כיצד מתמודדים באמונה עם אובדן בת שנרצחה בשבעה באוקטובר?
אדם שהולך כפרה על עם ישראל – למה הלך?
אנחנו ובתנו הי"ד עושים ועשינו חסד, למה הלכה? הרי אנחנו טובים.
מה לגבי תחיית המתים?
האבל חייב במצוות פורים, אבל האם שולחים גם אליו משלוח מנות? הדעה הרווחת שאין שולחים לו דורשת בירור: מה חלקו של השולחן ערוך, מה נוסף בהגהה, ומה היה מנהג יהודי תימן? התשובה נשענת על אופייה של שמחת המצווה ועל עדות המנהג, ובה גם הבהרה חשובה שנמסרה בסיום הבירור.
🎧 האזינו לבירור המלא של משלוח מנות לאבל, כולל עדות מנהג תימן וההבהרה שבסיום.
האבל חייב במצוות, ואף בתוך ימי השבעה הוא חייב במצוות פורים הנידונות: משלוח מנות, מתנות לאביונים וסעודת היום. השאלה אינה רק אם הוא שולח, אלא אם אחרים שולחים אליו.
בשולחן ערוך, אורח חיים סימן תרצו סעיף ו, מובאת חובתו לשלוח מנות. יש להבחין בין דברי המחבר לבין ההגהה של הרמ״א, האומרת שאין שולחים לאבל במשך התקופה הנזכרת שם. אין לייחס את שני חלקי ההוראה למחבר כאילו נאמרו מפי פוסק אחד.
הובאו שני טעמים למניעת משלוח אל האבל: שלא לשמחו, או מפני שהמשלוח דומה לשאלת שלום. הוראה זו צריכה עיון בעיניי.
יש להבחין בין שמחות רשות לבין שמחה שהיא חלק ממצווה. האבל קורא מגילה ומברך שהחיינו. הובאו גם דוגמאות להשתתפות במעמדי מצווה בתנאים המתאימים. אין להסיק מכך היתר לכל שמחה, אך גם אין להפוך את עצם היותו אבל לשלילה של שמחת מצווה.
ביחס לשאלת שלום הוזכר הדין של פתיחה בשלום לאבל לעומת תשובה לשלום שהוא פתח בו. ההקפדה על דין זה אינה מוכיחה מעצמה שיש למנוע ממנו משלוח מנות של מצווה.
גם הרמ״א מציין שאם אין במקום אלא האבל, שולחים אליו מנות. בדוגמה שבה נמצאים רק שני יהודים, מניעת המשלוח לאבל תמנע מן האחר את קיום המצווה.
חריג זה מחזק את הצורך לבחון את מניעת המשלוח לאור מצוות היום עצמה. האבל אינו יוצא ממעגל המצוות והערבות ההדדית של הציבור.
בבירור מנהגי תימן נבחנת גם משמעות שימורה של ההגהה אצל פוסק תימני, לעומת אי־העמדת מגבלה כזאת במנהג המתואר על פי מהרי״ץ. שימור פסק אינו בהכרח עדות שזה היה המנהג בפועל.
לכן פניתי לרב אברהם חממי, שבידו תשובות ממורי, ושאלתי על העדות. נמסר שמורי כתב שהאבל חייב בכל המצוות, שהוא שולח מנות ושולחים לו, ושכך נהגו בתימן. העדות על מה שנהג בפועל היא יסוד מרכזי בבירור, ולא רק השערה מתוך נוסח ספר.
בספר בית מועד, חלק שני בעמוד רצד הנזכר, הובאה הוראה שהאבל חייב במצוות היום אך ממעט, ושאין שולחים לו מנות במשך התקופה האמורה. הדברים עוררו שאלה מול העדות על מנהג תימן.
בהמשך הבירור נמסר שהרב אברהם חממי שוחח עם הרב פנחס קורח, וזה הבהיר שהכוונה למנהג בארץ ישראל ולא לעדות שכך נהגו בתימן. חשוב לשמור את ההבהרה יחד עם הצגת הקושי; אין להשאיר את הקורא עם סתירה שהמשך הדברים כבר מסביר את מקורה.
הובא גם שינוי בפסיקת הרב עובדיה יוסף: תחילה נמשכה ההוראה אחר ההימנעות ממשלוח, ולאחר מכן הועמד המנהג הספרדי לשלוח מנות לאבלים, תוך הבחנה מן המנהג האשכנזי. אין להציג את המנהגים כולם כאחידים.
משלוח מנות איש לרעהו מבטא הדדיות. בבירור הוזכרו האמוראים שהחליפו סעודותיהם, והודגש שנתינת המנות וקבלתן הן חלק משמחת היום. האבל חייב במצוות הללו ושותף בהן.
מסקנת הדברים
לשיטתנו האבל שולח מנות ושולחים לו. כך הוכרעה השאלה מתוך מצוות היום והעדות על מנהג תימן, לצד הצגת הדעה האחרת וההבחנה בינה לבין המנהג הנידון.
האם האבל חייב לשלוח מנות בפורים?
כן. בבירור מודגש שהאבל חייב במצוות, לרבות מצוות פורים הנידונות, ואף בתוך ימי השבעה. שאלת המשלוח אליו היא שאלה נוספת ונפרדת.
האם לפי ההכרעה כאן שולחים משלוח מנות לאבל?
כן. לפי שיטתנו והעדות על מנהג תימן שהובאה, האבל שולח מנות ושולחים לו, מפני שזו חלק ממצוות היום ומהשמחה ההדדית. הובאה גם דעה אחרת, ואין למחוק את הבדל המנהגים.
מה המקור לדעה שאין שולחים מנות לאבל?
ההוראה הובאה בהגהת הרמ״א, עם טעמים של מניעת שמחה או דמיון לשאלת שלום. יש להבחין בינה לבין דברי מחבר השולחן ערוך על חובת האבל לשלוח מנות.
מה נאמר כשאין במקום אדם נוסף לשלוח אליו מלבד האבל?
גם בדעה המונעת משלוח לאבל הובא החריג שאם אין בעיר אלא האבל, שולחים אליו, כדי שהאחר יוכל לקיים את מצוות משלוח המנות.
כיצד התבררה העדות על מנהג תימן מול דברי בית מועד?
נמסרה עדות מתשובות מורי שנהגו בתימן לשלוח לאבלים. בהמשך נמסר בשם הרב פנחס קורח שהמנהג שאליו התכוון בדברים שנידונו הוא המנהג בארץ ישראל, ולא עדות על מנהג תימן. יש לקרוא את ההבהרה יחד עם הצגת השאלה.
האם ההבחנה בשמחת מצווה מתירה לאבל כל שמחה?
לא. הבירור מבחין בין שמחות רשות לבין שמחה שהיא חלק ממצווה, ודן במשלוח מנות כחלק ממצוות פורים. אין להפוך את ההבחנה להיתר כללי לכל שמחה.
אדם שהולך כפרה על עם ישראל – למה הלך?
אנחנו ובתנו הי"ד עושים ועשינו חסד, למה הלכה? הרי אנחנו טובים.
מה לגבי תחיית המתים?
אב של חבר הי"ו חלה המחלה ממארת וכתוצאה מכך כרתו לו ריאה אחת אתמול ה' ירחם.
כעת מחכים לבדיקות האם גם בריאה השניה ישנה פגיעת המחלה ואם כן הרי שיצטרך להשתלת איברים.
ראיתי כי הרב מתנגד להשתלות וכן על אי חתימת כרטיס אדי.
האם נידון היהודי הזה ח"ו למיתה?
האם אדם שנהרג ל"ע בתאונת דרכים, לא ניתן לקחת מאבריו ובכך להציל חיים
לכבוד הרב שלום וברכה במשנה מ"ק פ"ג הל' ז כתוב: "ואין מברין אלא על המטות הזקופות". האם הכוונה שהאנשים שמברין יושבין על מטות זקופות והאבלים על הארץ או שגם האבלים יושבין בחוה"מ על מטות זקופות? ואם התשובה היא שהאבלים יושבין על הארץ הרי כתב הרמב"ם שאין אבילות במועד?
בתודה ובברכה
ידוע שרגל מבטל אבלות .. שאלהכזו לפי שלא הבנתי את העניין הזה .. אם רגל מבטל אבלות .. לצורך העניין מאחרי חצות קודם ערב חג האבל קם ומכין עצמו לרגל אחרי יומים אבלות ל הורה .. והאבלות נגמרה .. האם היום השני שיושבים אבלים במעט היום עולה לשבעה כשבעה, ואז קודם כניסת החג יחשב יום שני כיום השביעי לאבלות, ונאמר מקצת היום ככולו כיום שבעה של אבלות. והזמן הנותר לחג יחשב שחלק מהשלושים והרגל יבטל את השלושים לאיסורים אחרים?
בתודה.
היש להגביל את ההיתר באופן נקודתי כפוף לאיסורים מסויימים החלים על האבל בתקופה זו?
כיצד יש לנהוג בנסיבות מורכבות אלו במיוחד כשארוע זה מלווה באופן טבעי בשירה האסורה על האבל?
מה גרם ליהודי אשכנז הקדמונים להחלק ולנהוג מנהגים שונים ביניהם?
"פוק חזי מאי עמא דבר", ממי יש ללמוד כאשר הדין סתום בתלמוד?
כל מי שיוצא לאומן דורש אל המתים. ולצערנו, גם מעדת תימן נוהרים לאומן, איך ניתן להוכיח את בני עדתינו?