"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני" - שיימינג או מלקות, מה עדיף?

והתשובה: לפי רבינו הרמב"ם הדבר פשוט שמבחינה עקרונית אפשר לתבוע אותו תביעה נזיקית כספית ואף להלקות אם צריך לכך.

בנוגע לתביעה כספית יש בעיה והיא נכונה לכל תביעה נזיקית כספית במשפט התורה, ללא כל קשר עם העניין הזה, יש צורך להוכיח נזק ממשי, כי משפט התורה איננו פוסק פיצויים, עוגמת נפש וכו'. אלא אם יש הצעה מסויימת קונקרטית, כגון שמישהו רוצה להתחתן איתה, לזון אותה, לפרנס אותה, הוא במצב מצויין בריא, הוא רוצה לקיים מצוות פריה ורביה היא גם רוצה שיהיה לה זרע ממנו, והיא מנועה בגלל בעלה שמסרב לתת לה גט ומתעמר בה. אזי, יש וזה מתגבש למה שנקרא פיצויים כספיים. רק אז ברמה העקרונית לפי הרמב"ם ניתן לחייב אף בצורה ממונית ולפי שאר הפוסקים לא. ונסביר את הדברים.

במשנה אנו מוצאים ביטוי של כפיית גט וביטוי של חיוב גט.
הרמב"ם סבור כל אימת שכתוב חיוב גט, אין חיוב ללא כפייה. כי חיוב ללא כפייה אין לו שום משמעות. ולכן, באותם מקומות שכתוב שכופים גט, הדברים מבוארים, אבל במקומות שכתוב חייב, הדברים ברורים שאם הוא לא שומע כופים אותו. זו שיטת הרמב"ם וכך נהגו רבים מקהילות ישראל עד עלותם ארצה.

"כופין אותו עד שיאמר רוצה אני"

אבל, הרבה מהראשונים ובראשם רבינו תם מחלקים ואומרים, אם כתוב במשנה כופים, אז כופים בכוח. ואם כתוב חייב, הרי שהבעלה חייב אבל בלי כפייה. ואדרבה, אם תכפה עליו זה יקרה גט מעושה, וגט מעושה מתבטל ומבוטל אין לו שום ערך. וכך גם נהגו קהילות רבות בישראל עד עלותם ארצה. ויש הרבה רבנים שטוענים שאף איום וסנקציות כספיות זה נקרא ישירות גופניות עליו ונמנעו גם מכך. יש אומרים שלא, יש אומרים שכן. הרי שבשיטה של רבינו תם וחבר מרעיו הפוסקים, יהיה קשה מאוד אפילו באמצעות תביעה כספית לחייב את הבעל לתת גט, כי לא כולם יסכימו לתבוע בתביעה כספית את הסרבן גט כדי לאלץ אותו להביא גט לאישתו.

לדוגמא, אם אישה אומרת "מאיס עלי", אינני יכולה או רוצה לחיות עוד עם בעלי, מחייבים אותו לתת גט. מה אם הוא לא רוצה? ע"פ הרמב"ם כופים אותו. ואילו לפי מרן השו"ע בעקבות רבנו תם, כיוון ש"מאיס עלי" לא נמנה במשנה מבין אלו שכתוב כופים, אז אומרים מחייבים אותו אבל אין כופים, ואז אנחנו מוצאים את תופעת הסרבנות גט.

אנשים מנצלים את ההזדמנות שזה חיוב בלי כפייה ונמנעים אותם בעלים סרבנים מלתת גט ומעגנים את נשותיהם. ואז אנחנו מגיעים למצבים מאוד מאוד עגומים שמנמשכים שנה, שנתיים ואפילו שנים רבות שהיא עגונה. בכל הזמן הזה אסור לה להתחתן עם מישהו כיוון שהיא עדיין אשת איש והוא בשלו. ולכן, רבנו תם שהיה מבין אלה שהתנגדו לכפיית גט היכן שלא כתוב במשנה כופים, המציא המצאות שנקראות הרחקות דרבנו תם, דהיינו שהחברה מתנזרת ממנו, אבל לא מטילה סנקציות גופניות ישירות על הסרבן גט. רוצה לומר, אם באה החברה ואומרת לו אנחנו לא אוכלים איתך, לא שותים עמך, לא מתפללים עמך, לא באים לברית מילה, לא מלים את בנך, לא קוברים אותך, אזי זה נקרא עדיין מן הצו, לא דברים ישירים. אלו נקראים הרחקות מותרות ואם הוא ישבר כתוצאה מכך ויביא גט, זה עדיין לא נקרא גט מעושה. אבל כל שהסנקציה היא בגופו ממש, בו ישירות, עדיין חוששים שהגט מעושה והגט לא גט. בעוד שלפי הרמב"ם, מה לי דברים עקיפים, מה לי דברים ישירים, זה מצווה פשוט לכופף ולאכוף את אותו בעל סרבן כדי לתת גט.

כתוצאה מכך יש בעלים סרבנים שכבר מהרחקות רבנו תם נכנעים ונותנים את הגט, כי סוף סוף שוללים מהם יציאה מהארץ ואת רישיון הנהיגה, ומאיימים לא למול את בניהם. ומרחיקים אותם חברתית מלהיות שליח ציבור וכדומה. אבל יש בני אדם שהם עקשנים מאוד מאוד, וגם עם כל הסנקציות האלה הם לא נשברים וממשיכים לעגן את נשותיהם.

שיימניג או מלקות, מה עדיף?

לפי הרמב"ם היה ניתן לנקוט בכפייה גופנית. מה זה כפייה גופנית? על ידי כך שמכים אותו בשוט וברגע שמכים אדם בשוט בד"כ אם לא מדובר במשהו נדיר אחד למיליון בד"כ הם נשברים ומיד נותנים גט.

שהרי מדינת ישראל הנאורה בשתי מרכאות, לא מסכימה שיכפו גט על ידי שוטים. זה פרימיטיבי מאוד בעיניהם. אז היום לכל היותר אם בית הדין מחליט כפייה, מאשרים לבית הדין לשלוח אותו לבית סוהר.

בבית סוהר יש כאלה שחושבים שבית סוהר זה מזונות והסדר לחיים. היה אחד תימני בשם יחיא שכבר נפטר, הוא היה למעלה מ- 25 שנים בבית סוהר בגלל שהוא לא נתן גט לאישתו. הוא היה אומר, הם נותנים לי לחם לאכול ובגד ללבוש, וחדר בכלא מעשיהו, אוכל על חשבון המדינה, ביגוד על חשבון המדינה, יש לו טיולים ביום במתחם. באים קרוביו לבקר אותו, יש לו בית כנסת, יש לו תפילות ושלום על ישראל. כך הוא שהה עשרות שנים בבית סוהר עד שהוא נפטר שם, לא מחמת הסבל, אלא פשוט הגיע זמנו. אישתו היתה עגונה כל ימי חייו של אותו אדם. ז"א בשם ה"נאורות" הזו, סבלה אותה אישה מסכנה 25 שנה. אבל ברגע שהיו כופים אותו בשוטים, גם יחיא לא היה מתעקש עד כדי כך, כן. כי יש לנו הרבה בני אדם שברגע שנתנו להם בית סוהר, מיד נתנו את הגט. רק יחיא זה משהו מיוחד במינו.

החברה המודרנית אשר אמורה להיות נאורה מסתייגת מהפעלת שוט, מהפעלת כוח גופני. והרי הפעלת שוט, זה חד פעמי. בצינעא, לא בפני כולם. באופן שהוא יכול לסבול את המכה. לוקחים אותו בצד וגומרים את הסיפור וינתן הגט. אבל מה מתירים בחברה הנאורה, שיימינג, לבייש אותו, וכולם מדברים עליו בכל מקום, ורודפים אותו. זה נאורות, זה בסדר, אבל להכות אותו בסתר או לאיים להכות אותו ויתן את הגט, זה לא נאורות?

ברור מעל כל ספק, מדובר כאן רבותי במשבר של תפיסות עולם שעוד יקח זמן עד שהחברה המודרנית תתנער מכל מיני דעות קדומות, אשר היא חושבת שזה נאורות ואינן נאורות אלא בדיוק הפוך, הן בערות, הן דברים כאלה גורמים אך ורק לסבל וייסורים. כי מה העיקר, ללכת עם צווארון לבן ולהגיד זה לא זה, זה פרמיטיבי, ובסופו של דבר לראות את המסכנה הזו עגונה.

לסיכום, לפי הרמב"ם הדבר פשוט שכופים אותו במכות גופניות ולא מגיעים בד"כ לזה, כי בד"כ הוא נשבר, היצר הרע שלו נשבר כשמגיעים בדיוק אל הסף הזה. ואין צל של ספק שאם לא, אז בוודאי שניתן לתבוע אותו תביעה נזיקית, אם באמת יתגבשו היסודות של חיוב בנזיקין. ולפי ההולכים בשיטת רבינו תם כל שלא הגיע לכלל כפיית גט, אלא רק חיוב בגט הם ימנעו מכל תביעה, ויהיה קשה מאוד אפילו באמצעות תביעה כספית לחייב את הבעל לתת גט.