השיעור לפי הרמב"ם לאיסור הנאה זה, האם דווקא כזית בכדי אכילת פרס או אף בשיעור כלשהו? 

הניתן, לדעת הרמב"ם, לפדות איסור זה ע"י מכירת התערובת והשמדת דמי החמץ שנתערב?