מהו המודל שמציע משפט התורה כחלופה לבחירת שופטים המבוססת על 'דילים'?

המתכונת הקיימת כיום בנויה מוועדה שיש בה נציגות די נכבדת של שופטים, נציגים מהכנסת, נציגים מהממשלה, ונציגים מעורכי הדין, ומציעים מועמדים ודנים, ומי שמקבל רוב, אז הוא זוכה להיות שופט/ת.

אם נתבונן היטב, יש כאן ייצוג לגורמי כוח שלטוניים שונים. והואיל וכך, מטבע הדברים הרבה פעמים אין הדיונים ענייניים, אלא על בסיס של 'דילים'. 'שמור לי ואשמור לך'. תן לי מועמד שלך ואתן לך מועמד שלי. ולכן, בהחלט שיש כאן בסיס לאיזה שהיא בחירה בלתי תקינה. אני עדיין לא מדבר על דברים שליליים, אלא בסיס לבחירה בלתי תקינה.

לעומת זאת, במשפט התורה אין לנו חומר מבואר כיצד היו בוחרים שופטים. אבל, יש ברייתא במסכת סנהדרין שלעניות דעתי צריך לשים לב אליה היטב, כי ממנה ניתן ליצור תשתית עקרונית ולפתח ממנה את הדרך הראויה - איך בוחרים דיינים.

בחירת שופטים בראי המשפט העברי

וכך מבואר שם, נציגים של בית דין הגדול (הסנהדרין) היו יורדים לשטח, דהיינו לבני המקום, כשצריכים לבחור להם דיינים מקומיים. בית הדין הגדול היה מצביע על בני אדם שיש להם את ההשכלה השיפוטית הדיינית, התורנית. ומתוך הללו שהם בעלי כושר השכלה שיפוטית, היו בני המקום אומרים ביחס לאישיות של אותו דיין מועמד - האם הוא מחובר עם הציבור, האם יש לו יושרה, האם אין לו בעיות אישיות וכדומה. והיו מצביעים על מועמדים מתאימים באישיותם במידותיהם, ביושרם, בצניעותם, בהגינותם.

הצרוף של שני הדברים האלה השכלה שיפוטית ואישיות, זה הצרוף המכריע. ואז הוא נהיה דיין מקומי. ובמשך הזמן ככל שהוא רוכש ניסיון, ויש לנו הדים ותוצאות של שיפוטו. הרי ככל שהוא מצליח הוא עולה למעלה, לבית דין של סנהדרין קטנה. מסנהדרין קטנה הוא עולה להר הבית. ובהר הבית הוא עולה מסנהדרין קטנה לסנהדרין גדולה.

כלומר, אין כאן מאבקי כוחות בין גורמים שלטוניים ובתוך מסגרת של ועדת תשעה, אלא כאמור המצב בשטח הוא אשר מדבר. כשהבסיס הוא כאמור א. השכלה שיפוטית, ב. אישיות של הגינות, שהציבור מכיר אותה מקרוב. והמרכיב השלישי שהולך ומתהווה זה הניסיון וההצלחה שנחשפת במשך הזמן. אלה שלושת המרכיבים.

כאמור, אין לנו במשפט התורה דברים מבוארים, אבל מתוך אותה ברייתא במסכת סנהדרין, ניתן לבנות מתכון הרבה יותר טוב מאשר המתכון הזה שבו מתעסקים כעת עם  אותה פרשה מטלטלת.

מתוך הנחה שבעזרת ה' יתברך באמת יפקחו את עיניהם ויבנו מודל אחר, ואולי יקחו בחשבון גם כן את ההשפעה ממשפט התורה וכו'. כאן המקום להעיר, ביחס לדברים אשר סובבים את הפרשה.

שוחד מיני - תוצאה של פגיעה בערכי המשפחה היהודית

ביחס למה שמדברים על שוחד מיני וכיוצ"ב. נכון, זה דבר איום ונורא. אבל, אחרי בקשת המחילה, דומה שהחברה הישראלית טומנת את ראשה באדמה, כמו בת יענה ששמה את הראש באדמה וחושבת שלא רואים אותה למרות כל גודלה. הרי אחד החשודים, והוא המוביל שבהם, הוא לא נשוי. יש לו בת זוג. גם הללו מחברות הכנסת אשר ניצלו את ההזדמנות כדי לפנות לשרת המשפטים, שבאמת ראויה לכל הערכה במה שהיא עושה, ולא בצדק אלא ברמה פוליטית. אלה אשר ניסו לבקר אותה ולהשליך את הבוץ עליה, הן עצמן חיות לא בתא משפחתי, אלא בזוגיות.

מה זה זוגיות רבותי? זוגיות מעמידה את הקשר בין בני זוג על בסיס תן לי ואתן לך. תן לי מין, אתן לך מין. תן לי כסף, אתן לך כסף. אז נכון, מכניסים בתוך זה את האהבה. אבל הדברים האלה כשהם לא מגובשים במסגרת משפחתית כמו התא המשפחתי של תורת ישראל אין הרבה מחוייבות. היום הוא איתה מחר מחרתיים עיניו צרות אחרי הצעות אחרות, 'כבס ולבש' או 'שתה וזרוק' ובזה נגמר. אותו דבר גם היא, לאו דווקא הוא. כלומר, בזוגיות אין יציבות ויש הרבה פעמים אפשרויות לפרק את הזוגיות הזו בקלות, זה גמיש ולא מחייב. וגם זה לא מחייב אם הוא או היא רועים בשדות אחרים כל כך, לא כמו התא המשפחתי הקדוש בתורת ישראל.

ולכן, מה להם כי ילינו? לא שזה מותר חס ושלום. אצלנו הדברים האלה אסורים לחלוטין, לא רק בגלל השוחד המיני אלא כל החיי מין הללו, 'החופשיים' אם לא נקרא להם המופקרים, הם אשר מזמינים דברים כאלו.

גם צורת הדיבור, קירוב הלבבות, צורת הלבוש. כל אלה הם יוצרים דינמיקה שבה גם גדולים יכולים להיכשל. "אין אפוטרופוס לעריות" אמרו חכמינו. גם רבנים נכשלים בדבר הזה כשבאות אליהם נשים להתייעץ. אם הם אינם יודעים לשים מחסום חזק מאוד, גם הם יכולים להיכשל. כי יש מה שנקרא קירוב לבבות וכל כיוצ"ב.

אם רוצים אנו באמת לצמצם מצבים כאלה, חייבים להחזיר עטרה ליושנה. לפרק את הזוגיות הללו, לדבר בתורת החינוך לצניעות, להחזיר את התא המשפחתי התורני כפי שהוא על מנת שבענייני חינוך למשפחתיות, לערכיות, לייעודיות. לא סתם חיי זוגיות המובססת על הנאות מין והנאות ממון וכיוצ"ב. אלא זוגיות, ערכיות, משפחה, גידול הבנים ברוח המסורת "וראה בנים לבניך", "תורה ציווה לנו משה מורשה קהילת יעקב", "דור לדור יביע אומר". זוגיות שיש לה בסיס של התחברות לשושלת הדורות. יש לנו כמשפחה ייעוד. עם קודש, בארץ הקודש, על פי תורת הקודש, וכל שאר הערכים הנגזרים מזה. כל הערכיםן נגזרים מהרוח המשפחתית.

אבל ברגע שח"ו מתנתקים מזה, מה להם כי ילינו? לכן אלה הם דברים שכדאי לומר באזניהם שמא אולי הפרשה המטלטלת הזו תפקח את עיניהם.

סתירות מובנות בתנהלות המשפט הישראלי

אם אנחנו כבר מעירים הערות בצד שוליות, אני שומע את העו"ד של החשוד אומר, הם לקחו לו את הפלאפון בלי רשות, ופרצו לו ואז לקחו משם ראיות. ולפי החוק במדינה, אסור לקחת ראיות, להשתמש בראיות כשפוגעים בפרטיות של האדם. והדבר הזה לכאורה נעשה.

בואו אני אגלה לכם דבר מטלטל. לפני שנים רבות, היו בעל ואישה אשר חיו יפה, בתוך דירה שלהם רשומה בטאבו על שם שניהם. ויהי היום והאישה התחילה לסרח דרכיה. הבעל מאוד כאב לו על השבר הזה ויצא מביתו, כיוון שאישתו בוגדת בו והעמיד בילוש. לימים קיבל מהבלש שאכן זה הזמן ויש אירוע בתוך הבית. הלך הבעל עם הבלש ופתח את הדירה, כי הרי הדירה גם שלו. עלה לחדר המיטות אין אף אחד. ירד למטה למקלט ותפס אותם בשעת מעשה "ואת ערום ועריה". צילמו אותם כדי שיביאו את זה לבית הדין. בית הדין פסק שעכשיו היא חייבת לקבל גט, כי היא אסורה על בעלה, מאחר ובעלה ראה אותה בשעת מעשה. וגם יש תיעוד וידאו. הלך העו"ד של האישה לבית המשפט העליון. בית המשפט העליון אינו יושב על בית הדין הגדול כערכאת ערעור אלא רק כבג"צ. אם בית הדין סטה מסמכותו או פגע בעיקרי הצדק הטבעי. לא היו עילות כאלה. מה עשה עוה"ד של האישה, פנה לביהמ"ש העליון בתור בית דין חוקתי. ואין לביהמ"ש העליון סמכות כזו, הוא לקח לעצמו סמכות כזו, סמכות חוקתית. ואז טען עו"ד שבית הדין הזה משתמש בראיות שפגעו בפרטיותה של האישה. השופט ברק אמר נכון, אסור לבית הדין להשתמש בראיות שפגעו בפרטיותה. כנגד זה ענה בית הדין הרבני, א. לפי דין תורה בעל שרואה במו עיניו שהיא בוגדת - היא נאסרה עליו. אז לא שייך כל העניין הזה פרטיות לא פרטיות. ב. הגדרת פרטיות בין בני זוג שונה מפרטיות בין בני אדם זרים. בין בני זוג הרי הוא איתה והיא איתו, נשואים, אז כל תורת הפרטיות היא אחרת. גם חובת הנאמנות שלו כלפיה, שלה כלפיו היא אחרת. ולכן אי אפשר לדון בין בני זוג פרטיות, כמו פרטיות בין בני אדם זרים. טענה אמיתית, חזקה מאוד. השופט ברק דחה את זה וחייב אותם, למרות שלא שמעו לו חייב אותם שלא לקבל את הראיות האלה.

ללמד אותנו מורי ורבותי, לכאורה יש כאן איפה ואיפה, כשמדובר בדין תורה, בתורת המשפחתיות, אז בית המשפט העליון עומד כצוק ואומר אל תשתמשו בראיות אשר פגעו בפרטיות של האישה. בעוד שכאן לכאורה המשטרה אשר אמונה על החוק, היא צריכה לפעול כחוק, לכאורה השתמשה בראיות שהן פגיעה בפרטיותו.

לא כי אני רבותי מסכים עם הדברים האלה. אנו מתנגדים מבחינה תורנית לכל הדברים האלה. הם דברים רעים. רק אני אומר, לשיטתם יש כאן טעויות מובנות. יש כאן סתירות מובנות איך הם מתנהלים. כאן הם לא מחילים את החוק וכאן הם מחילים את החוק. אז כל המערכת הזו היא חשודה שמתחשבנים אחד עם השני. כי כיוון שאולי אותו עו"ד חשוד פעל בניגוד למערכת המשפטית כדי להכניס שופטים שהם לא בדיוק כמו שהמערכת המשפטית רוצה, אולי מתנקמים בו. לא כי אני אומר את הדברים האלה, אלא הציבור רוכש את זה והתקשורת החברתית רוכשת את זה ואז ביהמ"ש והמערכת המשפטית מאבדת מאמון הציבור. והאמון הוא דבר מאוד יקר.

משום כך באמת, עלינו לחזור יותר ויותר לשורשנו. ככל שנחזור לשורשנו, לערכים של תורת ישראל נוכל להיות חברה בריאה, הגונה והוגנת, שתוכל להיות חברה מתוקנת ואור לגויים ולא כפי שאנחנו מתדרדרים מטה מטה כלפי תהום.