האם יש לברך על השמועה הטובה שיונתן פולרד ורעייתו הגיעו לארץ ישראל?

הרב ערוסי: לברך על הגעת פולארד לארץ ישראל

תודה לאל יונתן פולארד ורעייתו אסתר זכו לעלות לארץ הקודש. נשאלה שאלה האם מברכים על שמועה טובה זו? והאם צריך לברך כאשר רואים אותם?

מן הדין צריכים לברך על שמועות טובות. כמו שכתב הרמב"ם בהלכות ברכות פרק י.

משום שעולמנו הפך להיות כפר גלובלי קטן וכל התרחשות אנחנו יודעים אותה בעתה, לכן צריך לברך בעת השמועה עצמה. כשיצא פולארד מבית הסוהר היה צריך לברך "הגומל לחייבים טובות" כפי שבוודאי עשה, וגם אנו היינו צריכים לברך על שמועה זו "שהחיינו" משום שזוהי שמועה טובה. בשעה שהתירו לו את הכבלים מידיו אפשר היה לברך שוב על שמועה זו שסוף סוף כבר אין לו כבלים ומגבלות.

אבל לעניין ברכה על ראייתם, הדין הוא שאין לברך בשם ומלכות. שהרי נכון שהוא היה שליח מדינת ישראל וכל המדינה חבה לו הרבה ומצפה לבריאותו ולשחרורו, אזי יכול להיות שהיינו צריכים לברך בראותנו אותו ברכת "מחיה המתים" כמו אדם שלא ראה את חברו זמן רב ומתגעגע אליו בגלל הקשר והזיקה. דע עקא, כיון שכבר שמענו וראינו אותו בתקשורת נפחתה עוצמת הרגש, אין עוצמה בעצם העובדה שהוא הגיע לכאן שאנחנו רואים ואומרים סוף סוף הוא הגיע, שהרי כבר ידענו שהוא עתיד להגיע ורק בגלל רעייתו שה' ישלח לה רפואה שלימה נזקקה לרפואתה, הוא התעכב מלהגיע לכאן. לכן אין לברך בשם ומלכות.

לתת מקום לתפילות טבעיות

מעבר לברכות יש מה שנקרא התפילות הטבעיות. כמו שכתב הרמב"ם "ברכות אחרות ודברים אחרים הרבה שאין בהן פתיחה ולא חתימה תיקנו חכמים דרך שבח והודיה להקב"ה".

כאשר יעקב אבינו ראה את יוסף אחרי עשרים ושתים שנה של פרידה כתוב:  ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי והנה הראה אתי אלהים גם את זרעך (בראשית מח, יא). יעקב מודה לה' יתברך שסוף סוף זוכה לראות את יוסף וזוכה לראות גם את זרעו. אותו דבר גם לענייננו, לא צריך להודות בברכה דווקא בשם ומלכות, להודות לה' שסוף סוף גאל את יונתן, שהוציא אותו מבית הסוהר ומהמגבלות שנתנו לו ושזכה להגיע לארץ הקודש.

הרבה פעמים שואלים אותי האם לברך "ברכת הגומל" או לא, האם צריך לברך "שעשה לי נס במקום הזה" וכיוצ"ב, ופעמים רבות מבחינה הלכתית אין אפשרות לברך את הברכות האלה, אבל זה לא אומר שלא חייבים לומר נוסח "נשמת כל חי" ולהודות לה' יתברך בצורה זו או אחרת על כל מיני השגחות פרטיות שהקב"ה עושה לנו כמעט בכל יום וכל שעה ובכל רגע. כך האדם צריך להיות כל רגע מדובק בבורא עולם.

לסיכום, אין כבר מקום היום לברך בשם ומלכות. אבל עלינו להודות לה' בשיח שפתותינו או לברך בלי שם ומלכות "מתיר אסורים", "שהחינו וקיימנו והגיענו" זוהי חובה ודבר חשוב ומתבקש לאור כל מה שקרה.