מורה נבוכים חלק ב סוף פרקים לב-לד

שלום עליך מארי
שאלתי הראשונה: שמעתי הרמב"ם אומר שאין יסורים ללא עוון. האם הרמב"ם מסכים שישנה אפשרות שה' מיסר אדם ומקשה עליו כדי להיטיב לו יותר באחריתו? מה שנקרא 'יסורים מאהבה'.
אם לא, הכיצד מתורצת הגמרא המפורשת בברכות דף ה'. שם מתואר בהרחבה על "כל שה' חפץ בו מדכאו בייסורים..." וכד'.
שאלתי השניה: האם אסור לומר את הפסוקים "רפאני ה' וארפא..." בין פס' דזמרא לבין "ישתבח"?
שאלתי השלישית: נניח סיימתי תפילת 18 ערבית. החזן עדיין מתפלל עמידה. באיזה שלב מותר לי לעקור רגלי לאחר שפסעתי אחורה?

בשיעור הנ"ל, אמרתה שיש מדרש שהמקדש ירד מן השמים. שאלתי: איפה המדרש הזה? בתודה ובברכה.

הרב השיבני לגבי עמדת הגר"י קאפח בעניין גיוס לצבא כך:
"אני יודע מה כתוב בפירושו על ת"ת, ועל ההוראה שנתן לי, שמדין עת לעשות לה' הפרו תורתך, מותר ללמוד במסגרת של תורתו אומנותו.
והורה לנו שיש לשנן בפני האברכים שיצרבו בתודעתם את ההיתר, שהוא רק בבחינת עת לעשות לה' הפרו תורתך".

שלום הרב.
כיצד עפ"י הרמב"ם ניתן להוכיח שכלית את מציאות האלוה? שהרי הרב קאפח מתרגם את המצווה הראשונה - "לידע" שיש אלוה ולא "להאמין". הרי, אם ניתן להסביר שכלית את מציאות האל - לא היו כופרים (- חוץ מסתם עצלנים שלא חוקרים וחוץ מסתם כסילים שמבינים לא נכון את מסקנת חקירתם על מציאות האלוה). כיצד, אם כך, ניתן להוכיח שכלית כי קיים האלוה?
בתודה מראש...