האם ניתן להכיל ביהדות את קהילת הלהט"בים?

כשאמרנו אתמול שמצווה לקרב בני אדם שהם אינם הולכים בדרך השם כבודדים הסתמכנו על דבריו של רבנו רמב"ם בשאלות ותשובות אשר היה ידוע כי גדול הלוחמים נגד הקראים, הכופרים בתורה שבע"פ ולמרות זאת הוא פסק שאם יש קראים או קראיות אשר רוצות לבוא, או רוצים לבוא עם קהל בית ישראל, עם קהל ישראל. אם הם מקבלים על עצמם דיני חברות, כלומר מקבלים עליהם את ערכי היהדות כפי שנקבעו בתורה שבע"פ. יש לקרב אותם ולא להרחיק אותם, כי הם מקיימים את הקראות כמצוות אנשים מלומדם בלי להבין אבל מן הרגע שהם רוצים להתקרב לערכי היהדות, אדרבא יש לקרב אותם.

למדנו מזה קרוב מהו? קרוב זה לא רק יחס הוגן ונאה ומכובד כלפי הזולת מבחינת להכיל אותו. אלא, אנחנו צריכים לדעת אם הוא רוצה להתחבר לחברה היהודית אז יש כללי חיבור. כשם שיש להבדיל אלפי הבדלות גויים מאוד מתורבתיים, מאוד אנושיים, מאוד נבונים. אפילו בעלי מידות תרומיות, בעלי זכויות אדירות. אבל, בשביל להתחתן ביחד תורת ישראל אמרה שאין אפשרות של נישואין בין יהודי ובין גויה, בין גוי ובין יהודיה כל עוד אין גיור של אמת לצד האחד ורק אז יש חיבור. כי כל עוד זה נשאר בשלו וזה נשאר בשלו אז אין חיבור. יש אולי זיווג שהוא בא מכוח הטבע, אבל אין חיבור קהילתי כפי שנקבע בתורת ישראל. ולכן כשרבנו מדבר על להתיר לקראים לבוא בקהל אז הוא אומר, אם קיבלו עליהם דברי חברות. כלומר, את ערכי היהדות של התורה שבע"פ שמקובלת מדורי דורות והיא א'-ב' מתפיסת עולמה של היהדות. אז ורק אז אדרבא במאור פנים, בלב פתוח יש לקרב אותם ולהתחבר אליהם. זה נקרא חיבור. אבל, אם היא נשארת בקראותה והוא בחברותו או ההפך, הוא בקראותו והיא בחברותה איך יהיה החיבור הזה? זה יהיה חיבור של זיווג, אבל לא חיבור של אני מאמין. לא חיבור של איזה שהוא סולם ערכים משותף. ומשום כך, יש כאן שיבוש בשיח הציבורי.

חושבים שכאילו אם היהדות אומרת שאין להתחתן עם גויות, הרי זה חוסר סובלנות וחוסר קבלת האחר, לא. קבלת האחר זה ביחס, ביחס האנושי. אבל בבניין הציבור הלאומי הקהילה הלאומית שלנו יש לה סולם ערכים שלא נקבע מהיום, נקבע מזה דורי דורות. ובגלל הסולם ערכים הקבוע הזה, הבלתי משתנה הזה בגלל זה עמנו קיים עד עצם היום הזה אלפי שנים. כבר היו עמים רבים מאוד, חזקים, ובכל זאת נעלמו מבמת ההיסטוריה. והעם היהודי בגלל סולם הערכים שלו, שאנחנו קוראים להם ערכי יהדות הוא שרד בזכות זה שיש לו ערכי יהדות מוצקים שאינם משתנים. הם מיושמים בשכל בכל מציאות. אבל העקרונות שלהם קיימים. בגלל זה עם ישראל חי וקיים.

מה שהתרבות המערבית היום מנסה לגרום לנו הוא לפרק את החיבורים האלה, לפרק את מסגרות הכלל, להדגיש יותר את הפרט על חשבון הכלל. אז עם כל הכבוד לכבוד שצריך לתת ליחיד. וצריך לתת כבוד לכל יחיד, גם אם הוא שונה מאיתנו. ואם הוא יהודי, גם אם הוא רפורמי, גם אם הוא עושה מעשים אשר לא יעשו. הוא היה יהודי ונשאר יהודי. אבל, בשביל להיות מחובר עם העם היהודי, הוא חייב להיות קשור בערכי היסוד של היהדות. לכן, אנחנו צריכים לדעת שבני הזוג החד מיניים הם מקיימים זוגיות שאיננה עולה בקנה אחד עם ערכי היהדות. היהדות מתנגדת לזוגיות כזו. לבניין תא משפחתי כזה. אז זה לא נקרא שאני לא מבין אותו. זה לא נקרא שאני לא מכיל אותו. זה לא נקרא שאני לא מתייחס אליו בכבוד ובצורה מקרבת. אבל הוא צריך לדעת לכבד את סולם הערכים שלנו, שהוא לא נקבע מהיום. הוא קבוע ועומד, ובזכות זה העם היהודי חי וקיים משך אלפי שנים.

לכן, אנחנו צריכים לדעת שבעניין הזה יש מעין כפייה על היהדות להתפרק מערכיה בשם השוויון, בשם זכויות הפרט. וזהו רבותי אסון גדול מאוד. אם לא נבחין בהבדל הזה, אנחנו נתפרק מערכינו שיש להבדיל בין יהודי ובין יהדות. יהודי הוא יכול להיות יהודי, אבל בלא ערכי יהדות הוא לא יוכל להתחבר וליצור את הציבור היהודי שהוא בנוי על ערכי יהדות. ומשום כך, גם לזוג שהוא זכר ונקבה שלא נפקדו בזרע שקיימה אבל הם ראויים להתחתן זה עם זה לפי ערכי היהדות. יש בעיות לא קלות לתת להם את פריון הפוריות עד לפונדקאות. בעיות לא קלות. אבל סוף סוף יש בסיס של זוגיות של בניין תא משפחתי, של קידושין על פי ההלכה. אבל בחד מיניים ערכי היהדות קבעו מזה זמן רב שאין מושגים של תא משפחתי, ואם עושים זוגיות כי בניגוד לערכי היהדות ולכן כל אימת שהם עושים את זה בצנעה מי נכנס לתוכם? אף אחד לא מתערה בתוכם? אבל מהרגע שהם מפגינים, מחצינים את זה ועוד יוצאים ברחובות ובשווקים בצורה מעורטלת מאוד. הרי הם מתריסים כנגד סולם הערכים של העם היהודי. ובשביל לשבת שבת אחים גם יחד, כמו שאסור לנו לפגוע בהם חס ושלום, כך הם צריכים להבין שאסור לפגוע ברגשות של אחרים. כל דבר ודבר צריך להיות מאוזן, והתקשורת יוצרת חוסר איזון בכך שהיא מטה את הכף הכל לטובת הקהילה הגאה. ככלל אינני מבין על מה יש להתגאות.

הרי לא אחת שוחחתי עם חד מיניים, הם באו אלי ללשכתי, ואני מקבל כל אדם בסבר פנים יפות. וכולם, אחד אחד, אמרו לי שכשהם גילו שהם חד מיניים כאבו, זה כאב להם בגלל שהם יודעים שהם לא יוכלו להתנהל כטבע כל הארץ, כדרך כל הארץ. אין שמחה בדבר הזה, גם לא לחד מיניים. אז למה לעוות את היוצרות ולהפוך מזה לגאווה. הוא הרי כואב את הכאב הזה, וכולנו כואבים את הכאב הזה. הורים שגילו שהילדים שלהם חד מיניים ליבם נחמץ, לא בגלל שהם לא יכולים להכיל אותם? אלה בניהם והם ממשיכים לחבק אותם, וטוב שכך. אבל אי אפשר לטשטש ולומר שאין את הכאב, שאין את התסכול, בוודאי יש. ואילו כל השיח הציבורי המעוות הזה יוצר שיבוש מושגים שכאילו דברים שבני אדם כואבים מהם, הופכים להיות לגאווה. והנה הם דורשים, צריך להכיר בתא משפחתי של חד מיניים. צריך לתת להם פתרונות של פונדקאות. זה פגיעה בסולם הערכים של העם היהודי. למה רבותי לגרום לכך, לדרוש דרישה אשר כל הללו שמגינים על הצביון הלאומי ועל ערכי היהדות כדי שהעם היהודי ימשיך להתקיים. למה לגרום לכך שכתוצאה מכך יתפתח ויכוח ופולמוס אשר גורם לא אחת לביטויים מאוד לא יפים כלפי אותם יהודים. וזה כל זאת בגלל שיח ציבורי מקובל. כל אחד צריך לדעת בדיוק את גבולותיו. ומשום כך, ברור מעל לכל ספק לקרב ולהתייחס בצורה אנושית, כן. אבל לפגוע ולכרסם בסולם הערכי היהודי, היהדותי אשר הוא מזה אלפי שנים, ובזכותו עם ישראל חי וקיים בתפוצות הגולה באין מדינה, באין ריבונות, בתפזורת אדירה בכל רחבי העולם. אין לזה אף דוגמא שעם יכול להישרד כעם בלי מדינה, בלי ריבונות בתפזורת אדירה בכל רחבי העולם במשך אלפי שנים – אם לא בזכות ערכיו. ואם אנחנו נתפתה לשיטה המודרנית אשר באה ומכרסמת בסולם הערכים והופכת אותו לנזיל, למשתנה, לתוכנית כבקשתך, לקביעה של כל אינדווידואל ואינדווידואל, העם חס וחלילה יתפרק. העם היהודי לא יתקיים והוא יתבולל.

ולכן, אנו נמשיך לשמור על הצוויון הלאומי שלנו בעוז, אבל נשכיל לנהל שיח ציבורי עם השונה ונסביר שיש הבדל בין הבנה למצבו, ובין גם, הוא צריך להבין עד כמה אנחנו צריכים להגן על סולם הערכים היהודי, היהדותי במשך הרבה שנים ששומר על הצוויון הלאומי שלנו. והקדוש ברוך הוא יזכה אותנו, שאכן באמת נשכיל למצוא את הנוסח הנכון ואת המשקל הנכון של השיח הציבורי כדי שלא נגרום לשיבוש מערכות, לא פגיעה בעולם הפרט ומצד שני לא פגיעה בעולם הכלל שלנו.