הכלים הערכיים שמעניקה תורת ישראל להתמודדות עם הרוע האנושי - פרשיות תזריע מצורע

תזריע המצורע, שתי פרשות מחוברות. ובכן, כל אדם ואדם עלול לשאול איך אתה הרב יכול לחבר בין פרשיות כאלה ובין עצמו של היום הזה, יום השואה והגבורה? ובכן, תראו במה היהדות פוסקת. אישה כי תזריע וילדה זכר. אישה ואם היה נקבה תלד. איך מתייחסים לתופעה של הולדת זכר? של הולדת נקבה? איך מפתחים את הזוגיות בין אבא ובין אמא משזכו לולד זכר או נקבה? איך מתייחסים לילדים הקטנים? כשכל אחד ואחד הוא עולם בפני עצמו. כלומר, היהדות מטפחת את הטיפול בזוגיות, במשפחה, בהורות, בילדים, תוכנית שימת לב לכל נפש ונפש, כי כל נפש היא עולם ומלואו.

המושגים של טומאה וטהרה אשר בעייננו המורדניים נחשבים כארכאיים אינם כאלה. אלא יש להם כוונה מאוד מאוד חשובה ליצור דיסטאנס בזמן שצריך ליצור דיסטאנס. ליצור חיבוק וקרוב בזמן שצריך להיות חיבוק וקירוב. אוי ואבוי לבני זוג שכל הזמן מתחבקים, זה פשוט נמאס ולפעמים זה חיבוק של דב. אבל כשאדם מבין, אישתו בהריון, אישתו יולדת, מה מצבה הנפשי, איך מתייחסים בדיוק לאותו מצב. לפעמים צריך לשמור ריחוק שמגביר את האהבה כי אז יודעים שזה שממולך יודע שאתה לוקח בחשבון את עולמה וכן כשבני הזוג עצמם לוקחים בחשבון מה נולד להם, בן בת וכיצד מתייחסים לכך. כל זה מראה שהתורה נותנת תשומת לב וחינוך, חינוך האדם כאדם על מנת להצליח הן ברמה המשפחתית והן ברמה של הילדים.

משם אנחנו מתגלגלים למצורע סוף פרשת תזריע, ומצורע עוסקת במחלה שכבר פעם דיברנו עליה, שהיא לא מחלה רגילה. יש מחלת צרעת שהיא רגילה, שהיא מאוד מסוכנת ומדבקת ולא עליה אנחנו מדברים אלא מחלה שהיא יותר דתית ואמונית מאשר מחלה פיזיולוגית רגילה. היא מביאה, יש לה איזה שהם סימנים פיזיולוגים בגוף האדם. אבל על ידי זה שבאות ומופיעות בהרות, בהרות לבנות בגופו של האדם. אבל, הצרעת מופיעה גם כן כנגעים בבגדי האדם וכן בקירות ביתו של האדם. ז"א הצרעת שעליה אנחנו מדברים היא לא צרעת של מחלה רגילה, סטנדרטית אלא מחלה שבאה מכוח עולם דתי ואמוני. האומר, שברגע שהאדם מדבר מפטפט מדבר דברים לא טובים על רעהו על זולתו כל הזמן מוציא שם רע, מצורע מוציא שם רע. כזה חתרן בלתי נלאה, כזה כל הזמן מכרסם בחברה הקטנה, בחברה הגדולה. התורה אומרת, דע לך כשאתה העם היהודי תחיה ברמה גבוה, אני הקדוש ברוך הוא אעזור לך. איך? ברגע שימצא בתוככם בנאדם אשר רכלן מדבר לשון הרע או מוציא שם רע, אני אגרום לכך שבאורך מיסתי יופיעו תסמונות בגופו או בבגדיו או בביתו. כדי שהוא ישים לב לכך. כדי שאתם כחברה תשימו לב לכך, על מנת שהוא יתרסן. שידע שהרכילות שהלשון הרע, שהוצאת שם רע ואין לומר השיימינג אלה הם דברים הרסניים שצריך לקטוע אותם באיבם. ולכן, התורה אומרת שלא מזמינים את הרופא בנסיבות כאלה, כי לא מדובר במחלה רגילה אלא מזמינים את הכהן. את איש הרוח, אשר ידבר, ידובב יאמר לו, תשמע, אתה עכשיו נכנס לאיזה שהוא הסגר של 7 ימים נראה אם אתה יש לך את התשובה וזה נגמר, אתה יוצא לחירות. ואם חלילה את ממשיך וסורך בדרכיך התסמונת הזו תתפתח נוציא אותך מחוץ למחנה, לבידוד כי החברה לא סובלת איזה שהוא זרע שבתוכה שגורם לריקבון סביבתי, ומשום כך העניין של מצורע זוהי פרשה שלכאורה נראית ארכאית, הלוואי עלינו מנקודת ראות היא. הלוואי עלינו. כי אנחנו היום בדור המודרני הזה שבשם חופש הביטוי, שהוא דבר חשוב מאוד, מאוד אצלנו בתורת ישראל זה לא קיים חופש ביטוי חובת ביטוי, לא חופש ביטוי, וחובת האזנה לזולת לא רק חופש ביטוי אלא חובת האזנה לזולת. אבל אצלנו החברה המודרנית יש חופש ביטוי, אין חובת ביטוי, אין חובת האזנה לזולת ואז מתערבב להם בין חופש הביטוי ובין החופש השיסוי וחופש הביזוי וחופש השיימינג ואלה הם גבולות הרסניים. הם לא ידעו אותם, החברה תתפרק ויש צורך ממש לשמור על הגבולות הללו. אז לכן אמרתי תזריע ומצורע הן שתי פרשיות שעל פניהם הן נראות מאוד, מאוד ארכאיות אבל כשמתבוננים בתכנים שלהם בפרשנויות החשובות שלהם הם בעצם נותנות כלים חינוכיים לחברה ערכית לאדם שנברא בצלם אלוהים, שידע איך להתנהג כלפי זולתו, כלפי משפחתו, כלפי קהילתו, כלפי עמו, כלפי כל האנושות כולה. מכאן אנחנו מגיעים אל השואה הנוראה. זהו יום שבאמת אנחנו עוברים בו מסה מאוד מאוד קשה. אנחנו שומעים מאתמול והיום ונחשפים, לא רק שומעים בשמיעה נחשפים למסכים ורואים זוועות אשר קשה לעלות על הדעת שהיו. אלמלא יש תעודות, אלמלא יש קורבנות שאנחנו רואים את הניצולים. אילו היו מספרים ואנו נמצאים אי שם לא היו מאמינים, לא היינו מאמינים כי קשה מאוד להעלות על הדעת ובאמת הארגונים היהודים באמריקה ובכל מקום, אפילו באירופה עצמה כשבישראל כבר היה ישוב יהודי מסויים כשהגיעו הידיעות הראשונות על הזוועות היה קשה להם לאמין שזה באמת יכול לקרות עד שיותר ויותר הגיעו אינפורמציות שאיששו שאכן באמת הדברים הם כאלה. ללמדנו שבאמת התורה עצמה, אשר כל כך שמה דגש על תורת האדם, התורה עצמה הזהירה ואמרה דעו לכם הקדוש ברוך הוא בנה את האדם בצלמו. מה זה בצלמו? בצלם אלוהים. הוא נתן לו מנגנון אדיר וזה... וזה הבחירה החופשית אבל שכל זה בחירה חופשית, זה לא מספיק. המקרא זועק עד השמים, חכמים הם הלרע כלומר יש בבני אדם פושעים, עבריינים, קרימינאליים ועוד מעט יגיע לפושעי אדם ופושעי מלחמה, ופושעים נגד האנושות. אני בינתיים מתחיל עם העבריינים, הם משתמשים בצלם האלוהים שלהם ובבחירה החופשית שלהם לעשות דברים נוראיים. ראו את מלחמת הפשע ברחובות ובשווקים איך יורים, איך הורגים, איך מסכנים חפים מפשע. כל מיני חשבונות שיש להם בתוכם. וכי לא נולדו עם שכל? הם נולדו עם שכל. השכל הם משתמשים בו בבחירה החופשית שיש לכל אדם הם משתמשים בו לרע. חכמים המה לרע. אל אחת כמה וכמה כשאנחנו רואים את התופעה הנוראה שהחוכמה הזו שניתנה לגרמנים כל העוצמה שהיתה להם הפנו אותה ימח שמם וזכרם להשמדה, לאכזריות נוראה זה לא רק להשמיד, אלא לאכזריות בלתי נתפסת. אז אנחנו שואלים, איפה צלם אלוהים שבאדם? לא, הוא קיים רק הם בלי תורה. הם בלי ערכים, הם יש בהם את האג'נדה שלהם. אג'נדה שלהם שמובילה אותם לדברים איומים ונוראים. לכן, התורה באה ואמרה בלי תורה האדם שנברא בצלם אלוהים הוא יכול להיות חייתי. והראיה, התורה חושפת בפנינו את הרצח הראשון מבחינה תנכית. הרצח הראשון מבחינה תנכית, קין והבל והם רבים. על מה הם רבים? יש אומרים על אדמה רבו. יש אומרים על בחורה רבו. לא משנה, יש הרבה סיבות למה בני אדם מוצאים את עצמם מול אינטרסים מתנגשים. אבל הולך ורוצח את אחיו באכזריות מרובה, באכזריות מרובה. אומרים חכמי ישראל שהדם של הבל נמצא על הסלעים על העצים על כל מיני דברים שהיו באזור. ללמדנו שקיין או שעוד לא ידע איך רוצחים או בגלל אכזריות נוראה פשוט הרג אותו על כל צעד ושעל עד שהוציא את נפשו. אז החייתיות של האדם היא יותר גרועה מהחייתיות שבחיה. כי החייתיות שבחיה איננה אכזרית. החייתיות שבחיה תכליתה טרף לפיו של הטורף. אם ניתן לאריות ולדובים ולכל אלה את ליטרת הבשר שהם צריכים יש והאדם יכול לנוח חופשי לידם והם לא יטרפו, כי הטרף שלהם הוא צורך של אוכל, קיום, הישרדות. לא כן האדם בשעה שהוא כבר משתחרר מכל עול של ערכים, ואז הוא רואה לנגד עיניו רק את האני שלו, עם כל הרגשות שלו, עם כל התובנות המתוסכלות שלו הוא מסוגל להגיע לרמת חייתיות הרבה יותר קשה, הרבה יותר גרועה מאשר החיה, ואת זה התורה רצתה להדגיש. היא רצתה לומר שבלעדי תורה, בלעדי ציווים האדם לא יוכל להיגאל. כשיש לו צלם אלוהים ושכל ובחירה חופשית פלוס תורה, מערכת חוקים חינוכית, ערכית אשר לאורה הוא ילך, אז הוא גדול, אז הוא מלאכי, אז הוא ישר דרך, אז הוא עוזר לזולת, אז הוא לא עושה דברים רעים לא לעצמו ולא לאחרים. אבל כל זמן שרק יש את המנגנון של שכל ושל בחירה חופשית, אז גם אם הוא לא מזיק לאחרים הוא מזיק לעצמו. הוא מתמסטל עם סמים, עם שחרור, עם התמכרויות שונות. הוא מזיק לעצמו. לכן אי אפשר להפקיר את האדם בלי לתת לו איזה שהיא מנה רוחנית חינוכית ערכית מדריכה. אחרת הוא מהווה סכנה לעצמו, מהווה סכנה לאחרים. ומכאן, בואו ונתקדם הלאה. אם דיברתי איתכם על העניין הזה שכבר אצל קיין מופיע. כבר ברצח הראשון מופיע חתיות הנוראה, בואו נסתכל על עמלק. התורה אומרת זכור את אשר עשה לך עמלק. בדרך בצאתך ממצרים אתה עייף ויגע אתה עם טף, נשים, אנשים, זקנים אשר ניצלו ממחנה ההשמדה הראשון בעולם זה היה מצרים. זה היה מחנה העבודה הראשון להשמדה. כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו, ולא עוד אלא העבידו אותם מבוקר עד לילה בשעבוד, תוך מכות, תוך נגיסות 400 לבנים הם היו צריכים להכין כדי לחפש להם קש כדי לעשות את הלבנים והיו נוגסים בהם, מכים בהם, מביאים אותם מהמיטה, מעירים אותם מהמיטה עם מכות נוראות,רודפים אותם. פשוט כילו אותם, וכשלא הספיקו עם 400 לבנים היו לוקחים להם את הילדים הקטנים, אם זה בנות, או כל ילדה או כל ילדה לוקחים אותם כלבנה בתוך הפרמידות שבנו להם, עד כדי כך. כלומר, מדובר באכזריות נוראה מאוד מאוד ברמה של עם. בהיקף אדיר מאוד, מאוד. והנה אותם מסכנים, אשר באו וניצולו מגה ההריגה, ממחנה ההשמדה הראשון בעולם, מי בא להילחם איתם? עמלק. ואתה עייף ויגע, זה לא סתם מלחמה. אלא ויזנב בך את הנכשלים אחריך. את הילדים הקטנים, את הנשים, את החולים בכוונה כדי לדכא, כדי לגרום לצער אדיר. ואתה עייף ויגע. ואז מה התורה אומרת? לא תשכח חייבים את עמלק לזכור את העמלקיות האנושית ולהילחם נגדה. כאן לא עושים חשבונות של ערכים ומוסר אלא חייתיות כזו צריך לבער. ובאמת כל מלך יהודי מצווה לקחת את העניין לידים לא רוצים שהמלחמה נגד עמלק תימסר לכל אדם ואדם. אלא מלך ישראל נבחן בכך. זאת מדינה מסודרת, ריבונית עם כללים ותלחם נגד עמלק, תשמיד את העמלקים. שאול המלך היה המלך הראשון באופן פורמלי, ונצטווה על ידי שמואל בשם השם ללכת ולהילחם עם עמלק. יוצא הוא למלחמה עם עמלק, ואז צפות בליבו שאלות מוסריות וזה טבעי שצפות בליבו שאלות מוסריות. איך להשמיד נשים, וטף? מה זה לא בסדר. זה לא הוגן. זה נכון, אלה שאלות נכונות. אבל מה לעשות שהתורה מסמנת שהאנשים האלה הם אנשים אכזריים מאוד, מאוד, מסוגלים להרוג עם. להשמיד עם בצורה אכזרית ביותר. מורי ורבותי, שלא פחות ולא יותר למרות שהוא ניצח את עמלק, הוא מציל את מלך עמלק. אגב, זה שעשה הרבה, הרבה צרות ליהודים מציל אותו. מופיע שמואל הנביא אשר נפטר בגיל 52, נולד לאחר שאימו חנה שהיתה עקרה התפללה כל כך הרבה לזרע של קיימא וסוף סוף זכתה לבן. גמלה אותו והניקה אותו שנתיים ימים, הביאה אותו לאוהל מועד זה המשכן אז עוד לא היה מקדש תחת אלי הכהן, ושם הוא גדל, בחממה רוחנית, ערכית, מרוממת מאוד. לא מכיר לא מלחמה, לא כלום, מכיר רק את זה אנשים... מאוד מאוד. והנה בשעה שהוא כבר הופך להיות מנהיג ונביא, אומר לו הקדוש ברוך הוא שאול טועה בגדול, הרחמנות שלו על האכזרים האלה היא בעצם תגרום לכך שיום יבוא והצאצאים של הגר יקומו וירצו להשמיד את עם ישראל. ובאמת הצאצאים של הגר קמו ביום מן הימים זה המן העמלק האגדי והכין תוכנית השמדה, להשמיד ולהרוג את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד ושללם לבוז. בא שמואל הנביא לוקח את הסייף ואומר לו לאדם, כאשר שיכלה מנשים חרבך כן תשכל נשים אמך. אתה שיכלת הרבה אמהות מסכנות את בעליהם, את ילדיהם, לך אין זכות קיום ואני שמואל האיש הערכי, האיש הליגאלי שמעולם לא הרגתי אדם אני מתייצב כאן בשער בקרביים עם הסייף בשם השם משסף אותך כי צריך לבער את החייתיות האנושית הזאת. זה לא מסור בידי כל אדם, זה מסור בידי מדינה, בידי שלטון. דעו מאז שבאה השואה לעולם ואז כבר היה לנו... יהודי, קמה הבריגדה היהודית, כמו היהודים שקראו נקם, נקם כי זה טבעו של עולם. מי יכול לשתוק מול כל מה שעשו אז. אבל התורה מנווטת כי היא מכירה בצורך לפגוע ולנקום. אבל עד למדינה ריבונית מנחה ומכוונת. הנה בידיכם, באמת היום הזה קשה, קשה מנשוא אבל הוא מלמד אותנו הרבה תובנות מאוד, מאוד חשובות אנחנו מתפללים ביום הזה לא רק שחלילה לא תפרוץ עוד פעם שואה בצורה זו או אחרת, ודעו זה לא היה רק באירופה. באירופה היתה מערכת מאוד משומנת מאוד רעה וגרועה. מה שהיה בתימן לפני 300 שנה, לקחו את כל היהודים לאזור מדברי צחיח מליח, חום אדיר, לקחו את רכושם, לקחו אותם השאירו אותם שם שנה שלמה, מתו במגפות, מתו מרעב, ממחלות שונות, מתו רבים מאוד, מאוד. השואה היא מתגלגלת בתולדות ישראל בהרבה מאוד מקומות. אנחנו מתפללים שהקדוש ברוך הוא יסייענו לחיות בשלום וובטחה, אבל תוך כדי שאנחנו חייבים לא לתת לאנושות לשכוח. לא רק שאנחנו לא נשכח, לא לתת לאנושות לשכוח או להשכיח, כי אנחנו צריכים להציל את האנושות, כי בלי האנושיות של האנושות האנושיות לא תתקיים. רק אם מצילים את האנושיות של האנושות יש סיכוי שהאנושות תתקיים בחיים ובשלום לבטח.

תאריך: 
12/04/18 כ"ז ניסן התשע"ח
x

Audio Playlist