כדי לעמוד על גודל הזהירות של חכמי ישראל בענייני המגפות והמחלות המדבקות. מישהו אמר לי שהוא הלך לגן הזה והשתמש באמצעי הכושר כדי לעשות תרגילי כושר. אמרתי לו, במיידי לך להתרחץ ולחטא את עצמך בסבון בכל חלקי גופך, למה? כי מגיעים לשם כל מיני בני אדם ואין אנו יודעים מה טיבם ומה מעשיהם, ובמחלות מדבקות כאלה חייבים מאוד מאוד לחטא את הדברים.
כדאי ללמוד דברים אלה לא רק מהוראות משרד הבריאות שכך מורים ובאים, אלא כבר חכמנו בתלמוד לפני אלפי שנים היתה להם את התובנה הזו.
בגמרא במסכת יומא דף פ"ד עמוד א' עוסקת בעניינו של כלב שוטה. כלב שוטה הוא כלב עם מחלת הכלבת. זוהי מחלה קטלנית ומדבקת ומסוכנת מאוד. ולכן, במשפטים אחדים תראו איך קבעו חכמי ישראל תובנות מאוד מאוד חשובות. תניא כוותיה דשמואל, שמואל היה חכם גדול מאוד בתורה, היה אסטרונום, רופא, איש אשכולות. מצאו סיעתא בברייתא לדבריו. נאמר כך, כשהורגים אותו את הכלב שוטה כי הוא עם כלבת. אין הורגים אותו אלא בדבר הנזרק דחייף ביה — מסתכן. כלומר, אם למשל החזקנו את הכלב השוטה כדי להרוג אותו, אנחנו מסתכנים כי המחלה תעבור אלינו. ונניח שהחזקנו כפפות או בגד, הבגד הזה אשר נגע בכלב הזה בשעה שביערנו אותו, הבגדים האלה צריך לבער אותם. מדוע? כי המחלה עברה לאותם בגדים. ואם הכלב נושך את האדם, האדם מת, זו מחלה קטלנית.
יוצא איפוא הבגדים או כל אמצעי העזר שעזרו לנו לבער את הכלב חולה הכלבת. חייבים להתבער.
יש כאן בדברי האגדה בצורה מופרזת מאוד שלוקחים את הבגדים האלה, קוברים אותם 12 חודש ואחר כך שורפים אותם. כלומר, אפילו בשריפה מידית יש עדיין חשש לכל מיני חיידקים מדבקים. אלא 12 חודש ואחר כך שריפה, אז אני לא מדבר כעת במשמעות הפרקטית של העניין אם אכן באמת כך צריך להיות. אבל המשמעות הכוללת של העניין, שאין צל של ספק, שעכשיו בשעה שאנחנו מדברים על מחלות מדבקות, מחלות כאלה עוברות גם במגע. אתה נוגע בכיסא, אתה נוגע בספסל, אתה נוגע במכשיר, כל אלה מעבירי מחלות. ולכן, צריכים חיטויים. לא לחינם אנחנו מחאים את הידיים בכניסתנו, ביציאתנו, בזמן שאנחנו נוגעים בספר תורה. כל זה בגלל שאין אנו יודעים אם יש חיידקים, אנחנו מתפללים לקדוש ברוך הוא שלא נסתכן. אבל להראות לנו כיצד לפני הרבה שנים בתלמוד היתה להם מודעות גבוהה מאוד מאוד על גודל הסכנה ממחלות מדבקות, לרבות התרחקות מכל מיני אביזרים שמשתמשים בהם.