סֹלו סֹלו פנו דרך, הרימו מכשול מדרך עמי

הרב אליקים צדוק יצ"ו, קורא לאנשי מעשה מבני הדור הצעיר, החרד לשלמות העדה, לא לחשות בשעה הרת גורל זו, אלא לקום ולעשות מעשה: להחתים אנשים רבים ככל האפשר על עצומה הקוראת לחכמי העדה לצאת במנשר מאחד ומלכד, לסובב בבתי הרבנים ולדרבנם לפעול בכיוון זה, לטהר את האווירה הציבורית ולגבש את דעת הקהל סביב המטרות החשובות באמת. ויהי רצון שנשכיל להוציא מתוק מעז וחפץ ה' בידינו יצלח.
 

קטנתי מאד מכולכם... קראתי להוכיח אתכם. על אף שאיני כדאי, עצור במלין לא אוכל, וכבר למדונו חז״ל ׳כל מקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב׳(גמ׳ עירובין דף סג ע״א). בשבתות אלו קוראים אנו בספר בראשית על מעשי אבותינו הקדושים, אברהם יצחק ויעקב. ׳ספר הישר׳ שנזכר בנביאים (יהושע י,יג: שמואל ב א יח), זוהה על ידי חז״ל (גמ׳ ע״ז דף כה ע״א) עם ספר בראשית, שהוא ספרם של אברהם, יצחק ויעקב שנקראו ישרים, כדברי בלעם ׳תמות נפשי מות ישרים׳(במדבר כג,י).

בפתיחת ׳העמק דבר׳ לספר בראשית מסביר הנצי״ב מוולאז׳ין את משמעותה של מידת הישרות שהאבות הקדושים הצטיינו בה, דוקא מתוך הכרת האנטיתזה, כפי שבאה לידי ביטוי בחורבן בית שני, שעל פי דברי הגמרא במסכת יומא (דף ט ע״ב) חרב למרות שהיו עוסקין בתורה ובמצוות ובגמילות חסדים, מפני שהיתה בו שנאת חינם. וזו לשונו: ׳והענין, דנתבאר בשירת האזינו על הפסוק ׳הצור תמים פעלו וגו׳ צדיק וישר הוא׳(דברים לב,ד), דשבח ישר הוא נאמר להצדיק דין הקב״ה בחרבן בית שני שהיה ׳דור עיקש ופתלתול׳. ופירשנו (עיין בהעמק דבר במדבר לה,לד: דברים לב,ד) שהיו צדיקים וחסידים ועמלי תורה, אך לא היו ישרים בהליכות עולמים. על כן מפני שנאת חינם שבליבם זה את זה, חשדו את מי שראו שנוהג שלא כדעתם ביראת ה׳ (%לא מאנ״ש, לא מהחוג, ומימין או משמאיל...), שהוא צדוקי ואפיקורוס. ובאו על ידי זה לידי שפיכות דמים בדרך הפלגה ולכל הרעות שבעולם, עד שחרב הבית. ועל זה היה צידוק הדין, שהקב״ה ישר הוא ואינו סובל צדיקים כאלו אלא באופן שהולכים בדרך הישר גם בהליכותעולם, ולא בעקמימות אף על גב שהוא לשם שמים. דזה גורם חרבן הבריאה והריסות ישוב הארי. וזה היה שבח האבות שמלבד שהיו צדיקים וחסידים ואוהבי ה׳ באופן היותר אפשר, עוד היו ישרים. היינו שהתנהגו עם אומות העולם - אפילו עובדי אלילים מכוערים - מכל מקום היו עימם באהבה וחשו לטובתם, באשר היא קיום הבריאה (והנצי״ב מאריך בדוגמאות מתפילת אברהם על אנשי סדום, מיחסו ללוט, מהתפייסותו של יצחק עם אבימלך ושל יעקב עם לבן)... וכן הרבה למדנו מהליכות האבות בדרך ארץ, מה ששייך לקיום העולם, המיוחד לזה הספר שהוא ספר הבריאה. ומשום הכי נקרא כמו כן ׳ספר הישר׳, על מעשה אבות בזה הפרט... ובדברינו נתיישב יפה על מה נקרא זה הספר ׳ספר הישר׳, שהוא ספר הבריאה׳, ע״כ. אמור מעתה, שאין קיום לבריאה ללא ישרות, שעניינה מתינות, סובלנות, כבוד הדדי ודין לכף זכות דוקא במקום בו יש חילוקי גישות, ודאי כאשר מדובר בין שומרי תורה ומצוות ועובדי ה׳. זוהי המשמעות העמוקה והבסיסית ביותר של דברי חז״ל ׳דרך ארץ קדמה לתורה׳(תנא דבי אליהו רבה א,א)!

הגמרא במסכת סנהדרין (דף כד ע״א) מבחינה בין תלמידי חכמים שבבבל שנקראו ׳חובלים׳ (זכריה יא,ז) משום שמחבלים זה לזה בהלכה, לבין תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנקראו ׳ניעם׳(שם) משום שמנעימים זה לזה בהלכה, עיין שם. אמת הדבר שכחלק מקללת הגלות לקתה עדתנו בעבר במחלוקות בענייני הלכה, מנהג ונוסח, ואף בענייני אמונות ודעות, ככתוב בתוכחה ׳ונתן ה׳ לך שם לב רגז׳(דברים כח,סה), אך מצער ומקומם מאד להיווכח שיש תלמידי חכמים הדואגים להחייאת אותן מחלוקות ארורות שבזמנן כילו כל חלקה טובה, וזאת לאחר שכבר נתקיים בכל השותפים למחלוקות הללו ׳גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה׳(קהלת ט,ו).

הפתגם העממי אומר שגנרל גרוע הוא המתכונן היום למלחמה של אתמול. אני הקטן הייתי מצפה מעיני העדה שיתוועדו יחדיו באופן קבוע ויטכסו עצה כיצד לשמר את מסורת אבותינו המפוארת ולהנחילה לדורות העתיד בתורה שבכתב ושבעל פה, בגירסא ובהגייה, בתפילה ובשירה, באמצעות הקמת בתי מדרש, הוצאת כתבי עת וכד׳. כיצד לקרב את בני העדה שנתרחקו מהתורה ומצוותיה דוקא בבואנו לארץ חמדה. אלו כתבי יד וחיבורי קדמונינו נוחי נפש ניתן וצריך להוציא לאור עולם. ואולי אף כיצד דורשים צדק ומשפט בעניין חטיפת בנינו ובנותינו וכתבי היד שנגזלו מאתנו, ועוד ועוד. ותחת זאת, לחרפתנו אנו עדים לקטנוניות ולצרות אופקים, להתמקדות בטפל ובמפריד תחת התרכזות בעיקרי ובמאחד, לשנאת חינם, לפלגנות ולכתיבה פולמוסית משתלחת, ׳שרים(בחכמת התורה) בידם נתלו, פני זקנים (כפשטו וכמדרשו) לא נהדרו׳(איכה ה,יב). על זה ראוי לבכות, על זה ראוי לקונן, על זה ראוי להוריד כנחל דמעה. ׳הלוא אב אחד לכולנו, הלא א-ל אחד בראנו, מדוע נב+ד איש באחיו׳(מלאכי ב,י)? ׳כולנו בני איש אחד נחנו׳(בראשית מב,יא)! עד מתי ירקד שטן המחלוקת בינינו? מי עתיד חלילה ליתן את הדין על מציאות עגומה זו?

למדונו חז״ל ׳דלית עלמא מתקיימא אלא על רישיהון דעמא. אי רישי עמא זכאין, טב לעלמא טב לעמא. ואי לא זכאין, ווי לעלמא ווי לעמא׳(זהר שמות דף לו ע״ב). עדתנו זקוקה היום יותר מתמיד לרועים גדולים בתורה, צדיקים ובעיקר ישרים, שינחוה באמת ובאמונה, בשלום ובמישור. רק בכך נתקן את קלקולי העבר ונהיה ראויים לגאולת עולמים במהרה בימינו אמן. אני קורא בזאת לאנשי מעשה מבני הדור הצעיר, החרד לשלמות העדה, שלא לחשות בשעה הרת גורל זו אלא לקום ולעשות מעשה: להחתים אנשים רבים ככל האפשר על עצומה הקוראת לחכמי העדה לצאת במנשר מאחד ומלכד, לסובב בבתי הרבנים ולדרבנם לפעול בכיוון זה, לטהר את האווירה הציבורית ולגבש את דעת הקהל סביב המטרות החשובות באמת. ויהי רצון שנשכיל להוציא מתוק מעז וחפץ ה׳ בידינו יצלח.

 

להורדת המאמר המלא - לחץ כאן.