"חופש הביטוי" – הידברות לבירור האמת או התנשאות וסתימת פיות?

שאל השואל ואמר שהוא נדהם לראות איך אנשי האקדמיה מרצים וסטודנטים נאבקים בעוז רב מאוד נגד הקוד האתי ובתמימות ליבו הוא שואל האם מקום שבו מדובר נבונים ומשכילים לא מבינים עד כמה יש צורך לקבוע כללים מה מותר ומה אסור לדבר? שהרי מוות וחיים ביד הלשון, ולא עוד אלא תורת ישראל הביאה לידי תורה מיוחדת של תורת הלשון שגדול הכותבים בה היה החפץ חיים בספרו הנודע, מי האיש החפץ חיים, שמירת הלשון. ואם כן, איך יתכן שאנשים משכילים נאבקים נגד קוד אתי?

יש דברים שהם צודקים, ויש דברים שהם לגמרי אינם צודקים, ונסביר את הדברים.

בתורת ישראל ישלא רק חופש אלא חובת ביטוי

חופש ביטוי לפי תורת ישראל הוא לא חופש ביטוי שאדם יתפקר וידבר כל מה שעולה על ליבו בין דבר מותר בין דבר אסור ובלבד שיהיה לו חופש להתבטא ולברבר יהיו הסובלים אשר יהיו.

לא. בתורת ישראל, יש לא רק חופש ביטוי, יש חובת ביטוי. דהיינו, תורת ישראל מחנכת שיחיו לאור אמיתה של תורה. ולכן, כל מי שיש לו דעה המבררת מהי דעת התורה חובתו לומר את דעתו. בזמן שהיתה סנהדרין, היו מבררים ומלבנים האם הוא צודק ומקבלים את דבריו ואם אינו צודק מכריעים אחרי הרוב והוא מקבל את דברי הסנהדרין. אבל, כשאין סנהדרין, יש כללים כיצד על האדם אשר יש לו דעה בתורה במידה והוא ראוי לה, כיצד עליו לנהוג, ספקא דאורייתא לחומרא וספקא דרבנן לקולא ועוד כל מיני כללים.

מדובר בשיטת חיים שיש בה תורה. תורה שמדריכה את דרכי האדם על ידי הקדוש ברוך הוא שברא את האדם בצלמו ונתן לו גם תורה להאיר את דרכו. אבל בחברה אשר אין לה תורה, היא רק מנצלת את המתנה האחת האלוהית והיא צלם אלוהים. אבל כל אחד ואחד יש לו תורה משלו. אזי, יש בעיה גדולה מאוד, מאוד. חברה נאורה ומתקדמת מקיימת חופש ביטוי כדי לברר וללבן את האמת ואחרי רבים להטות.

חופש ביטוי רק לאליטה?

ראו את החברה שאיננה נאורה באמת, אף שהיא קוראת לעצמה נאורה חופש הביטוי בה הופך להיות כבר הפקרות הביטוי ולפעמים חופש שיסוי. ראו כיצד חופש הביטוי הזה לא מתנהל בצורה שוויונית בכל המגזרים, אלא יש מגזרים שהם כאילו נעלים ומעולים אליטיסטים ושם שומרים עליהם מכל משמר בנוגע לחופש הביטוי, אם זה באקדמיה, אם זה בעולם התרבות והאמנות. שם כאילו זה קודש קודשים.

צאו וראו לא אחת שרבנים בישראל נשאלו שאלות, מה עמדתה של התורה ביחס למקרה כזה, וביחס למקרה כזה. ואמרו הרבנים את אשר הם מבינים בתורה, לא מתוך שהסיתו לנהוג כך או שהורו לנהוג כך, אלא אמרו מה דעת התורה במקרה כזה או כזה. מיד, כלי התקשורת עטו עליהם בשיסוי איום ונורא כאילו רב חייב להיות כפוף לשלטונות ולא לומר שום דבר אשר הוא מתנגד לשלטונות או דבר אשר יש לו משמעות פוליטית, למרות שהרב אומר מה עמדתה של התורה בסיטואציה כזו וכזו, אף שהיא פוליטית. יש לתורה מענה לכל דבר ודבר בחיים. בחיים הפרטיים ובחיים הציבוריים. וכאמור, לא אחת התנפלו על רבנים בצורה מאוד, מאוד גסה ובוטה. ואילו כאן, בדיוק הפוך, אוי לו למי שיעז אולי לצמצם ולפגוע בחופש הביטוי האקדמי, או בחופש הביטוי התרבותי והאמנותי. אז כבר אנו רואים שהחברה הזו היא איננה שוויונית באמת למרות שרוממות הדמוקרטיה בגרונה.

בדרך התורה, אם באמת מדובר בהערות אשר צריכות להפנות את תשומת הלב של כולנו לדרך חיים אמיתית יותר, יש חובת ביטוי. אבל בתנאי שהדברים יאמרו לא בצורה מתלהמת, לא בצורה מסיתה, לא בצורה כופה ומפתה. אלא נאמרים הדברים כדי לברר או ללבן. כדי שבאמת כל אחד ישמע את דבר רעהו וינסה לראות היכן האמת נמצאת. לא שכל אחד ואחד יתגדר בעמדתו. אם באמת כך מתכוונים לחובת ביטוי כזו, ישר כוחם, אבל זה לא בדיוק המצב.

הופכים את חופש הביטוי לחופש שיסוי וביזוי

בואו וראו, לא פחות ולא יותר איך הם טועים בטעות נוראה ואיומה שהם הופכים את חופש הביטוי לחופש שיסוי וביזוי. לא פחות ולא יותר מי שחיבר את הקוד האתי שהוא איש אקדמיה מובהק, פרופ' אסא כשר, שהוא לא חשוד בנטייה פוליטית והיה כל השנים מקובל על השכבות האינטליגנטיות והשכבות האקדמיות. ומאחר והוא נשמע לשר החינוך בנט והוציא מתחת ידו קוד אתי, לא של השר בנט שלו, של מה שהוא מכיר במקצועיותו. והנה לא פחות ולא יותר מכנים אותו נאצי, מנגלה, ה' יצילנו. האם זה שיח אמיתי של חופש ביטוי המפרה? או זה חופש של הפקרות ביזוי של סותם פיות שמבהיל בני אדם מלהתבטא?

ראו כיצד שר החינוך שהופיע בוועידת השלום של הארץ, למרות שהזהירו אותו בני בריתו לא להופיע אבל נענה להזמנתם של מתנגדיו כדי להראות שנכון שכולם ידברו עם כולם. אדרבה מי שטועה יודה, מי שצודק, אדרבה יתרום את תרומתו לחברה. השר בנט הלך לשם בגאון ודיבר אשר דיבר. ברגע שהוא אמר שירושלים מאוחדת או הסדר מדיני אז ירושלים מאוחדת עדיפה. וזה לא הוא יחיד בלבד בדעה זו, יש 85% מהציבור שכך חושבים. והנה צעקו עליו שם קריאות בוז, וקראו לו נאצי, ומישהי אפילו הרימה יד במו על יד כמו הנאצים.

זה נקרא אנשי תרבות? אלה הם נקראים החברה החושבת? זה נקרא מחשבה? הרי זה נקרא קיצוניות. זה נקרא קנאות, זה נקרא הסתגרות שכל אדם מסוגר בדעתו. לא מוכן אפילו לשמוע דעה אחרת.

ללמוד מהיהדות כיצד להידבר

אין צל של ספק שחופש הביטוי ברמה של חובת ביטוי בשביל לשמוע ולהשמיע ולהידבר זוהי תורת ישראל במיטבה. מבחינה זו, הם צודקים שכך צריך להיות, וגם בפוליטיקה ובאקדמיה. אבל, אם זה חלילה חופש ביטוי רק לאליטיסטים ולא כולם, זאת אינה חברה דמוקרטית, אינה שוויונית. אם זה חופש הביטוי שכבר גובל בחופש שיסוי וביזוי, אין לו מקום כלל ועיקר, זה פשוט מרשם להתפוררותה של חברה ולא לאחדותה.

נתפלל לאבינו שבשמים שהקדוש ברוך הוא יעלה רוחו ממרומים ויבינו שהקדוש ברוך הוא שברא כל אחד ואחד בצלם אלוהים, הוא זה שהשכיל לתת גם תורה אלוהית כדי לכוון כל אחד ואחד מאיתנו, להגיע לשלמות היחיד, ולשלמות הכלל. והקב"ה יערה רוחו ממרומים, יסלק שנאת חינם מתוכנו, וירבה בתוכנו אהבת חינם.

תאריך: 
13/06/17 י"ט סיון התשע"ז
x

Audio Playlist