החלטת בית המשפט העליון להתיישנות ארועי היעלמותם של ילדי תימן היא החלטה מבישה

כדי שהציבור הרחב יבין את המשמעות המעשית והאמיתית של החלטה בית המשפט, פניתי אל עו"ד יוסי גמליאל שמייצג את המשפחות אשר פנו לערכאה נמוכה בביהמ"ש השלום ושם טענו שיש 'התיישנות' ולכן אין לדון בעניין הזה.

המשפחות לא התייאשו ופנו לביהמ"ש המחוזי בטענה שאין להכיל 'התיישנות' במקרה זה. ביהמ"ש המחוזי אכן החליט שאין להכיל את ההתיישנות במקרה זה, ואז המדינה בכבודה ובעצמה פנתה לביהמ"ש העליון כדי לערער על החלטת ביהמ"ש המחוזי ולומר שכן יש התיישנות.

אלא מה? שבינתיים נציגי המדינה אמרו לביהמ"ש שהם יבדקו אפשרות של הסדר כולל לפיצוי, ואז ביקשו את הארכה של ארבעה חודשים וקיבלו אותה.

החלטה זו של ביהמ"ש העליון היא החלטה היא מבישה.

כידוע, אין בדיני המשפט העיברי טענת 'התיישנות'. אמנם בדיני ממונות יש מצבים שאם אדם תובע משהו אחרי 30 שנה, אחרי כל כך הרבה זמן אבדו שטרות, אולי יש חשש שזייפו שטרות, ושכחו פרטים. אבל, בית הדין לא מקבל טענת ההתיישנות עד שבודק וחוקר, כי נר לרגלו של בית הדין הציווי "צדק צדק תרדוף" זוהי תורת ישראל. אבל, בעניינים פליליים, בעניינים שהם קרימינליים, איך אפשר להסתתר מאחורי טענת התיישנות?

במקרה דנן, יש גם פן פלילי, ויש גם פן אזרחי. וגם 'התיישנות' שנמצאת בחוק היא טענה דיונית, אפשר לא לטעון אותה,ומצפים שככל שהנתבע הוא מוסדות המדינה להבדיל מבני אדם פרטיים לא יסתתרו מאחורי הטענה הדיונית הזו שנקראת התיישנות. ולכן כל הכבוד לביהמ"ש המחוזי שקבע שאין התיישנות. אבל ביהמ"ש העליון שהמדינה ערערה ודרשה שכן יכיר בהתיישנות, במקום להכריע ולומר אין במקרה זה התיישנות.

הפצע הזה פתוח מזה 70 שנה. המדינה היא אשר סגרה בסודיות את הממצאים, והצעקות והתלונות של ההורים נפלו לא על אוזן קשבת. איך אפשר לקרוא לזה התיישנות כשהמדינה עשתה את האינפורמציה לסגורה וסודית, כאילו זה היה עניינים מלחמתיים בטחוניים? 70 שנה?!!

וגם כאמור, ההורים והמשפחות צועקים זה עשרות שנים. וכבר מישהו מת ונהרג מכל המאבקים האלה. לבוא ולטעון כאן התיישנות, זה בושה וכלימה.

לכן ביהמ"ש העליון שאמור להתיישב בדבר צריך להכריע ולומר, אין התיישנות. אשר לפתרון, בבקשה, אני נותן לכם 4 חודשים כדי שתביאו לי מתווה איך אתם פותרים את העניין. אבל היה על בית המשפט לומר מראש, אל תסתתרו מאחורי 'התיישנות'. כך היינו מצפים מבית משפט העליון להכריע הכרעה עקרונית, הן ברמה המשפטית ככל שהנקבל הוא מוסד ממלכתי שלא יסתתר מאחורי טענת ההתיישנות, במיוחד שידיו רב לו בכל ההתיישנות הזו. והן על אחת כמה וכמה שבמצב היהדותי שתורת ישראל לא מכירה בהתיישנות, על אחת כמה וכמה ברמה האנושית שבוודאי ובוודאי איך אפשר לסגור את הדלת לפני המשפחות הסובלות?

זה חרפה לעם ישראל, לא רק למשפחות הסובלות. לסגור את הדלת, ועוד לבוא לומר תבואו עוד ארבעה חודשים.

המשפחות זעקו זעקות שבר, ואמרו, עד אז כבר עוד כמה ימותו? בתוך ה- 4 חודשים, מי ישאר עוד?

כלומר, יש כאן חוסר תובנה וחוסר רגישות מצד ביהמ"ש העליון לנהוג כפי שהוא נהג. אין צל של ספק שמהבחינה הזו ההכרעה הזו היא פשוט מבישה.