כל אימת שצף ועולה הוויכוח הפוליטי והמדיני בקרב החברה בישראל ביחס למדינת ישראל אם היא תהיה מדינה דו לאומית או חד לאומית אם תישקף סכנה שאכן באמת אולי יהיה רוב יהודי זעום ואולי יאבד חלילה את הרוב שלו ואולי חלילה בדרך כזו החברה בישראל תהיה מדינת אפרטהיידאני אומר לך מבלי להתייחס לפן הפוליטי מדיני אלא כאיש רוח וכרב בישראל, אני מלא אושר שיש קונצנזוס בעם היהודי ש-א', מדינת ישראל חייבת להיות מדינה של העם היהודי ואנחנו צריכים להיות מאושרים בכך. ב, אני מלא אושר שבאמת מסתכלים על הפן הערכי של החברה היהודית כי אני אומר לא רק מדינה יהודית אלא יהדותית ואין צל של ספק שהתורה והיהדות מאוד מקפידה על ואהבת את הגר ולא תונו את הגר וכו'.
אבל, בצד שמחה זו, אני לא אחת נמצא בדאגה עמוקה כי ללא כל קשר עם היריבות והמלחמה שיש לנו עם הפלסטינים אלא גם לו יתואר שהיינו מקבלים מדינת ישראל על מגש של כסף בלי שום יריבות עם הפלסטינים אלא בדרך שהיא מתנהלת לפיה היא ממלכתית, שהחינוך הממלכתי מתבסס בעיקרו מבחינה מהותית ותכנית על בסיס של חברה מערבית דמוקרטית, שהזיקה והקשר ליהדות מתמעטת והולכת. מה שמשמר עלינו היום עדיין כמדינה יהדותית זה חוק הנישואין והגירושין שמתחתנים לפי דת ישראל אבל החוק הזה מתכרסם והולך מכח המציאות כי קם דור צעיר שאיננו מכיר את יוסף, את תורת ישראל, והוא שואל למה זה אנוכי, למה כופים עלי להתחתן כדת משה וישראל? הדור הצעיר שונה מהדורות המייסדים את מדינת ישראל שאפילו כאלה שהכריזו על עצמם מבין הציונים המייסדים כעל חילונים והיו כאלו אתאיסטים הם בנפש חפצה יזמו וקיבלו שהנישואין יהיו כדת משה וישראל כי ידעו שבלעדי זה, א' יהיה פילוג בעם וב' יהיה התבוללות. והרי הם קמו להציל את העם היהודי לא רק מבחינה פיזית אלא גם את קיומו הלאומי. והרי דבר ידוע מעבר לכל ויכוח ביננו כשלומי אמוני ישראל שומרי התורה ובין אחינו היקרים החילונים אשר רחוקים מתורה ומצוות, אין ביננו וויכוח שמה ששמר על העם היהודי בלאומיותו בתפוצות הגולה, בכ"כ הרבה קהילות פזורות על פני כל התבל, ללא מדינה וללא ריבונות, זה רק התורה ששמרה על הצביון שלנו. וחושבים אחינו היקרים החילונים שהמדינה כמדינה בגלל הציונות וכו' יכולה לשמר את הלאומיות שלנו גם מבלעדי התורה. וכאן ימי החנוכה מזכירים לנו תזכורת היסטורית שאסור שיחמיצו מללמוד את התזכורת הזאת. ומה אירע בימי החנוכה?
בימי החנוכה היה שלטון יווני שכבש את ארצנו, אבל הוא פינק את החברה היהודית כאן עד אנטיוכס הרשע, הוא פינק אותה בתרבות יוונית נאורה מאוד. בתחום התרבות, הספורט, אמנות, ובידור. והיו הרבה מאחינו בעיקר באליטות, אשר חשבו שבאמת מדובר כאן בחבירה עם תרבות מאוד נאורה והתחילו לאמץ אותה. וראו זה פלא, נרדמו כל אותם אליטות, אפילו ברמת המנהיגות, בעמדת השמירה. כיוון שחשבו שיש לנו חבירה כאן עם חברה מאוד נאורה וגם שהגיע אנטיוכס וגזר גזרות שמד לא נדלקו נורות אדומות לכולם כיוון שאם אפשר להיות חברה נאורה בלי תורה ומצוות מה זה כבר גזרות שמד? ואז, לאט לאט היינו מפסידים גם את הריבונות שלנו לחלוטין על הארץ.
אומר הרמב"ם דבר נפלא, כשקמו החשמונאים והבינו את גודל הסכנה הקיומית לא רק המדינית הפיזית אלא הרוחנית שמירה על הצביון של עמנו, אז קמו אותם חשמונאים וקראו למרד צבאי שבסופו ע"י ניסים ונפלאות ניצחו המעטים את הרבים, החלשים את הגיבורים וכו' אז אומר הרמב"ם חזרה הריבונות לישראל 210 שנים. כלומר, בלעדי זה לא היינו זוכים לריבונות, אפילו הא' ב' של הציונות שמחייב ריבונות יהודית בארץ ישראל, זאת לא הייתה מושגת אם אין תשתית רוחנית אמתית יהודית. כי בלי זה, חוט השדרה היה מתרופף, כי אז מה ההבדל ביננו לבין החברה המערבית? ככל הגויים בית ישראל.
ולכן, אשרינו שבאמת יש קונצנזוס בקרב רבים מבני אחינו שאוהבים את ימי החנוכה ורואים בה את הגבורה היהודית, אבל גבורה יהודית שהיא נכונה ובלעדיה אין לנו קיום. איננה יכולה להיות שלמה ומושלמת להשיג יעדיה מבלי ללמוד יהדות ולחבר את העם לשורשים. לא בכפייה, אבל לפחות ברמת הלימוד, ברמת התודעה, ולהנגיש את הדברים ויבחרו הבוחרים. אני מכיר מתוך זה שאני רב עיר שבאמת מופיע בכל מיני חוגים דתיים ולא דתיים, שיש מהם מי שנחשף לתכנים יהודיים, שואלים אח"כ למה לא נתנו לנו דברים אלה?
ומשום כך, ימי החנוכה שלנו מזכירים לנו תזכורת היסטורית חשובה למדי, יפה מאוד, שבאמת בני דורנו נאבקים בגבורה עילאית, אין תקופה בלי מלחמה חוזרת בשביל לשמור על הריבונות ועל הקיום הפיזי, אבל חייבים לחדד את השיח הציבורי ביננו בכבוד, לא באלימות, מדינה יהודית מהי? זה לא מדינה של מי שנולד רק יהודי ואין בו שום קשר לשורשים יהודים וערכים יהודיים כי אז זה גזענות, אלא אנחנו מדברים על עם יהודי שהוא ייחודי בכך שהוא ייעודי בערכיו. ואת זה צריך ללמד ולחבר את כל העם. זה מה שישמור לנו על הרוב היהודי קודם כל. אח"כ ויכוח פוליטי מדיני שזה לגטמי, ויש בחירות בקלפי מבלי לצאת ימינה ושמאלה בכל מי שיסויים והתלהמויות, אבל בדרך של הידברות קודם כל מה קורה עם תכנים יהודים כי בלי זה לא נהיה מדינה יהודית יהדותית אמתית. אלא נתפרק מתוכנו.
אז אכן מי שעשה ניסים לאבותינו בימים ההם אני מתפלל שיעשה גם בזמן הזה. זה נוסח הברכה. כך התקינו חז"ל ברוב חכמה, שאנחנו זקוקים להרבה ניסים כמו אז גם היום. וכמו אז שהיה ניצחון לא רק פיזי בשדה הקרב - אלא ניצחון במקדש בכך שהבנו שבלעדי הטהרה היהודית והקדושה והערכים היהודים היינו חדלים מלהיות עם יהודי ייחודי. לזה אנחנו צריכים לשאוף.
יהי רצון שיזכה אותנו הקב"ה כי אכן נצח ישראל לא ישקר, ונזכה לאותה נבואה "קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עלייך זרח".
תכנים לקריאה נוספת
ערכי היהדות לריסון המיני כשמירה ואיזון חברתי
הרב ערוסי קורא להקים ועדה שתדון במקרי ההטרדה, "אנשים שדיברו במשך שנים בעד שוויון ויצאו נגד התורה, מתגלים היום במלוא קלונם"
האם שימוש ממושך בחנות בשטח עירוני מקנה חזקה וזכות לפיצוי בפינוי?
המשך שהייה במקום. היה משלם מסים, ארנונה, חשמל. מקום שמוכר. רק שהמקום הוא שטח של עירייה. לא היתה מחשבה שהעירייה תגיד שאתה פולש, זה במתנה. זה לא עוגן משפטית. לא עבר בבעלות.
כיום העירייה פינתה אותנו משם. יש הליך משפטי לגבי פיצוי. האם ומה מגיע לנו על המקום ועל מה שעשינו בו. על זה ששילמנו מיסים, ארנונה, חזקה.
ברמת משפט התורה:
מה אומרת התורה על מקום שהתקבל. העירייה קיבלה תשלומים. וידעה על המקום הזה. החנות הצליחה מאוד. נתן לעיר מוניטין. הרבה באו לקנות בה. זה סמל של העיר.
העירייה קוראת לזה פלישה. הסתיימה המתנה.
מה הגבול בין ביקורת על נבחר ציבור לקללה?
צבא ושבט לוי
שלום וברכה,
האם לשיטת רבנו שבט לוי פטור ממצוות עשה של מלחמת חובה
של "עזרת ישראל מיד צר"?
מה הקשר בין הדמוקרטיה לבין נבואת הנחמה ״מהרסייך ומחריבייך ממך יצאו״?
האם בשם 'חופש הביטוי' מותר לבזות אף את שופטי ישראל או רק את הסמלים והערכים של תורת ישראל?
שאל השואל ואמר, כיצד עלינו להגיב מול תופעות מאוד מקוממות כגון: אנשים אשר משווים חס ושלום את הרב הראשי לישראל למנהיג החומניסטי או מזלזלים בתפילין על ידי הצגתם בראש שר החינוך במסגרת הרצון שלהם לבקר ביקורת מסויימת או אותה פרופסורית לחינוך ותרבות אשר מתנגדת שבמרחב הציבורי לידה יניחו תפילין, או כל אותם אלה אשר טוענים שכל התייחסות או הגד דתי בציבוריות, כי בבחינת הדתה. האם, כך אומר השואל, נכון לקרוא להם רשעים גמורים, אפיקורסים, לא יהודים? כפי שיש כאלה שמכנים אותם אם זו הדרך או שמא אולי צריך להכיל אותם, צריך לדעת איך לקרב אותם וכו'.
כיצד מתיישבת ההסתייגות מעלייה להר הבית עם השאיפה לריבונות עליו?
שלום לכבוד הרב
הרב אמר לי שהוא לא בעד עלייה להר הבית, ושאלתי היא-היאך נשיג ריבונות על הר הבית?
אם לא יעלה אךיו אף אחד הערבים ישתלטו על ההר
תודה רבה