הרב ערוסי: על המנהיגות הרוחנית לוסת את מנהגי ל"ג בעומר

ההנהגה הרוחנית התנגדה לליבוי מנהג עליה למירון

הערב אירע אסון נורא בהר מירון שבו נהרגו עשרות יהודים ומאות נפצעו. וצריך לבכות על גודל האסון, אבל לא פחות מכך צריך לבכות על חסרון בהנהגה, שאין לנו מנהיגות אשר יודעת לנווט את אורחות הקודש האמתיות של עמנו.
כוונתי, לפני מספר ימים נשאל הגאון הרב אדלשטיין שליט"א מדוע הוא לא עולה למירון? והוא ענה שהחזון אי"ש, הרב מפונביץ' והרבי מבריסק לא עלו ולכן אנחנו לא עולים למירון. 
והרב עובדיה יוסף זצ"ל אני שמעתי מפיו שאמר "אל תלכו בלילה הזה, אני מוכן להתנדב לבוא איתכם ביום אחר, רק לא בלילה הזה", משום שיש רבים ויש צפיפות ובעיות צניעות בין נשים לגברים ועוד כל מיני מרעין ביישין. 
אשתי שאלה אותי למה אני לא עולה למירון, אמרתי לה: "אני מביא את מירון אליי, אני הולך לצלול באותם שעות בתורתו של רשב"י ביישוב הדעת ולומד את תורתו ביישוב הדעת בביתי". 
כלומר המנהיגות הרוחנית התורנית היא זו שמסויגת מעלייה למירון בל"ג בעומר, שהרי בתלמוד אין זכר לדבר הזה, הרמב"ם לא הזכיר את הדבר הזה, מרן השולחן ערוך לא זכר את הדבר הזה. 
אם כן מאיפה זה צמח? מהנהגות חסידים ומקובלים. הנהגות חסידים ומקובלים בעבר זה היה עניינים של יחידים, "תורתם של יחידים", "הנהגות יחידים". 
היום בעת הזאת שיש מה שנקרא תקשורת מלווה היא מעצימה את העניין ומלהיבה סביבו, ובנוסף יש את העניין התנועתי שמכשיר את הניידות בקלילות. אזי בני אדם נטפלים לגישה המונית בחיים, התלהבות בלתי נשלטת, כשרואים את זה במרקע וכששומעים את ערוצי הקודש איך הם מלבים את ההתלהבות, ורואים כל כך הרבה המוני בני אדם שרים ורוקדים זה באמת מעורר התלהבות. 
אבל אנחנו צריכים לזכור שכל דבר ודבר בחיים "סוף מעשה במחשבה תחילה". 

גם במקדש דאגו לויסות התלהבות דתית

הרמב"ם חיבר ספר טהרה שלם שכולל בתוכו דינים כל כך מפורטים של דיני טומאות מטומאות שונות. והוא ביאר מה הטעם שהתורה נתנה דיני טומאות מרובים, מכיוון שהתורה מצווה לעלות לרגל לבית המקדש וללכת למקום הקדוש הזה דינים אלו נועדו לווסת, משום אסור לטמא להגיע למקום המקדש. ולכן על ידי דיני טומאה וטהרה יהיה ויסות עצום שלא כל אחד יגיע לבית המקדש.
וגם בחגים ב"שלוש רגלים" כשיש מצווה לעלות ואמרו חכמים: "כל ישראל חברים ברגל" כי מטהרים לקראת אותו מעמד, גם אז מי שהולך לבית המקדש חייב להביא "עולת ראיה" שיהיה ראוי להיראות לפני ה'. 
לא כל אדם נכנס ישר לבית המקדש, קודם כל הוא בודק האם אני כבר ראוי להיראות לפני ה', זה לא עניין סגולי אלא זה מלמד הכנעה. בכך האדם חושב כיצד אני ניגש למצווה? ביראה וברתת ולא בהתלהבות בלתי נשלטת.
קורבן פסח שהוא באמת היחידי מכולם בהמוניות שלו בכל זאת רק יחידים נכנסים למקדש - אחד לכל עשרה או חמש עשרה בני אדם שמנויים על קורבן אחד, רק הנציג של הקבוצה מגיע להקריב את קורבן הפסח. כל שאר החבורה נפוצים ברחבי ירושלים לאכול את הקורבן.

גם במקדש דאגו לויסות התלהבות דתית

אולם כאן במקרה דנן, במקום אחד שצר מהכיל את כולם רוצים להגיע לקבר של רשב"י ומנסים לנגוע ולהיות במקום, ומדובר בהמונים המונים של בני אדם. והרי הדבר הזה הוא בלתי נשלט זה דבר לא פשוט בכלל. נכון ב"ה היו שנים רבות שלא קרו אסונות, אבל סוף סוף כעת יש אסון נורא ואסור לעבור על סדר היום. 
גאון עולם החת"ם סופר אמר דברים מזעזעים מאוד. הוא אמר מדוע אירע רעידת אדמה שהחריבה את העיר צפת? הוא טען שזה קרה בגלל שירושלים עיר הקודש תובעת את עלבונה על כי כעת מרכז הקדושה ומרכז ההתלהבות הרוחנית ומרכז העלייה לרגל הפך להיות מירון וצפת ולא ירושלים, עד כדי כך דברים. 
ללמדנו שכל דבר צריך להישקל על ידי המנהיגות הרוחנית שלנו, היא צריכה לשקול כל דבר, ולא לפנות עם כל ההתלהבות הבלתי נשלטת. במיוחד כשיש היום ערוצי קודש שמלווים את העניין הזה ויש התלהבות עצומה, מי לא יראה ומי לא ישמע ויתלהב. 
אינני בא כעת בתלונות על האחראים אני לא יודע שום פרטים כדי לבוא בתלונות, אני בא בתלונות על המנהיגות הרוחנית הקודקודית - תרסנו את ההתלהבות הזאת. והרי אם רוצים להתפלל - מי כה' אלוקינו בכל קוראינו אליו, אנחנו יכולים להתפלל מהצוללות ומהבונקרים, מבית הסוהר ומבית החולים - התפילה תשמע מכל מקום שאתה מתפלל. נכון יש פעמים שההתלהבות של כולם היא עוצמתית, אבל זאת צריכה להיות התלהבות מבוקרת מוצדקת ומרוסנת ולא התלהבות בלתי נשלטת. 
ולכן מורי ורבותיי על אלה אני בוכייה, על האסון הנורא שה' יצילנו ממנו ואני בוכה ומבכה שתרם צמחה לנו מנהיגות רוחנית אשר יש לה את האומץ לבוא ולומר: "זה כן, זה לא". ואז מה יוצא? שרבנים אשר כן אומרים סייגים שוחטים אותם וטוענים כלפיהם "מי הם, מה הם, מה הם מדברים?" ובכל כיוצא בזה. 
אשרי המשכיל שהולך בדרך ה', שהולך בצלילות הדעת לפי הוראות של התורה מה מותר ומה אסור, מה אנחנו מצווים מה אנחנו לא מצווים. ואם סוטים מזה ועושים מעין תורה חדשה זה פוטנציאל לסכנות רוחניות וגשמיות. 
יהי רצון שה' ישיבנו בתשובה שלמה וישלח רפואה שלמה לכל החולים.