משטרת ישראל החרימה פלאפונים של שני עוזרי ראש הממשלה, החוקרת הממונה על החקירה עיינה בתכתובות פרטיות והמשטרה ביקשה אישור מבית המשפט לעיין בתכנים האישיים, מהי עמדת ההלכה ביחס להחרמת פלאפונים ע"י המשטרה?
התשובה: מבחינה הילכתית יש צורך לשמור על צנעת הפרט, רק בית הדין יכול בנסיבות מיוחדות לחדור לצנעת הפרט.
ההלכה דנה בנוגע לשני בעלי דין שמתדיינים זה עם זה בנוגע לסכסוך המשפטי שיש ביניהם. והאחד אומר לבית הדין, אני רוצה שבית הדין יחייב את הבעל דין שלו להמציא לי מסמכים. מאחר ובזמנו היינו מתכתבים היינו חברים טובים ומתכתבים, ויש לי בתוך המכתבים הללו ראיות לתביעה שלי. אומר בעל המכתבים הללו, אכן היו התכתבויות, אבל במכתבים האלה יש גם דברים אישיים ואינני מעוניין לחשוף אותם. מה עושים במצב כזה? הרי סוף סוף באותם מסמכים אפשר שיש לתובע ראיה לטובתו ומאידך אסור לפגוע בצנעת הפרט של בעל הדין הנתבע או כל בעל דין אחר?
אומרת ההלכה שאת המכתבים האלה ימציא הבעל דין לבית הדין ובית הדין יעיין ויברור רק דברים שהם רלוונטים לדיון, אם בכלל, ובית הדין יציג אותם, ולא מעבר לזה. לא יקרה בשום פנים ואופן שבית הדין יחשוף דברים אחרים שלא קשורים כלל להליך המשפטי. זוהי עמדה עקרונית עיקרית של משפט התורה בדין הזה.
הדבר פשוט שבימינו פלאפונים הם מכשירים אשר מכילים הרבה דברים פרטיים של האדם, ואפילו דברים אינטימיים מאוד מאוד. ואין צל של ספק שאם נניח בעל דין תובע מבית הדין ויאמר לבית הדין, בהקלטות שיש בינינו יש חומר שמסייע לתביעתי. אז ברור שבית הדין לא ימהר לקבל את הדבר הזה, כיוון שכאמור מדובר כאן במכשיר שמלא הרבה דברים, יש גם הקלטות שאפשר נמחקו ואפשר לא נמחקו, אפשר שובשו. כלומר, אין ודאות בדברים אלו כמו מסמכים אחרים שהם כתובים. שקל לעלות יותר על שיבושים במידה ושובשו, או במידה ונמחקו. אלא כאן למעשה מורכב מאוד מאוד. ולכן רק בית הדין בדחילו ורחימו הוא עצמו אשר יעבור בצורה מאוד מאוד זהירה כדי לראות אם יש משהו כדי לתמוך בתביעתו של אותו תובע.
במקרה הנדון שלנו מדובר לאו דווקא בתביעה אלא ברצון של המשטרה לדלות מתוך אותן מכשירים דברים שאולי יסייעו לתביעה בנוגע לחשדות נגד ראש הממשלה. במקרה הזה, צריך לדעת שלא כל דבר כשר. רק אם למשל יש מה שנקרא 'פצצה מתקתקת' כגון רצח, טרור, דברים שהם מאוד מאוד חמורים, אז יחרימו מכשירים כאלה כדי להתחקות אחרי תוכניות שדווח עליהם והם מוקלטים באותו מכשיר, כדי למנוע סיכון לציבור או סיכון למאן דהוא מבחינת הצלת חיים.
אבל בנדון דידן, מדברים על חשדות כנגד ראש הממשלה לכולי עלמא הן תקדימיות. דנים בעניין, האם חשיפה תקשורתית מהווה שוחד או לא? הרי עיננו רואות ולא זר, שכל התקשורת חיה ומתפרנסת מהדלפות. התקשורת שקוראים לה 'תקשורת חופשית', אין לה יכולת קיום מבעלדי זה. לא כי אנו מכשירים דבר כזה מבחינה הילכתית, אלא במשפט הכללי אשר דוגל בתקשורת חופשית הוא אשר מאפשר לצערנו הרב את ההדלפות הללו, וההדלפות הללו יש בהן סלקטיביות, יש בהן מגמתיות בעריכה ובתזמוני הפרסום, וההדלפות הם חלק ממערכה כוללת פוליטית שוודאי וודאי פוגעת בערכי יסוד של החברה ככלל ושל הפרט בפרט. ואין צל של ספק שההלכה מתנגדת לדבר כזה.
במקרה הזה שכאמור מדובר בחשדות שאולי התקשורת מהווה שוחד, שזה תקדים שהרי באף מדינה נאורה עוד אין דבר כזה. ויש אפילו גורמים עויינים את ראש הממשלה שחוששים מאוד אם יתקיים הליך שיפוטי כזה ואם התוצאה תהיה שהוא יורשע בדבר הזה, כי הם חושבים מה יהיה גורלה של התקשורת החופשית. משום שאז "למדליפים ולמודלפים אל תהי תקווה", כולם יהיו בסירה אחת.
יש כאן בעיה מאוד מאוד חמורה. האמון במערכת המשפטית הולך ומתערער מיום ליום. מדוע? לא כי לשיטתנו אין המערכת אמורה לבדוק, לחקור, לבער את הרע מקרבנו. זה חובתה, זה שליחותה. כולנו צריכים להתייצב מאחורי מערכת זו. אבל עיננו רואות שההדלפות ממש מתוזמנות על ידי כתבים מסויימים ועל ידי פרסומים בטרם עת, ויוצרים מצב של שפיטת בית דין שדה, מעשה של כל יום. ואם נניח יעמוד ראש הממשלה לדין, נתפלל שלא, אבל אם נניח שכן, כבר יהיה קשה למצוא שופט שיהיה לו דעה נקיה מהשפעה, מחמת המסיביות של פרסומי התקשורת, אשר יום יום מזה תקופה ארוכה באה ומפיצה הדלפות סלקטיביות, מגמתיות, פרשנויות חדות כתער, כאילו כבר הכל נאמר והכל ידוע. בפרסומים אלו הם פוגעים בערך יסודי מאוד מאוד של הדמוקרטיה. זכות החפות של האדם כבר לא קיימת. רוממות 'זכות החפות' בגרונם וחרב פיפיות בידם. קעקעו את זכות החפות לחלוטין. הם מפרסמים שכבר לא יושבים ואסור לשבת איתו והוא פסול וכל הדברים האלה ונפסק דינו ב'בית דין של מטה' על ידי התקשורת. זה ברור שמדובר כאן בדברים שאין ההלכה יכולה לשים להם כלל ועיקר.
יתרה מזו, החוק בכבודו ובעצמו איננו מרשה לקחת מכשיר כזה ולעיין בו, אלא אם כן מוצא צו בית משפט. כלומר, לפי החוק יש פיקוח של בית המשפט. זה טוב וחשוב, אבל עדיין הם לא מגיעים לדרגה של ההלכה. לפי ההלכה לא דנים אם בית המשפט יתיר או לא יתיר להחשף למכשיר. לפי ההלכה, בית המשפט עצמו יעיין, לא חוקרים משטרתיים. חוקרים משטרתיים אינם שופטים, אינם דיינים. עובדה היא שיש הדלפות. והשר אומר במפורש, דרשתי בדיקה בפוליגרף והם מסרבים להיבדק בפוליגרף. אז אסור בשום פנים ואופן לתת את הפיקוח הזה על גורמי אכיפה, אלא על בית המשפט על המשמע על כך. לא לפרקליטות, לא היועץ המשפטי, בגלל דפוסי התנהלותם של מי מהם.
לכן ההלכה מבחינה זו עולה על החוק, כי היא באה ואומרת רק בית משפט שעיין הוא שיחליט בראיות פרטיות מעין אלו. הקדוש ברוך הוא יהיה בעזרנו ויכשיר שופטנו כבראשונה ואז נוכל לחזור להיות עם ה', בארץ ה' על פי תורת ה'.