אני שמח שוב לראות את עצמי בקהילה של רבני רבנו הגדול מו"ר יוסף עליו השלום. אני רוצה לדבר היום על המבוכה שהרמב"ם  מתוודה עליה, ואומר שיש מבוכה, המבוכה היא קשורה  למשהו מאוד עקרוני, האזהרה להאמין בדעות נכונות, קיום אלוקי וכו'. זה מכוון על הציווי להאמין והאזהרה שלו לאמץ דעות שאינם נכונות. המבוכה הזאת לא זכתה לתשומת לב, לא בעולם התורני ולא בעולם האקדמיה למרות שהדברים די ברורים כמו שנראה במקור הראשון, לדעתי הסיבה היא פשוטה, הרמב"ם די מהר פתר אותה.