פרסום הגשת כתבי אישום טרם משפט עומדת בניגוד לחוק ופוגעת בכבוד האדם ובערכי הצדק

כאן נמסור מודעה

א' – אין כוונתנו כלל ועיקר להתערב בפוליטיקה, אלא זהו בית מדרש ואנו לומדים הלכות ועל תורה היא מתייחסת לכל תחומי החיים ולכן אנו מתייחסים לזה מההיבט הלימודי בלבד.

דבר שני, ההלכה על פניה כשאנחנו נתוודע אליה לכאורה נראית ערכאית, לא מתקדמת איננה דמוקרטית כפי שאנחנו מבינים את הדמוקרטיה, המון העם מבין את הדמוקרטיה. אבל כשנשווה בעיון אמיתי, הגון נראה שעמדת ההלכה היא הצודקת ואילו העמדות אשר באות לידי ביטוי בתקשורת וגם במה שנהג היועמ"ש הן, הן אשר אינן נכונות ובתוך המבנה שלהם יש סתירות פנימיות כפי שנראה בהמשך דברינו.

ובכן, לפי ההלכה אסור בשום פנים ואופן לומר את כתבי האישום ברבים לא רק בעת של בחירות, אלא בכל עת.

לפי ההלכה כתבי האישום מוגשים בבית הדין, כשהנאשם מול התובעים ובית הדין, ורק הוא מברר את האמת וכל האמת על פי כל הראיות אשר יש בידו. ורק בסוף המהלך הציבור ידע אם זכאי או חייב.

כלומר, ההלכה מתייחסת לפרסום כתבי אישום בטרם קיום ההליך השיפוטי עניין של לשון הרע, רכילות ואולי אפילו הוצאת שם רע ועוד יותר הלבנת פנים וכיוצ"ב.

מה אנחנו מדברים כעת באופן עקרוני כללי לכל נאשם באשר הוא, אלא כאמור בירור האמת יעשה אך ורק בבית הדין שיש לו את הכלים לכך, ולא על ידי הציבור הרחב. במיוחד, הדברים של ההלכה מתקבלים משנה תוקף בעת הזו שיש מה שנקרא תקשורת, ואז כל פרסום של כתב אישום ולא משנה מיהו החשוד, ואיזה עניין כבר החשוד נידון ונשפט על ידי הפרשנים, על ידי המון העם, בלי ששמעו את הצד השני, בלי שיש להם כלים לבדוק את הראיות, אינם יודעים את הראיות, אבל שופטים. "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שערך". בכל שער ושער, ברחובות בשווקים, ברדיו, במסכים, בתקשורת החברתית. כולם שופטים ושוטרים. זה חיים של הפקרות, זה לא חיים אמיתיים אין כאן הגנה על כבוד האדם, אין כאן הגנה על ערכי צדק.

על אחת כמה וכמה כשאנחנו מדברים בעת של בחירות. נכון, הם אומרים הציבור צריך לדעת במי לבחור. יפה, טענה חזקה, מאוד מאוד רלוונטית. אם אתה יכול לקיים את ההליך לפני הבחירות אז הציבור ידע. אבל כל שלפי הערכתך אתה יודע שההליך לא יסתיים לחלוטין לפני הבחירות, אתה בעצם עלול לגרום לנזק לא רק לפלוני או לפלמוני, לקבוצת בני אדם, לעם כולו. כי אתה תחטא לאמת. שהרי כבר היו דברים מעולם שאישים בכירים האשימו וחלק מהם כבר ברמת השימוע נסגרו להם התיקים, וחלק מהם אחרי הליך שיפוטי יצאו זכאים לכל דבר ועיקר. ואם כן, איך אפשר לבוא ולפרסם כעת לפני הבחירות דבר שאינך יודע מה תוצאתו, והוא רק יכול לשמש קטליזטור להרבה לשון הרע, להרבה הוצאת שם רע, להרבה מגמות פוליטיות שישנו מן הקצה לקצה את הרצון האמיתי של העם.

אז זוהי עמדת ההלכה שכאמור היא הצודקת יותר מן החוק הישראלי כיום, מדוע?

משום שלפי החוק, החוק קבע שלגבי ראש ממשלה נאשם הוא ממשיך לכהן עד תום ההליך המשפטי, כיוון שלא מדובר כאן באיש פשוט, פרטי, אלא כל הממשלה תלוייה בקיומו על כסאו או בפיטוריו או בהתפטרותו. לכן החוק, המחוקק עצמו הבין שזהו חריג וחוקק חוק מיוחד לא בשביל טובתו של ראש ממשלה זה או אחר, אלא בשביל המבנה השלטוני. בשביל להבטיח שהשלטון שהדמוקרטיה, שהאינטרסים של העם לא יפגעו. זה מה שעומד ביסודו של החוק, שראש הממשלה מכהן איננו מתפטר אלא הוא ממשיך על כסאו עד תום ההליך השיפוטי.

ולפי השיטה הזו אשר מפרסמים את כתבי האישום לפני הבחירות, אזי, א' – קודם כל זה נגד החוק, מדוע?

כי עכשיו עלול להיות הטעייה שלטונית, מה שהמחוקק רצה למנוע. ועלולה להיות הטעייה שלטונית ואולי בסופו של יום יתברר שכל הדברים האלה לא יוכחו מבחינה משפטית והוא יהיה זכאי. ולכן, קודם כל מבחינה פנימית של השיטה המשפטית הכללית זוהי סתירה מיני וביה.

שנית, בדמוקרטיה הנאורה מדברים על חזקת החפות של הנאשם. יבואו נא בפה מלא, בכנות, כל אותם אשר מדברים על רוממות 'כבוד האדם וחרותו' בשיטה המודרנית, אשר לכאורה היא שוויונית, אשר לכאורה היא עומדת על המשמר, על זכויות חוקתיות. על זכויות חוקתיות באשר כל אדם באשר הוא, יבוא ויבואו. האם לא נשחקה הדק היטב היטב הדק, זכות החפות. מדוע? תראו, בכל האולפנים, בכל הרדיו כל אלה אשר עולים כפרשנים, ברגע שבא כתב האישום מדברים בצורה וודאית כאילו הוא כבר היה רשע.

נכון, אומרים כפוף לשימוע. אבל הכפוף לשימוע הזה כבר כפופה לא תוכל לעמוד ולא יהיה ממנה כלום. אתה רואה לפעמים על פניהם של הפרשנים המסויימים שמחה לאד, והם תמהים על היועמ"ש שריכך את עמדת הפרקליטים ועמדת המשטרה. תמהים. ואומרים, הנה המהלכים האלה הוא עשה ככה והוא עשה ככה, שעדיין לא שמעו את הצד השני, לא יודעים מה טיבם של הראיות שעליהם נמצא כתב האישום. ללמדנו, שבאמת השיטה הדמוקרטית הנאורה, היא איננה נכונה זו שנוהגת בפועל בימים אלו. היא איננה נכונה, היא פשוט מלאה סתירות פנימיות. אין בה לא דאגה לכבוד האדם וחירותו. אין בה לא דאגה לאינטרס הלאומי. הרי בפרסום הזה לא עלול רק ראש הממשלה להיפגע באופן אישי. כל הליכוד עלול להיפגע באופן ליכודי. כל גוש הימין שיש לו אידיאילוגיה מסויימת וחובתו וזכותו להיאבק למען אידיאולוגיה מסויימת, עלול להיפגע כתוצאה מפרסום מוקדם זה. ז"א אלה הם שיקולים שהשיטה האזרחית היתה צריכה לקחת אותם בחשבון ותורת ישראל לוקחת אותה בחשבון, למרות שהתורה נראית כאילו ערכאית, כאילו ישנה, היא הצודקת.

זאת ועוד, להזכירכם מורי ורבותי, כבר אמרנו זאת שלפי תורת ישראל כל אדם צריך לעמוד בדין, אפילו מלך. רק מלכי ישראל הרשעים לא דנו אותם, בגלל שהם רשעים, דורסנים, רודנים. אבל מלכי בית דוד הצדיקים נידונים. אם יש עוולות, אם יש שחיתות אז הם נידונים. אבל מה? אומרת התורה, אומרת ההלכה, רב שחטא הוא ידון. לא יעשו לו שום הנחות לרב שחטא, אבל הוא ידון בצורה דיסקרטית. רק לא הורשע הכל בצורה דיסקרטית. וזאת למה?

לא כהפליה לרב, אלא כפי שהסברתי בעבר כדי לשמור על מוסד הרבנות. כי הרב הוא לא רק אדם, איש, הוא מייצג מוסד. ברגע שאתה נותן לזה פרסום, אתה פוגע במוסד. מוסד שהוא חיוני לעם, לא רק באיש.

ואז אמרתי לכם אם אתם זוכרים, נשיא שחטא, מועמד לדין. כל אדם מועמד לדין. אבל הפרסום יוצר כבר מצב שפוגעים במוסד הנשיאות. הנשיא, אם הורשע הורשע, יתן את הדין. ראש ממשלה, הורשע, הורשע, יתן את הדין. אבל הפרסום גורם לכך שכבר הציבור מאבד אמון במוסד הנשיאות, במוסד ראש הממשלה. בנסיבות כאלה הפגיעה היא מוסדות חיוניים שהעם זקוק להם. וכל זה בא בגלל דמוקרטית יתר, דמוקרטיה מופרזת, חופש דיבור מופרז שההלכה אינה מכירה בו. ולכן היא נראית כערכאית אבל היא הצודקת. אבל לעומת זאת, בדיוק הפוך בשיטה הקיימת שיש מה שנקרא דמוקרטיה, ויש מה שנקרא חופש הדיבור, חזקת החפות נפגעת. המוסדות נפגעים.

צאו וראו, עוד דבר חשוב מאוד, אנחנו שומעים אתמול חוות דעתו של היועמ"ש היא כך, חוות דעתו של פרקליט המדינה או של ניצן כזו, של פרקליטה בכירה היא כזו. מפרסמים שמות, אני לא יודע מי דאג לכך. האם ניצן רצה וחברתו כדי להראות אנחנו לא בקטע של המקלים, או היועץ המשפטי כדי לבוא לומר, ראו בפניהם איזה לחצים עמדתי אינני יודע. אבל ההלכה מתנגדת שאם בדין יושבים ודנים, לא אומרים, אני דנתי אותו לחיוב, אני דנתי אותו לזכות. אסור. זה לשון הרע. אסור לדבר בצורה כזו, כי אז החיצים מופנים לכל דיין ודיין. אלא ברגע שיש מחלוקת ונתקבלה החלטה על פי רוב, נגמר, לא אומרים פלוני אמר, פלוני אמר.

השיטה המודרנית אומרת לא, אומרים השופט הזה אמר ככה. השופט הזה אמר ככה, השופט הזה אמר ככה, וזה לא נכון לעשות כי אז מתחילים לדבר. נגד השופט הזה, נגד השופט הזה, נגד השופט הזה והנה בואו תסתכלו היום העם בחופש הדיבור הזה יאמר, ניצן לא בסדר. ראו, כבר אמרו עליו שיש לו ברירה, אכיפה בררנית. זו אמרה ככה וזה אמר ככה. ואז באים ואומרים איך ראש הממשלה יוצא נגד הפרקליטים, איך הוא פוגע בשומרי הסף. אתם אשמים. אתם אשמים. אתם מפרסמים מי אמר מה. אם אתה אומר מי אמר מה, אז יש חיצים כלפי כל אחד ואחד. הרי השופט בבית משפט פלוני אמרו, שניצן יש לו אכיפה בררנית. ההם אומרים לא, זה רק בערכה דלמטה. בערכה דלמעלה ביטלו את הדברים האלה. מה זה? ככה העם צריך להתנהל? לא אומרים מי אמר מה. זה דבר יסודי מאוד מאוד. ובהלכה זה קיים, אצלם זה לא קיים לכן הוא אשר אמרתי. בהלכה שנראית ערכאית היא היותר אמיתית והיותר נכונה מכל דבר ועיקר, מכל דבר ועיקר.

משום כך תורתנו היא תורת חיים ואשרי העם אשר ככה לו. יום יבוא וידעו, ויבינו שהשיטה הזו שהיא מצד אחד דמוקרטית ומצד שני יש חופש הדיבור. מצד אחד היא נאורה, שומרת על כבוד העם, על ערכי צדק, על מוסדות שיפוט. זה רק בפה בפועל זה לא מתקיים, זה לא יכול להתקיים כל עוד יש שילוב בתוך הדמוקרטיה של חופש דיבור מופרז. של דומיננטיות של כלי התקשורת. אזי, זה לא יתקיים כל הערכים האלו לא יתקיימו רק בהבל הפה, לא בפועל. צאו וראו, הרי כבר מהבוקר הכתבים מפרסמים מה עתיד לומר היועמ"ש, לעת ערב, לעת צאת השואבות. כי יש הדלפות, יש הדלפות. אז אם כן איפה? איפה? איפה כבוד האדם וחירותו, איפה ההגנה על ערכי הצדק. הרי הדלפות מימין ומשמל, מימין ושמאל, כל אחד מדליק איפה שהוא רוצה.

לכן הוא אשר אמרתי, יום יבוא ויגיעו לידי תובנה שהשיטה הזו שמתלהבים ממנה, הדמוקרטיה המופרזת היא עיננה נכונה, היא פשוט נסתרת מיני וביה, ויש צורך וחזור בעול המהלכה אשר אוסרת באיסור מוחלט לשון הרע, רכילות, הוצאת שם רע, מגנה על האדם הגנה אמיתית. מגנה על הצדק הגנה אמיתית. מגנה על המוסדות החיוניים לחברה, הגנה אמיתית. זו הדרך העולה בית אל וכאמור אשרי העם שזוהי תורתו. ימים יגיעו, שאכן יכירו בתורת ישראל, ובא שלום לעם ישראל בתוך עם ישראל וגם בינינו ובין אוייבנו.