האם מנהיג מאבד מכוחו כשהוא חוזר בו מדברים שאמר? ההקלטה קוראת למשה יעלון לחזור בו מן הביטוי ״טיהור אתני״, מתוך ביקורת חריפה על הפגיעה שהדובר רואה בדברים בחיילים ובמשפחות. לצד הכאב באה קריאה לתשובה: היכולת להודות בטעות היא גבורה ומופת, ולא חולשה.
האזינו לקריאה לאחריות בדיבור ולגבורה הדרושה כדי להודות בטעות ולתקן.
כאב וביקורת אינם חייבים להסתיים בכעס
בדברים שנאמרו בדצמבר 2024 פניתי למשה יעלון, מי שהיה שר הביטחון וראש המטה הכללי, בעקבות הביטוי ״טיהור אתני״. דווקא על רקע ההערכה שהייתה לי לפועלו, הבעתי כאב עמוק על הדברים.
בעיני, ביטוי כזה פוגע בחיילים המוסרים את נפשם ובמשפחות הנושאות את מחיר המלחמה, ובמאבק שאנו רואים בו מאבק על קיומנו. זו עמדתי כלפי הביטוי והשלכותיו כפי שנמסרה בהקלטה.
לא לתת להתחשבנות לשלוט בדיבור
בהקלטה קשרתי את הדברים לקנאה, לשנאה ולחשבון אישי עם ראש הממשלה. הדברים על המניע הם הערכתי וביקורתי, ואין להציגם כידיעה על צפונות לבו של אדם. האזהרה העולה מהם היא שלא לתת להתחשבנות אישית להוביל לפגיעה בכלל.
החזרה מטעות היא גבורה
למרות הצער והכעס, הקריאה אינה להסתפק בדחיית האדם. אני קורא לו לחזור בו, לומר שטעה בפגיעה שגרם, ולתת בכך דוגמה לאחרים. אין זו חולשה; אדם המסוגל לשוב מטעותו מגלה גבורת נפש ויכול לשמש מנהיג ומופת.
מסקנת הדברים
אחריות ציבורית דורשת לבחון את כוחן של המילים ואת פגיעתן. גם אחרי ביטוי קשה אפשר לבחור בתיקון, להודות בטעות ולהיות דוגמה לחזרה מן השנאה ומן ההתחשבנות.
מהי הקריאה המרכזית למשה יעלון בהקלטה?
לחזור בו מן הביטוי ״טיהור אתני״ ולתקן את הפגיעה שהדובר רואה בו בחיילים, במשפחות ובמאבק הקיום. זו קריאת עמדה שנאמרה בדצמבר 2024, ובצדה הדגשה שהודאה בטעות יכולה להיות גבורה ומופת.
האם חזרה מדברים שנאמרו מוצגת כחולשה?
לא. ההקלטה מציגה את היכולת להודות בטעות ולשוב ממנה כגבורת נפש, וכדרך שבה אדם בעל תפקיד ציבורי יכול לשמש דוגמה לאחרים.
Full text
תכנים לקריאה נוספת
להתווכח על המדיניות בלי לבטל את האדם
כיצד להשיב להתנצלות של מי שחזר ופגע ואבד האמון בו?
לכבוד תורתו, הרב רצון ערוסי הי"ו,
אדם פגע בי פעמיים לפחות, פגיעה חמורה (הוצאת שם רע ולשון הרע בין היתר אולם אני שואל באופן כללי). סלחתי בפעם הראשונה מטעם דרכי שלום, על אף שלא התנצל (רק הביע רצון להתפיס מבלי להודות בכלום ואף שיקר והאשים את חברו). ואולם נודע לי ששנה גם שילש בדרכיו וזאת אחרי יחס טוב ועזרה ממשית שקיבל ממני. ייתכן ואדם זה יתנצל בעתיד, אולם אין לי אמון בדבריו כלל ודעתי זו מבוססת למדי (ואכמ"ל). לכן מבקש אני את עצת כבוד תורתו: מה לעשות אם אכן יתנצל?
מי אחראי כשצעירים רוצחים? הלקח מעגלה ערופה לחינוך שלנו
האם מי שהעביר זהב בלי ידיעתו רשאי לתבוע שכר ופיצוי מהשולח?
שלום,
אני גר בארץ ועובד בחו"ל. לפני זמן מה, כשחזרתי לארץ, חבר ביקש ממני להעביר עבורו כיסוי לטלית ותפילין, ולמסור אותו לאדם שהיה אמור לפגוש אותי בנתב"ג. הוא אמר לי שמדובר במתנה דחופה לבר מצווה של נער.
לקחתי את הכיסוי איתי, כפי שביקש, בלי לחשוב שיש בתוכו דבר נוסף. ראיתי שמסביב לשני הכיסויים תפורים טבעות זהב, וחשבתי לתומי שזאת הזמנה מיוחדת של הכיסויים. עם זאת, לא עלה בדעתי לרגע שהוא משתמש בי כדי להעביר זהב לישראל.
הרב ערוסי קורא לרבנים לגנות את המעשה המחפיר שאירע בבני ברק שכן במקום של חילול השם אין חולקין כבוד לרב
האם אמירת ״לא, לא צריך״ נחשבת נדר כשבלב התכוון לאסור צפייה בכדורגל?
שלום כבוד הרב!
אמי צפתה בחדשות, ושאלה אותי אם אני רוצה לראות- עניתי לה "לא, לא צריך."
היא שאלה אותי שוב, ועוד פעם עניתי לה "לא, לא צריך".
כשאני עניתי לה, חשבתי בכלל על צפייה במשחקי טורניר כדורגל מסיים שיש בטלוויזיה, ורציתי שהתשובה שלי אליה תיחשב נדר, כלומר רציתי שבאמירה הזאת שאמרתי לה, אאסור על עצמי לצפות בטלוויזיה במשחקי הכדורגל של הטורניר הזה.
השאלה,
האם האמירה שלי אליה ("לא, לא צריך") נחשבת כנדר?
האם אסור לי לצפות בטלוויזיה במשחקי הכדורגל של הטורניר הזה?
מדוע כתב הרמב״ם ״חבירו״ בדין תוכחה, ועל מי חלה החובה?
הרמב"ם כותב בהלכות דעות ש'הרואה את חבירו שחוטא צריך להוכיחו' . למה כתב 'חבירו' ולא כתב 'אדם'?
"הרואה את חבירו שחטא או שהלך בדרך לא טובה, חייב להחזירו למוטב, ולהודיעו שהוא חוטא במעשיו הרעים, ולומר לו: חזור מדרכך הרעה. ואם לא קיבל ממנו, יוכיחנו בסתר..."
שימת לב למילה "חבירו" במקום "אדם" מעוררת שאלה לגיטימית?
האם. ישנן כמה פרשנויות אפשריות לבחירה הלשונית של הרמב"ם:?
האם עיון בגמרא ועיון במדע נכללים בהגדרת העיון בשמונה פרקים לרמב״ם?
שלום
יש לי שתי שאלות נפרדות
1. א רמבם בשמונה פרקים מגדיר מה חיא "עיון" בכוחות השכל ואומר שזה לדעת החכמות. האם ההגדרה הזאת ראוי גם כן "לעיון" הגמרא?
ב האם זה מקור לדרך חלימוד תלמוד כמו מדע?
2.א האם הדרך חסידות בהלכות דעות פרק א מעלה או שלימות?
ב האם זה נעלה למדה בינונית?
ג האם יש קשר לדרך חסידות בהלכות דעות לחסידות בשאר משנה תורה כמו הלכות יסודי התורה פרק ה?
כיצד לנהוג לאחר שמתפלל בבית הכנסת פגע בי ואינו רוצה לדבר איתי?
אני בתפקיד של סגן המיזם בבית הכנסת.
באותה שבת אני הייתי המחליף של המיזם שלא היה בשבת.
בבקר שבת אחד המתפללים התחיל "המהולל". פניתי אליו ואמרתי לו: מה זה? למה אתה התחלת?
והוא ענה לי: "אני לא רוצה לדבר איתך".
מאז אני לא מרגיש נוח לקום לתפילות, היות ויש אדם שלא מעונין בי.
שאלתי: איך אני צריך לנהוג?
האם המנהג הרווח לשמוע מוזיקה מתיר כלי זמר לפי הרמב״ם?
שלום לכבוד הרב
כתב רבינו בהלכות תעניות פרק ה' הלכה י"ד: "וכן גזרו שלא לנגן בכלי שיר כולן...וכבר נהגו כל ישראל לומד דברי תשבחות או שיר שלהודאות לאל וכיוצא בהן על היין"
האם בא רבינו להגיד שזה מותר כיוון שכתב "כל ישראל"-"כל",
אם כן, האם אפשר להתיר בימינו לשמוע כלי זמר ושירים, הרי "כל" ישראל נוהגים זאת, וכמו שהותר לשיר לאל על היין כך גם אפשר לשיר שירי קודש גם לא על היין?
תודה רבה
מתי העדפת מקורבים וטובות הנאה בהנהגת הציבור נחשבות שוחד או חוסר יושר?
לכבוד הרב שליט״א,
בעיוני בדברי הפוסקים מצאתי שכמה אחרונים הרחיבו את איסור שוחד גם לכל ממוני הציבור, אף כשאין כאן דין תורה
בפרט ראיתי בפלפולא חריפתא לסנהדרין (ג, סימן יז אות ש), בברכי יוסף (חו״מ סימן ט), ובפת״ש שם, שהביאו שאסור ליתן שוחד לנאמני הציבור אפילו בעניינים שאינם דין תורה
:וכן כתב הערוך השולחן (חו״מ סימן ט סעיף א), וזה לשונו
"לאו דווקא הדיין אסור בקבלת שוחד, אלא אפילו כל הממונים וכל העוסקים בצרכי ציבור… אסורים להטות הענין בשביל אהבה או שנאה, וכל שכן על ידי לקיחת שוחד
ולכן נתעוררו אצלי כמה נקודות למעשה