האם היה מותר הלכתית להפר את ההסכם בין 'הבית היהודי' לבין 'עוצמה יהודית'?

מזה שנים רבות הזכרנו שאחד היתרונות של ההלכה על פני המשפט הכללי שהיא מתייחסת מאוד, מאוד ברצינות להסכמים פוליטיים ציבוריים שלא כמשפט הכללי שהוא מקל ראש בהסכמים פוליטיים ותמיד הפנינו לפס"ד של בית הדין הרבני האזורי בת"א שדן בזמנו לפני הרבה, הרבה שנים בהפרת הסכם פוליטי בין שתי סיעות דתיות ברחובות על רוטציה, ובית הדין הרבני אמר אדרבה ואדרבה הסכם פוליטי ציבורי, אפילו אם לא יעשו מעשה קניין יש לו תוקף כאיש ציבור. המילה שלו צריכה להיות מילה ומחייבת מאוד, אפילו בלי מעשה קניין. ואשרנו שזוהי תורתנו ואם כן מה קרה ואיך קרה שהנה בתוך העולם הדתי בריש גלי מפרים הסכם. ובכן, ברמה העקרונית הדבר פשוט שזה אסור. ברמה המעשית שמעתי שהרב דרוקמן, והרב איתן אייזמן שהיו באותה ישיבה של נציגי הסיעות יחד עם ראש הממשלה ברגע האחרון שראו ושקלו את כל העניינים שעלולים להתפתח עם ההסכם ימשיך להתקיים. אזי הם הורו לבטל את ההסכם. והתשובה הנובעת מכך היא זו: אנו יוצאים מתוך הנחה שהרבנים להבדיל מאנשי הפוליטיקה הם אינם מסתכלים על העניין בהסתכלות פוליטית אישית, אגואיסטית אלא לנגד עיניהם העניין הלאומי התורני היהדותי, הארץ ישראלי שהכל עומדים במאזניים ואת זה הם שמים על כף המאזניים. וכיוון שאותם נציגים פוליטיים אמורים להתנהל על פי אותם ערכים שאותם רבנים מנחים אותם, הרי ניתן לומר שההסכם הוא על דעתם. גם אם לא אמרו את זה במפורש, אבל כיוון שיודעים, כול עלמה יודעים שאותם נציגים פועלים בכל זאת אם לא במשמעת אלא בהשראה בהכוונה ובהנחיה של אותם רבנים, הרי אותם רבנים הגיעו למסקנה שהמשך קיומו של אותו הסכם עלול לפגוע בדברים המאוד, מאוד חשובים לעם ישראל, בארץ ישראל, ביהדות הדתית בכלל. ולכן זו יכולה להיות הסיבה אשר תתיר או התירה את הפרת ההסכם. אבל, בלי הסבר כזה או אחר מניח את הדעת הדבר פשוט שהסכמים יש לכבד ובמיוחד הסכמים ציבוריים, כי איש ציבור יותר מכל איש אחר, חייב להיות אמין.