חובת הודיה לה' על הסרת מסיכות עקב הקורונה

סעודת הודיה על סיום הקורונה

היום שלישי בשבת שנכפל בו כי טוב ביום שלישי של מעשה בראשית, והיום יש לנו כבר היתר שלא לעטות את המסכה גם במקומות סגורים.
זה היום שאנחנו מחויבים להודות ולהלל ולשבח לרומם להלל ולקלס את בורא עולם שהצילנו מן המגפה הארורה הזאת אשר הכתה בנו חללים, אשר מכה בכל רחבי העולם מכה חללים לרוב, ומשבשת את החיים מאוד מאוד, ואשרינו שתורתנו יודעת למנף את מצבנו, באופן כזה שהיא נותנת לנו תקווה וביטחון, הסתכלות לעתיד ותיקון של עצמנו בהווה. על ידי כך שבזמן הצרה זעקנו לבורא עולם, כי כך היינו צריכים לעשות. כי לא די במאמצים האנושיים, והם חשובים מאוד, של אנשי המדע, אנשי הכלכלה, אנשי המדינאות וראש הממשלה לשעבר בכללם, שבוודאי כל אחד מהם הוא שליח של ה', אלא שזעקנו והתפללנו לבורא עולם, וקיימנו "נחפשה דרכינו ונחקורה". אבל משעה שהתרחש הנס הגדול הזה של הצלתנו מן הקורונה, חייבים להודות לה', לא למענו אלא למעננו. כי מי שאיננו יודע להודות, החיסרון הוא בנפשו, שהוא כפוי טובה.
ולכן, אני נענה לבקשתו וקריאתו של ידידי, הרב אברהם חמאמי שליט"א, אשר כבר יזם אצלו קיום סעודת הודיה כפי מורשת אבותינו בקהילתו, אשריו ואשרי חלקו. זו גם הייתה כוונתי, אלא שהמתנתי להזדמנות הזאת, כדי לקרוא לצאן מרעיתנו באשר הם, לקיים סעודות הודיה לבורא עולם, הן בגין המגפה, הן בגין המלחמה, שעדיין איננו יודעים את סופה. כי צריכים אנו להודות ולהלל את ה' על כל אשר עשה לנו. אם יש קהילה, אין יותר טוב מאשר לקיים את הסעודה ברוב עם הדרת מלך. אם לא – אפילו בחיק המשפחה יש לדבר בקרב המשפחה ולהודות לה' כדי להעמיק את האמונה בבורא עולם. כי עניין ההודאה על הניסים והנפלאות לה' הוא אצלנו חלק מחיינו הקבועים. שהרי יום יום תיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה לומר 'מודים אנחנו לך' בתפילת שמונה עשרה שחרית מנחה, וכן גם במוסף ובנעילה,  מודים אנחנו לך על ניסיך ונפלאתיך בכל עת.
דבר שני, ארבעה חייבים להודות בברכת הגומל.
דבר נוסף, אם אירע לאדם נס באורח שיוצא מגדר הטבע הוא מברך ומודה לה', על הנס שה' עשה לו. ולא הוא בלבד, אלא בניו מודים על הנס שנעשה לאביהם, ולא הם בלבד, אלא גם הנכדים מודים בברכה על הנס שנעשה לסבם וכך לאמם ולסבתם. כך שתמיד חייבים להודות ולשבח לה'. לא למענו אלא למעננו, כדי שנהיה בני אדם שיודעים להיות מוקירי תודה למי שמגיע את התודה. כך יוצא, אפוא, שבאמת מן הראוי לקיים את סעודות ההודיה.
צאו וראו, כששלאה אמנו ילדה את יהודה (ואנחנו היום נקראים יהודים, ויש אומרים שזה על שם יהודה), היא אמרה, "הפעם אודה את ה', על כן קראה שמו יהודה". וחכמים אמרו שלא היה אדם שהודה להקב"ה, עד שבאתה לאה והודתו. כלומר לאה היתה חלוצה בהודאה לה'. והיא פילסה את הדרך שכך צריך להיות, להודות לה', שנאמר הפעם אודה את ה', והיא זכתה, לפי חז"ל שמצאצאיה ההודיה היתה בראש מעייניהם: יהודה – ויכר יהודה ויאמר, דוד המלך 'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו', דניאל הודה ושיבח לבורא עולם על הניסים שעשה בהצלתם וכן הלאה. ללמדנו עד כמה העניין הזה של הודאה לה' הוא מאוד חשוב באמונה היהודית, בהוויה הדתית היהודית, ושכך צריך להתנהל.
צאו וראו בזמן שיצאו אבותינו ממצרים ונקרע להם הים נאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל.. ויאמינו בה'". אמונתם בה' הולידה את השירה. והשירה הולידה והעצימה את האמונה בקב"ה, כי השירה של ההודאה והאמונה מעצימים זה את זה. וכן נאמר: "אז ישיר משה ובני ישראל", ונאמר במדרש, שהמלאכים רצו להקדים שירה לפני הקב"ה, אמר להם הקב"ה יקדמו בני תחילה, כלומר אבותינו בשעה שהתרחש להם הנס והודו לה', הם התעלו יותר מהמלאכים. ולהם ניתנה זכות קדימה יותר מהמלאכים. כי לבני אדם יש יצרים רעים, ואם בכל זאת הם מתגברים על היצרים הרעים ומודים לבורא עולם על השגחתו הפרטית ומודים לו, הם למעלה מהמלאכים, ולא עוד אלא שכל מי שנעשה לו נס והוא אומר שירה, בידוע שמוחלים לו עוונותיו ונעשה כבריאה חדשה. וכך בני ישראל באותה שעה שאמרו שירה על הים נמחלו עוונותיהם. ואמרו חז"ל, שהקב"ה ציפה מאדם הראשון שיאמר שירה ולא אמר שירה, למרות שהיה לו להיענש עונש כבד מאוד על מה שהוא עשה. וכן נוח שניצל מן המבול לא אמר שירה, אברהם אבינו ויצחק בעקדה לא אמרו שירה, וכן יעקב אבינו שניצל מעשיו לא אמר שירה. אבל אבותינו בקריעת ים סוף אמרו שירה, ולכן נאמר אז ישיר משה ובני ישראל. במילה אז יש ביטוי שאבותינו מילאו את החלל הריק של כל גדולי עולם שקדמו להם, ואשר באמת נעשו להם ניסים ונפלאות ולא אמרו שירה. וכן חזקיה המלך שהיה חסיד גדול ונעשה לו נס אדיר, שסנחריב עם כל צבאו ניגפו בשערי ירושלים בלילה אחד. וחזקיה לא אמר הלל, לכן נפסל מלהיות משיח.
לאור כל הדברים הללו, אני מקווה וסמוך ובטוח, שהמנהלים את הקהילות יתארגנו בצורה מאוד מושכלת, אם זה ברמה של בית כנסת, אם זה ברמה של קהילה שמקבצת כמה בתי כנסיות, או אם זה ברמה פרטית בכל בית, ויטכסו עצה איך לקיים את מסיבות ההודיה לה' יתברך, וזאת כדי שנתעצם מבחינה אמונית, דבר שהוא מאוד חיוני, ואנו זקוקים לו. כי אנחנו נמצאים בדור שנמצא במשבר ערכים ובמשבר אמונה. וסעודת ההודיה והשירה לה' הם הם שיעצימו אותנו באמונתנו בה', שמשגיח עלינו בעין חמלתו, וכך נהיה להיות ראויים להיקרא בניו, בני אל חי. 
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו.