היש לייחס כשלון נחיתת החללית 'בראשית' על הירח כנזיפה מן השמים?

והתשובה: חלילה חלילה מלחשוב כן, מאחר והתורה מאוד מאוד מעודדת את לימוד החלל. שהרי נאמר כי היא חכמתם ובינתכם לעיני העמים, ודרשו חז"ל זה חכמת התכונה חכמת האסטרונומיה, ולא עוד אלא אמרו על בני יששכר יודעי בינה בעיתים, ושמואל ציין את עצמו בכך שנהירים לו שבילי רקיע כשבילי נהרדעא. ולא עוד אלא הללו אשר אינם מתבוננים בחכמה האלוהית הרי עליהם נאמר ואת פועל ה' לא יביטו.

אז כך שחכמת האסטרונומיה בתורת ישראל היא חכמה מאוד מאוד מעורכת ויש לה מספר תועלות, התועלת האחת האמונית, שאו למרום עינכם וראו מי ברא אלה, ככל שיותר ויותר אנחנו מתבוננים בחכמה האלוהית וזה רק מעט מזער, אפס קצהו תראה ואת כולו לא תראה, כל הגלקסיות שיש בחלל אין סוף!, הרי אנחנו עומדים משתהים מול החכמה האלוהית וגבורותיו יתברך, וכל מה שבני האדם מגיעים זה בבחינת 'ברוך שחלק מחכמתו לבשר ודם'.

ויש עוד תועלת מלבד התועלת האמונית גם התועלת המעשית, כי בהתפתחות המדע יש בזה תועלות לגבי החיים שלנו, יותר ויותר מבינים את החיים וכיצד יש להתמודד עם הבעיות הרפואיות השונות. אבל גם ההתפתחות הטכנולוגית קדימה, שוב נותנת אפשרויות אדירות לעצם הקיום של בני אדם כאן בתבל.

וגם לנו כאנשים דתיים יש תועלות מעשיות כגון קידוש החודש וכל הדברים האלה, כל המצוות שבנויות על לוח הזמנים היהודי, הרי שבוודאי בוודאי האסטרונומיה כאסטרונומיה היא מדע מעורך מאוד מאוד ביהדות וגם מועיל מאוד.

אבל כן יש לקחת בחשבון שעל ידי הכישלון של הנחיתה של החללית בראשית לזכור ששגיאות מי יבין, ותחסרהו מעט מאלוהים, כלומר שבני אדם שמגיעים להישגים כאלה והצופים בהישגים כאלה, לא תזוח עליהם דעתם ויחשבו שהם כבר האלוהים, שהם כבר הכול יודעים.

אז על ידי הכישלון הזה, אז יש תזכורת לבני אדם לזכור, שאנחנו עדיין זקוקים להרבה סעייתא דשמיא בכל צעד ושעל, וזה מאזן את האדם, כלומר להמשיך בחקר החלל – כן, וביתר שאת, אבל מאידך לקחת בחשבון את הכישלון של הנחיתה הזאת, כדי לדעת את מגבולותיו של האדם, ושלא תזוח דעתנו עלינו. ושתמיד תמיד נחייה עם ציפייה בסייעתא דשמייא בכל מעשה ידינו.

זהו הדבר שכן צריך להילמד מכל האירוע הגדול הזה, שוודאי בוודאי יש בו יכולות אדירות מבחינת האדם כאדם, מבחינת עם ישראל כעם ישראל, מבחינת מקומה של מדינת ישראל בעולם, והקב"ה יסייענו במעשה רצונו.