האם לפי הרמב"ם מותר לשחק בפלסטלינה ביום שבת, לעצב צורות שונות עם חומר פלסטלינה או לא?
והתשובה, נראים הדברים שלפי רבנו מותר בעוד שלפי אחרונים אסור. בשולחן ערוך שי"ד אורח חיים סעיף י"א נאמר אסור ליתן שעווה או שמן עב ונקב החבית לסותמו מפני שהוא ממרח. הרי שערוך סיכה, משיכה, פתיחה, מריחה, שיעה עניין אחד הוא אבל יש עוד דברים בלב גם משוב רוח, הואיל... יוצא עז מותר. ואם היה היין יוצא דרך הנקב, אסור לסותמו ואפילו ליתן בו שום בדרך ההרמה לומר שאינו מכוון אלא להצניעו שם. ואם הוא תלמיד חכמים מותר לו להרים וכך. עכשיו נשים לב, בעקבות דברי מר"ן אלו נכתב בשמירת שבת כהלכתה כרך ראשון פרק ט"ו סעיף י"ג אסור לחייר בפלסטלינה וחימר ושעווה בגבס וכיוצ"ב. וכן גם אסור לצקת גבס לתוך תבנית כלשהי. כשכמובן אחד המקורות העיקריים של ההכרעה הזו הוא הסעיף הזה שקראתי לפניכם. אז אחרי בקשת המחילה, א'- לעניות דעתנו אין לדמות פלסטלינה לחימר, לשעווה לגבס וכיוצ"ב. אבל זה לעת מצוא, לא כעת. אבל מה שכן ניתן להעיר הרי מה אמר שולחן ערוך? שולחן ערוך אמר, שאין לשים שעווה בפי... כלומר, משום שהוא ממרח. מה זה ממרח? רבנו בהלכות שבת אמר שזה מתייחס להחלקת פני העור, כי יש בעור שערות ואז מורידים את השיער ודואגים שהעור יהיה חלק. משום כך המרח זה משום ממחק. לכן, אם יש מקום לדון בשימוש במשחות ושמנים בדין ממרח, זה על משהו כדי להחליק את המשהו. דהיינו על עור כדי להחליקו, על עור הפנים אולי כדי להחליקו, כי יש שמים משחות בעור הפנים או בעור האדם בכל מקום בחלקי גופו, לאו דווקא בגלל ההחלקה אלא מניעת שיזוף, וכיוצ"ב או בעיה של פצעים וכיוצ"ב כשהתכלית היא לא ההחלקה. ולכן, רק בנסיבות כאלה רבנו יאמר שיש איסור משום ממרח. כשזה על משהו כדי להחליק את המשהו. אבל כשזה נעשה בפני עצמו כמו הפלסטלינה אשר אדם לוקח חומר גמיש כזה שניתן לעצב אותו והוא נשאר כיחידה אחת. כן, בשונה מחימר וגבס, הפלסטלינה היא מאוד מאוד יחידה אלא שהיא גמישה. ולכן כשהוא מעצב אותה ונותן לה צורות, כאן הוא לא מחליק משהו אלא צר צורה במשהו. מכיוון שצר צורה במשהו הזה זה לא עשיית כלי, אלא דברי שעשוע ולא כלי. וגם זה דבר שלא שומרים אותו כל הזמן, אלא כל פעם משנים אותו. פעם כך, פעם כך כי כך הוא נועד. לכן נראים לעניות דעתנו שלפי רבנו אין איסור, ולפי שיטתם יש איסור.