עסקת טיעון לאור ההלכה
בעניין "עסקת טיעון" האם היא כשירה עפ"י ההלכה?
יש שופטים הטוענים שיש לעודד "עסקת טיעון" עם ראש הממשלה לשעבר מר נתניהו, הועיל ונפגם האימון במערכת המשפטית.
מסיבה זו מעוניינת תביעה ללכת לקראת הנאשם, ובלבד שהנאשם יודה, שהוא אכן אשם בדבר, ולא כמו שהצהיר הנאשם בשערי הבית משפט: "אין כלום כי לא היה כלום".
ולמרות שבהודאת הנאשם במה שהבית המשפט מעוניין שיודה, כתוצאה מכך לא יקבל הנאשם את העונש שבית המשפט גזר בתחילה.
וזאת כדי לתקן את עיוות האימון בצדקת הבית המשפט שהנאשם פגם בו.
לאחר בקשת המחילה מאותם שופטים מלומדים, יש להעיר:
הטיעון הזה אינו תקף כלל וכלל! כיוון שהערעור באימון "בית המשפט", לא נוצר רק מחמת משפטו של מר נתניהו, אלא (ראה ערך משפטו של פרופסור נאמן ועוד רבים.) מחמת משפטים רבים קודמים, בבחינת: "קלא דלא פסיק" (קול שאינו נפסק). דבר המעיד בעליל על דבר לא תקין במערכת התביעה.
העירעור בצדקת הבית משפט נטען לא ע"י אנשים שומרי דת, החרדים על דבר ה' ותורתו, אלא ע"י אנשים שאין להם שום קשר לדת, ומאמינים בדמוקרטיה בכל נפשם ובכל מאודם.
וטענתם היא: שלא יתכן שיהיו אנשים בודדים בעם (שופטים), שיהיה בידם כוחות אדירים כל כך, שיוכלו להחזיק אנשים בעלי שררה ומעמד גבוה ביותר בגרונם, וכל אימת שהשופטים ירצו לחסל חשבונות מחמת טעמים פוליטיים וכד' עם אותם אנשי שררה, יאלצו אותם לערוך עסקת טיעון... (כמובן שהשופטים יעטפו את טענתם בצלופן של טענות משפטיות). ואותה טענה, היא: ה-"קול דלא פסק" במשך שנים רבות.
והגם שראש הממשלה לשעבר מר נתניהו, ביום הראשון למשפטו, טרם נכנס לשערי הבית משפט עמד והכריז קבל עם ועדה: "אין כלום כי לא היה כלום".
אבל עלינו לדעת שלא מחמת משפטו של מר נתניהו נתערער אימון הבית משפט. אלא כאמור לעיל, רבות בשנים קודם לכן, הבית משפט קנה ביושר את: ה-"ערעור באימונו".
והנה ללא כל קשר עם הכרזתו של מר נתניהו, כאשר כל בר דעת שומע את הסיקור המשפטי, ורואים שמדובר בעניינים תקדימיים, למשל: "האם נתינת סיקור אוהד נחשב לשוחד"? (כאשר ידוע לכל שרוב רובה של המערכת הפוליטית קשורה בסיקורים אוהדים עם בעלי תקשורת).
ולכן כאשר ראש הממשלה נאשם ב-"שוחד", מחמת שקיבל "סיקור אוהד", כמובן שהדבר גורם לזעזוע לכל מי שמח בקדקודו.
כמו כן הנושא: "מתנות", דבר המצריך "חקיקה", ולפני שיש חקיקה ברורה בנושא המתנות, אי אפשר לתבוע שום אדם, ועל אחת כמה וכמה ראש ממשלה.
ואם בכל אופן תאלץ המערכת המשפטית את מר נתניהו להודות במה שהיא מייחסת לו, מה יאמרו בני אדם?!!!
שמר נתניהו "הודה" רק מחמת אילוץ של: "עינוי הדין". אבל לא מפני שהצדק יצא לאור.
זאת ועוד!
"עדי מדינה".
כאשר המערכת המשפטית רצו ש-"עדי המדינה" יודו במה שהמערכת המשפטית חפצה, הדבר נעשה בדרכים מאוד לא מקובלות בלשון המעטה. כאשר הם פוגעים בזכויות אלמנטריות של "חופש הפרט", ו-"כבוד האדם וחירותו". כל אדם בר דעת יסיק מיד, שהודאת ה-"עדי מדינה" היתה "הודעה מאולצת", וממש אינה משקפת את האמת.
לאור כל האמור, אם וכאשר המערכת המשפטית תאלץ את הנאשם להודות בכל מיוחס לו, האם בכך תחזיר מערכת המשפט את האימון בו?!!!
ההיפך הוא הנכון!
הדבר רק יחריף את המרמור והאי אימון במערכת המשפטית.
ברם! אם אכן הבית משפט מעוניין להחזיר לעצמו את האימון בו, (ללא כל קשר לעסקת טיעון אם תתקיים או לא,) על הבית משפט להכריז קבל עם ועדה ולאמר: תקום ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק היטב את כל נושאי התביעה, שתהייה נקייה משיקולים לא נכונים.
ואם אכן היו שיקולים שליליים בתביעה, כמובן שיש לתקן את המעוות.
ואם לאו, אזי ממילא תצא האמת לאור, והמערכת המשפטית תרכוש את אימון הציבור בה.
העולה מן האמור:
"עסקת טיעון", לא רק שלא תחזיר את אימון הציבור בבית משפט. אלא אדרבה, הציבור ימשיך להתמרמר ולערער על כוחו המופרז של בית המשפט, והשימוש הבלתי צודק בכח זה.
ולכן: רק הקמת "ועדת חקירה ממלכתית" אולי תוכל תחזיר לבית משפט את אימון הציבור בה, אמון שהיא כל כך זקוקה לו כאוויר לנשימה.
חפש