האם מברכים הגומל בכל ירידה קצרה לחוף במהלך שיט נופש?
לגבי שייט באנייה - היורד מהאנייה לטייל כל יום באי אחר למשך שעות ארוכות,
לציין שהאנייה היא למעשה בית נופש.
האם צריך לומר בכל ירידה מהאוניה ברכת הגומל?
בלילה הראשון בני הבית הדליקו עבורו, ורק בלילה השני הוא עומד להדליק בעצמו. ההדלקה האישית חדשה עבורו, אך האם גם המצווה נחשבת חדשה לעניין ברכת שהחיינו? יש להבחין בין עשיית המעשה בפעם הראשונה לבין יציאה ידי חובה, ולשמור על מקומן של הדעות השונות בברכה.
🎧 האזינו לבירור חידוש המצווה, להשוואה לסוכה ולמחלוקת על ברכת שהחיינו בלילה השני.
מסקנת הדברים: מי שבני ביתו הדליקו עליו בלילה הראשון וכבר יצא ידי חובה, לא יברך לדעתי שהחיינו כשהוא מדליק בעצמו בלילה השני. עם זאת, מי שסומך על גדולי הפוסקים המתירים לברך יש לו על מי לסמוך.
יש להבחין בין אדם שלא קיים את המצווה כלל לבין מי שכבר יצא ידי חובה באמצעות הדלקת בני ביתו. בני בית רבים אינם מדליקים כולם יחד בידיהם; אחד מדליק והאחרים יוצאים בהדלקתו. העובדה שאדם מדליק בעצמו לראשונה בלילה השני אינה מבטלת את קיום המצווה שהיה לו בלילה הראשון.
לכן, אף שהמעשה חדש עבורו מבחינה אישית, מבחינה הלכתית זו אינה מצווה המתחדשת לו כעת. על יסוד הבחנה זו הוראתי שלא לברך שהחיינו במקרה הנדון.
הרב עובדיה יוסף מביא בחזון עובדיה, חנוכה, בעמודים קלח–קלט, מחלוקת בין הפוסקים. הוא מצדד באפשרות לברך, מפני שבלילה הראשון האדם לא הדליק בעצמו, וזו הפעם הראשונה שהוא עושה את מעשה ההדלקה בגופו, אף שכבר יצא ידי חובה.
גם בשם מורי הובאה הוראה לברך, וראיה מן היושב בסוכה בפעם הראשונה ביום השני. אחרי בקשת המחילה, ההוראה שלי שלא לברך עומדת בעינה; מי שכבר בירך, או שרוצה לסמוך על ההוראה המתירה, סומך על גדולים ויש לו על מי לסמוך.
מי שלא ישב בסוכה ביום הראשון לא קיים אז את מצוות הסוכה, וכשהוא יושב ביום השני הוא מקיים לראשונה מצווה המתחדשת עבורו. המקרה של נר חנוכה שונה: בני הבית כבר הדליקו עבור האדם, והוא כבר יצא ידי חובה בלילה הראשון.
משום כך אינני מבין את הראיה מסוכה כמכריעה במקרה זה. החידוש במעשה ההדלקה האישי אינו זהה לחידוש של עצם קיום המצווה.
בדיון הובאה שיטת הרב עובדיה יוסף שלפיה גם כשאדם מסופק אם כבר בירך שהחיינו הוא חוזר ומברך. אינני מכיר חריג כזה בשיטת הרמב״ם לכלל של ספק ברכות להקל. לנוכח המחלוקת, ובצירוף העובדה שכבר התקיימה המצווה בלילה הראשון, אני כשלעצמי לא הייתי מברך שהחיינו בלילה השני במקרה הנדון.
אין בכך ביטול של הדעות האחרות: מי שסומך על הפוסקים המתירים רשאי לסמוך עליהם ולברך.
האם לברך שהחיינו בלילה השני כשבני הבית הדליקו עבורי בלילה הראשון?
לפי הכרעת הרב רצון ערוסי בשיעור, מי שכבר יצא ידי חובה בהדלקת בני ביתו בלילה הראשון לא יברך שהחיינו כשהוא מדליק בעצמו בלילה השני. מעשה ההדלקה האישי חדש עבורו, אך עצם קיום המצווה אינו חדש. עם זאת, יש פוסקים המתירים לברך, ולסומך על הוראתם יש על מי לסמוך.
מדוע אין ללמוד מסוכה שמברכים שהחיינו על הדלקה אישית ראשונה בלילה השני?
מי שלא ישב בסוכה ביום הראשון לא קיים אז את המצווה, ולכן ישיבתו הראשונה ביום השני היא קיום חדש. לעומתו, מי שבני ביתו הדליקו עליו נר חנוכה כבר יצא ידי חובה בלילה הראשון. לפי ההבחנה שנאמרה בשיעור, ההדלקה האישית החדשה אינה הופכת את המצווה שכבר התקיימה למצווה חדשה.
האם מי שבירך שהחיינו בלילה השני על פי הדעות המתירות עשה בלי יסוד?
למברך על פי הדעות המתירות יש על מי לסמוך. הרב עובדיה יוסף מצדד בברכה כאשר האדם מדליק בעצמו לראשונה, והובאה בשיעור גם הוראה נוספת המתירה לברך. אף שהכרעתי האישית היא שלא לברך בנסיבות האלה, אפשר לסמוך על גדולי הפוסקים המתירים.
לגבי שייט באנייה - היורד מהאנייה לטייל כל יום באי אחר למשך שעות ארוכות,
לציין שהאנייה היא למעשה בית נופש.
האם צריך לומר בכל ירידה מהאוניה ברכת הגומל?
מה הגודל של "כזית" לחם או "כזית" מזונות וכיוצ"ב לפי שיטת מארי קאפח? חבר שלי העריך לי לפי האצבע גדול של זית.. הכוונה "כזית" כפשוטו ולא כדרך שאר המנהגים לפי גרמים.. האם הוא צודק?
האם צריך לעמוד כאשר מברכים על ברק ורהעם ששמעים מה המקור המדויק
רציתי לברר מה הברכות של
1. לחוח
2.סלוף
3. קובנה
בברכת שנה טובה ומבורכת
גמר חתימה טובה
לפי רבנו יש לברך על הדלקת\ ראיית נר חנוכה אף שכבר בירך כל שלא הייתה כוונתו על ההדלקות או הראיות הבאות.
שאלתי היא, האם בלילה הראשון יברך גם שהחיינו אם כבר בירך שהחיינו באותו לילה?
ומה הדין אם בירך שהחיינו בהדלקה ואח"כ ראה, האם יברך שהחיינו כי טרם בירך שהחיינו על הראיה או שכיון שבירך על ההדלקה שוב אינו צריך לברך שהחיינו אלא רק שעשה ניסים?
לכב' הרב רצון ערוסי שלום רב
השבוע ב''ה מצאתי עבודה לאחר מס' חודשים לא מבוטל
הדבר .שימח את נפשי וכן חיזק אותי ונתן לי בהירות ואמונה בצדקת הדרך שקט נפשי ושמחה אמיתית
אשמח שהרב יתן לי עיצה איך להודות לה' על החסד הגדול שה' עשה עימי
ראיתי שמארי כתב, שגם אדם שלא התכוון לקבוע סעודה אלא רק להשקיט רעבונו,אם אכל יותר משיעור סעודה נחשב לו כאילו קבע סעודה,וצריך לברך המוציא וברכת המזון,אולם מארי לא כתב במפורש מה השיעור.
מהו השיעור המקסימלי הזה?
האם אנו נוהגים לברך על קפה בתוך הסעודה והאם יש שינוי בן המנהגים שלנו תודה רבה
יש שאומרים באופן קבוע ברכת השחר אחרי תפילת שחרית.
לפי מנהג תימן, היו אומרים ברכות השחר לפני התפילה בבית בעלות השחר.
וזה הנכון.
יש הלכה שאפשר רק אם הוא אנוס, שלא הספיק לומר בעלות השחר, ולא שיעשה לעצמו מנהג קבוע לומר אחרי התפילה.
מה הנכון בנידון זה?