האם חייב ראש הממשלה, לפי ההלכה, להתייצב למשפטו ככל נאשם אחר?

והתשובה – מבחינה עקרונית בוודאי, הוא חייב להתייצב כמו כל נאשם אחר. ברמה המעשית, יש להפסיק את הסיקור התקשורתי.

הגמרא אומרת שמלכי בית דוד מאחר והיו כשרים, דינם הוא שהם דנים ונידונים. כלומר, ראויים הם לשבת בדין, אבל אם יש חשד כלפיהם הם גם מועמדים לדין, ודינם כמו כל אדם. אבל, מלכי ישראל הרשעים שהיו דיקטטורים, אוי ואבוי אם אנחנו היינו מעמידים אותם לדין, ואם היינו מטילים עליהם את מה שהדין מחייב, הרי שכל המערכת המשפטית היתה מקועקעת על ידם כגמול, וזה דבר הרסני לחברה.

הביאו בגמרא מעשה בינאי המלך שהיה לו עבד כנעני. העבד הכנעני הזה היה חשוד ברצח, בשפיכות דמים, והעמידו אותו לדין. העבד יש לו מעמד כפול. המעמד של עצמו והמעמד של אדונו כלפיו. כיוון שיש לו אדון והאדון שלו הוא ינאי, היה ינאי צריך להתייצב לדין מחמת היותו אדון של אותו עבד שחשוד בשפיכות דמים. הגיע ינאי המלך לדין, אבל שמו את כיסאו ליד רבי שמעון בן שטח שהיה הנשיא של בית הדין שדן אותו ובמקרה גם היה גיסו, כי הוא היה נשוי עם שלומציון אחותו של שמעון בן שטח. אז העז ינאי לא לשבת בעמדה של הנידונים, אלא בעמדה של הדיינים. בשעה שהיו צריכים לקבל עדות על המעשה, שהרי לפי הדין צריך לשמוע את העדות, ובעליו של העבד צריך לעמוד. זה כבוד הדין, כבוד הדיין הקדוש ברוך הוא. והנה ינאי המלך ישב, כי הוא אמר אני מלך מה פתאום שאני אעמוד? ואמר לו שמעון בן שטח - עמוד. לא לכבודנו אתה עומד אלא לכבוד בורא עולם שהוא אלוהים נמצא בעדת אל ואתה צריך לעמוד. אמר ינאי בחוצפתו לשמעון, אתה לא לבד קובע יש כאן הרכב גדול, 23 דיינים יושבים בדיני נפשות, נראה גם מה הם אומרים. ואז שמעון בן שטח הסתכל ימינה וראה שאותם דיינים פחדו מינאי וכבשו פניהם בקרקע. לא רצו לומר את האמת שעליו לעמוד. פנה שמאלה וראה שכל הדיינים כבשו פניהם בקרקע כיוון שפחדו להגיד את האמת וכל האמת בפניו של ינאי. כל זה מלמד אותנו, שאכן באמת מלכים רשעים מקעקעים את יסודות הדין. משום כך אמרנו מלכי בית דוד הכשרים הם מתנהגים כמו כולם, זה ברמה העקרונית.

ברמה המעשית, בעוונותינו המרובים אנחנו נמצאים בעידן של חברה מערבית, מודרנית אשר לכאורה "כבוד האדם וחירותו" אמון על בית המשפט. אבל עינינו רואות, שכל מה שהם מחפשים זה להשפיל את ראש הממשלה. שבוע ימים מדברים על כך, ואחר כך ידברו עוד, יום ולילה לא ישבותו.

אנשי התקשורת מחפשים רייטינג וזה דבר טרף בשבילם. כמו אריות שואגים לטרף, וכמו עורבים, יתנפלו במצלמות ובראיונות, יצלמו את הרגע שהוא נכנס, ינסו להוציא מפיו איזה שהם דברים. ז"א כאן לא מחפשים צדק, מחפשים כאן מה שנקרא רייטינג תקשורתי, ולא אכפת להם כבודה של מלכות, כבודו של שלטון. לא מעניין אותם הדברים האלה.

אמרנו כבר פעם בהלכה היומית שלפי תורת ישראל רב אשר הוא חשוד במשהו, מעמידים אותו לדין. כולם שווים מבחינה זו. אבל הדין צריך להיות בהסתר. למה? לא בגלל שיש לו זכות יתר, אין לו זכות יתר. גם למלך אין זכות יתר, אבל ברגע שעושים מזה משהו תקשורתי, משהו פומבי, זה מקעקע את האמון של הציבור במוסד, לא רק באיש, אלא במוסד - מוסד ראש הממשלה, מוסד רבנות. מקעקעים את האמון ואז החברה כולה מפסידה. משום כך צריך לעשות את זה בהצנע.

ככלל, בתורת ישראל, כל דיון, גם לאדם פשוט הוא נעשה בצנעה, לא בפרהסיה, זה לא משהו תקשורתי. לכן יש הבדל עצום מאוד בין השיטה המערבית, ובין השיטה התורנית. השיטה התורנית באמת מגנה על צלם אלוהים שבאדם, אבל מצד שני גם כן שוויון בפני הדין. אבל כל זה אם זה הולך ביחד.

אם תשאלו את אנשי התקשורת מה לכם ולכל העניין הזה? תנו לשופטים לנהל את המשפט בלי תקשורת. הם יגידו לא, אנחנו כלבים ששומרים על הדמוקרטיה. אנחנו צריכים לעמוד על המשמר שהכל יהיה שקוף. ז"א הם יוצאים מתוך הנחה שהמערכת אם אין לה איזה שהיא בקרה, אז היא חשודה שלא תאמר את האמת. זה לא יהיה שקוף. זה לא יהיה שוויוני. הם כאילו מגנים על שוויון, על ידי זה שהם עומדים על המשמר. ז"א החברה המודרנית יוצאת מהנחה שאין חזקת כשרות לשופטים, אין חזקת כשרות למערכת, אלא כולם בחזקת חשודים והם הצדיקים הגדולים, אנשי התקשורת, הם אלה אשר יבטיחו לנו שאכן הכל יתנהל כשורה. זוהי דרך של המשפט המודרני.

צאו וראו, עד כשהוא מעיד במשפט המודרני, צריך להישבע לומר את האמת וכל האמת. לפי תורת ישראל, עד לא צריך להישבע. בצורה פשוטה, אם אתה כבר חושד בו שהוא לא יאמר את האמת, אז איך אתה בכלל מזמין אותו לעדות. אלא יש חזקת כשרות באדם, עד שלא יוכח ההפך. כלומר, הנה אתם רואים שיטה מעניינת מאוד. השיטה המערבית אומרת, אנחנו בחברה החופשית נגן מפני החשודים בכל המערכות השלטוניות, לא משנה איפה. ומי יגן? אותם אנשי תקשורת אשר חושפים כל דבר. אשר נותנים כל דבר בעוד שהם, מי מבקר אותם? מי יבוא ויחשוף את מעלליהם של אנשי התקשורת? מה שהם עושים, קשרים עם זה ועם זו, מי שנותן להם יותר הדלפות, מכבדים אותו. מי שפחות נותנים להם את ההדלפות פחות מכבדים אותו. אז אלה הם אשר הם הצדיקים הגדולים ישמרו על נקיות המערכת? וודאי שלא.

בתורת ישראל לא כך, כולם בחזקת כשרות עד שלא יוכח ההפך. וכאמור כולם שווים בפני החוק, כולם שווים בפני הדין, אבל הכל בהסתר, הכל בהצנע. אם יוכח אחר כך שהיה משהו לא בסדר, חשוף. אבל כל התהליך צריך להיות בצנעה ובצורה מכובדת ביותר.

יזכה אותנו הקדוש ברוך הוא שנזכה להשיב שופטנו כבראשונה. ואז בעזרת השם יתברך יראו מה ההבדל בין משפט התורה ובין המשפט הכללי.