גניבת יצירה מוזיקלית

שאלה:

זמר יהודי בארה״ב כתב והלחין שיר בערך לפני עשר שנים. לאחרונה שמעתי שיר דומה (חיקוי) של זמר ישראלי ידוע, שלא בטוח אם שלם עבור השימוש במנגינה. (החוק האמריקאי קובע שמי שהשתמש בששה צלילים זהים לשיר אחר ברצף, צריך לשלם זכות יוצרים). האם לפי ההלכה ישנה חובה להודיע לאומן בארה״ב שיתכן שנגנב ממנו השיר?

תשובה:

כאשר אנו דנים בנכס ממשי, אין ספק בדבר שחובתו של ראובן אשר ראה את שמעון גונב מלוי, לסכל את הגניבה. על מנת למנוע אובדן רכוש מלוי. והן על מנת למנוע משמעון להכשל בדבר עבירה. כיוצא בזה אם יצאה שמועה כי נגנב ללוי חפץ מסוים וראובן ראה חפץ זה או דומה לו אצל שמעון, חובתו להודיע ללוי את הדבר. ואין זה בגדר לשון הרע. כי במקרה שכזה מדובר על מצות השבת אבידה.
במקרה הנדון המדבר על גניבת זכויות יוצרים. אשר מוגדרת מבחינה הלכתית כדבר שאין בו ממש. באופן בסיסי, עפ״י תורת ישראל הגונב דבר שאין בו ממש, עובר עבירה אך אין עליו חובת תשלומים. שהרי ״קול מראה וריח אין בהם משום מעילה״ אבל ״איסורא מיהא איכא״ ועיין שו״ת ״יביע אומר״ חלק וי או״ח זי אות א׳ דבכלל קול, מנגינה. אלא אם כן אותה חברה התקינה וקבלה על עצמה שגם הגונב דבר שאין בו ממש, חייב בתשלומים. ואפילו אם אותה חברה לא התחייבה, יש לחייבה מדין דינא דמלכותא דינא. שהרי בארה״ב מחייבים על זכות יוצרים כזו. ואפילו לפי ההלכה גם במקום שאין מנהג או דין מלכות.
הרי כאמור, יש בדבר איסור, לגנוב מנגינה. וחובה עלינו למנוע גנב מלעבור עבירה. ובודאי להודיע לנגנב שהוא נגנב כדי שימנע מן הגנב לגונבו.
כי ההודעה לנגנב היא חובה מדין השבת אבידה. כאן המקום להעיר שבודאי שליוצר יש זכות על יצירתו. ואפילו על לחן או שירה. כפי שאמרו חכמים במשנה, יומא ג' יא'-יב'. ואלו לשבח שהסכימו ללמד את סוד היצירה שלהם. ואלו לגנאי שלא רצו ללמד סוד יצירתם. ובין אלה, הוגדס בן לוי שהיה יודע פרק בשיר. ועיקר הקפידה של חז״ל כנגד אלו שלא רצו ללמד בגלל שדאגו לכבודם ולא לכבוד שמים. ועיין שו״ת שואל ומשיב ח״ב יו״ד מז' שמלאכת שמים, כל שמלמדה לזולתו -שבח. והנמנע - מגונה. ומינה נלמד שאם אינה מלאכת שמים אין עליו חובה ללמד סוד יצירתו והיא זכותו. ואין לגנבה ממנו.

לסיכום:

במקרה הנדון יש חובה להודיע לזמר בארה״ב, כי יתכן שנגנבה ממנו היצירה. ואם יתברר שהיתה גניבה, היות והחוק האמריקאי מחייב תשלומים, על הגונב תחול החובה לשלם עבור זכות היוצרים, מדין דין המלכות. כי בדין מלכות זה יש אכיפה ליושר והגינות. וכן מדין מנהג המקום.

פסחים כו' א'
שם
יומא ב' ח', לח' א' ,וירושלמי יומא ג' ט'.