מו"ר הגר"מ מרדכי אליהו זצ"ל חבר העם התורה והארץ

התלמיד חכמים כונה ע"י התנאים "חבר עיר". ופירשו המפרשים שהוא נקרא כן, כי הוא מחבר את כל חכמי העיר, והוא מחבר את כל בני העיר מכח תורתו ותפילותיו. דומה שעל רקע ביטוי זה ניתן לכנות את מו"ר הגר"מ אליהו זצ"ל, אשר נתבקש לישיבה של מעלה, לפני שלושים יום, לאחר ייסורים קשים וממושכים, כחבר העם התורה והארץ. כי מרן זצ"ל היה איש אשכולות, איש שהכל בו: הוראת הלכה, דיינות, ריבוץ תורה, דרשנות, קבלה, עצות לנזקקים, מנהיגות, עמד בראש הנאבקים למען מדינת ישראל יהודית, למען משפט התורה, למען שלימות הארץ, למען יישובה, למען אחדות העם, איש האהבה ומאור פנים, איש הקירוב לבבות, איש הענווה, אבי המשפחה, אב לכל אחד.

אולם מעל לכל, גדלותו כחבר, איש החיבור, שבמנהיגותו חיבר בין עולמות רבים. כי הוא לא היה רק חבר עיר, אלא חבר העם, גם כרב ראשי לישראל, וגם לפני ואחרי תפקידו זה, הוא חיבר את רבני ישראל, הוא חיבר את עם ישראל מכח תורתו ותפילותיו. הוא חיבר את התורה בין הנגלה שבה ובין הנסתר שבה, הוא חיבר את התורה בין החלק העיוני ובין החלק המעשי שבה, הוא חיבר את התורה בין הפאן הרבני שבה, ובין הפאן העממי שבה, הוא חיבר את הארץ בין חלקיה השונים, בין היישוב הישן ליישוב החדש, על בסיס קדושת הארץ ואהבתה, והנאמנות לה. להלן דוגמאות ממלאכת החיבורים של מרן, והם רק פרטים שיוצאים מן הכלל ללמד על הכלל יצאו, בבחינת ואידך זיל גמור. חיבר בין המדינה ויהדותה אפתח במאי דחביב עלי. לפני למעלה מעשרים שנה, עת שימש מרן זצ"ל כרב ראשי לישראל, ואני שימשתי כחבר מועצת הרה"ר לישראל, פניתי אליו בעניין משפט התורה במדינת ישראל וציינתי בפניו את הסכנה על אבדן הזהות היהודית של מדינת ישראל, באין משפט התורה נוהג בארץ. הצגתי בפניו את תכניתי לתחיית משפט התורה, כוללים לחו"מ, כנסים עולמיים, ייסוד בתי דין לממונות ועוד. תכנית שאמורה לצמוח מלמטה למעלה. הוא שמע את דבריי. אורו עיניו, וכדרכו בקודש בירך אותי ועודד אותי בהתלהבות ובנפש חפצה. והמשיך לעודד אותי מאז ועד תקופת מחלתו. כי הוא ידע שכשם שאין אומתנו אומה אלא בתורותיה, כך אין מדינת ישראל מדינה יהודית ויהדותית אלא בדין היהודי שלה, קרי משפט התורה. חיבר בין נגלה לנסתר תופעה ייחודית היתה באישיותו ובהתנהלותו, כגדול בתורת הנגלה, הוא היה פשטן ואיש השכל הישר, וחיבב מאוד כל מי שהלך בדרך זו, כמו ידידו האישי שהיה חביב ויקר לו עד מאוד, הגאון ר"י קאפח זצ"ל, שעמו ישב בדין בביה"ד הגדול, ולא זז מחבבו, ולא זז מחבב את משנת הרמב"ם, שהיא ביסודה שכלית, ושהגר"י קאפח היה אמון עליה, עד שהכריז ואמר שכל מי שרוצה לדעת כיצד הרמב"ם התנהג באופן אישי, שיתבונן בדרכי התנהגותו של הגר"י קאפח זצ"ל. אך כשמרן זצ"ל נהג כמקובל, הוא נהג כמקובל ואפילו ברמה המעשית, וניצל כוחותיו אלו וסמכותו בעיני הציבור כדי למנוע פגיעה בשלימות התא המשפחתי, ובבריאות הנפשית של בני אדם, ע"י מקובלים מתחזים. סיפר לי בני, הרב צפניה הי"ו, ששימש את מרן זצ"ל תקופה ממושכת. שפעם אחת אישה נשואה, שהיו לה מתחים בינה ובין בעלה, באה להתייעץ עם מרן זצ"ל, ולאחר ששמע את דבריה וחקר ודרש, אמר לה כיצד עליה לנהוג עם בעלה באופן שישרור ביניהם השלום. אולם האישה אמרה למרן זצ"ל, שהיא היתה אצל מקובל שאמר לה, שלפי עניינים קבליים אין בעלה מתאים לה, ולא היא לבעלה, וכי תקנתם רק הגירושין. מרן זצ"ל דפק באגרופו על השולחן ואמר בקול: אני מקובל. אל תאמיני לשום מקולקל. את ובעלך מתאימים, ובירך אותה, ואמר לה לחזור אליו אחר זמן מסוים. ואמנם היא שבה אליו, אחרי הזמן שקצב, היא ובעלה ובפיהם הבשורה, שלא רק ששורר שלום ביניהם, אלא שהם גם מאושרים. אכן אשריו ואשרי חלקו של מרן זצ"ל שהשכיל לרפא נפשות נכאים בחכמתו כי רבה. כאן המקום לציין שמרן זצ"ל הפנה את תשומת לבו של הגר"י קאפח זצ"ל לכתביו של הצדיק אור החיים הקדוש זצ"ל, שהיה גדול מאוד בנגלה וגדול מאוד כמקובל. וכשהיה דן בנגלה כמו בספרו ראשון לציון,

היה איש נגלה לכל דבר ועיקר, ומבין הפשטנים הגדולים ביותר, שמגיעים לאמתה של תורה בטוב טעם ודעת. והגר"י קאפח זצ"ל דבקה נפשו בתורתו של האור החיים הקדוש, ולא זז מלצטט ממנו, ומלהסתמך על דבריו בפירושו על הרמב"ם, כי האמת תורה דרכה. חיבר בין כל חלקי העם מרן זצ"ל היה חבר של כל יהודי ויהודי, ושל כל קהילה וקהילה.

 

הוא היה חבר של גדולי הרבנים ושל עולם הרבנות. הוא היה חבר של קברניטי המדינה. הוא היה של הגבירים, והוא היה של דלת העם, הוא היה חבר של שלומי אמוני ישראל, והוא היה של הרחוקים מתורה ומצוות.

 

הוא התחבר לכל אחד, וחיבר כל אחד, באהבת ישראל עצומה ששפעה מלבו הטהור, ומכח ענוותנותו ומכח חסידותו.

 

לא אשכח, שהתוודעתי אליו, טרם נבחר לראשון לציון ולרב ראשי בישראל, בביתו, לרגל העובדה שייסדתי כולל בקריית אונו. מרן זצ"ל לא רק שקיבלני במאור פנים באהבה ובחיבה, אלא הסכים להופיע בפני האברכים ולמסור להם שיעור הלכתי. ובשעה שהתייחסתי לאופן הגעתו אלינו, סירב לדון על כך, והבטיח שהוא יגיע בכוחות עצמו. כשהגיע נדהמנו לדעת, שהוא, אז, נסע באוטובוסים כדי להגיע אלינו, וכאמור, הוא מסר שיעור הלכתי מרתק לאברכים, שהתחברו אליו בהערצה, מאז. ובמשך כל תקופת חוליו התפללנו בכולל לרפואתו. ולא אחת הרב יהודה מוצפי הי"ו יצר קשר טלפוני בין מרן זצ"ל ששכב על מיטת חוליו, לביני בשעה שמסרתי שיעורים בכולל, ומרן בירך אותי ואת משתתפי השיעור, ואנו התפללנו תפילת הדיוטות מעומק לבנו לשלומו. חיבר העם אל תורת ה' מרן זצ"ל חיבר את העם אל תורת ה'. למרות גאונותו ולמרות מעמדו הרם, הוא עשה זאת ע"י ריבוץ תורה ברבים וע"י דרשות אמוניות מוסריות והלכתיות להמון העם, וכתת רגליו לכל מעמד שבו יכל להפיץ את דבר ה'.

אבל גדולה מזאת, רבים צבאו על דלתות ביתו, כדי לשאול הלכה למעשה, בתחומים שונים. והוא בזריזות ובאופן מעשי נתן פתרונות הלכתיים, והכל לפי כוחא דהיתרא עדיף. למרות שהוא עצמו החמיר מאוד על עצמו באופן אישי. חיבור המציאות המודרנית אל התורה מרן זצ"ל לא רק שדן בבעיות של הלכה למעשה, בכל מה שקשור למציאות החיים המודרנית, כך לדוגמה הוא עסק בבעיות של מכון החקלאות של גוש קטיף, אבל דוגמה מאלפת שתיזקף לזכותו, הוא מכון פועה (=פוריות על פי ההלכה) של תלמידו, ידידי, הרב מנחם בורשטיין שליט"א.

 

מכון זה עושה גדולות ונצורות בתחום פוריות על פי ההלכה בתא המשפחתי, מתוך שילוב נפלא ואמתי של המציאות המודרנית עם ההלכה. כאמור, ציינתי רק דוגמאות אחדות מתוך דוגמאות רבות מתחומים שונים, כי קצר המצע מהשתרע. חבל חבל על דאבדין ולא משתכחין. איש חכם וקדוש היה בתוכנו וחבר היה לכולנו, חבר לכל עם ישראל בדורנו, חבר לתורת ישראל וחבר לארץ ישראל הקדושה, על כגון דא דרשו חז"ל שקשה הסתלקותם של צדיקים כחורבן המקדש, עליו אנו מתאבלים ומקוננים בימי בין המצרים הללו. אכן רק בנחמת ציון, רק בבניין מקדשנו ננוחם בגין הסתלקותו של מרן זצ"ל.