כשנח יצא מן התיבה הוא ובני ביתו וכל החי הוא בנה מזבח והקריב עולות לה'. ה' בירכו והתיר לבניו לאכול בשר בעלי חיים "כל רמש אשר הוא חי, לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל" . לדעת רס"ג רק הטהורים, עיין לירושלמי מגילה א, יא. ולדעת הבבלי סנהדרין נט ע"ב, גם הטמאים.
על רקע זה נכתב הציווי הבא: "אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו" שאסר להם אבר מן החי. כי זה דרך אכזריות. אולם ציווים נוספים נצטוו בני נח: עונש מיתה על שפיכות דמים, ואפי' הריגת עוברין (=הפלות מלאכותיות). ובן נח נהרג בדיין א', בעד א', שלא בהתראה, מפי איש ולא אשה ולא קרוב.
וז"ל הברייתא, סנהדרין נו ע"א: "שבע מצוות בני נח, דינין וברכת השם, עבו"ז, גילוי עריות, ושפיכות דמים, וגזל ואבר מן החי. רבי חנניה בן גמליאל אומר: אף על הדם מן החי. רבי חידקא אומר: אף על הסיר וס. רבי שמעו ן אומר: אף על הכישוף". וכן כותב בחולין צב ע"א: "עולא אמר: אלו שלושים מצוות שקבלו עליהם בני נח, ואין מקיימין אלא שלשה. אחת שאין כותבים כתובה אלא לזכרים) כלומר שלא העיזו למסד זוגיות במסגרת נשואין). ואחת שאין שוקלין בשר המת במקולין. ואחת שמכבדין את התורה."
אך אמנם ציווים אלו החלו רק מזמן נח?
אכן מצאנו שהאדם הראשון נצטווה לאכול מכל עץ הגן רק לא לאכול מעץ הדעת, ואכן מתוכן ציווי זה למדו חז"ל סנהדרין שם, כי אדם הראשון נצטווה שש מצוות: עבו"ז, ברכת השם, שפיכות דמים, גילוי עריות, גזל, דינים. להוציא אבר מן החי כי עדין לא הותר לו אכילת בשר. ואף שיכלנו לומר כי אין מקרא יוצא מידי פשוטו, אך כך קבע רבינו הרמב"ם להלכה, מלכים ט, א.
כך יוצא כי הציווים לאדם הראשון הם לכלל האנושות, אך מדוע ה' חזר וציווה בהם לבני נח? וכן מדוע מצוות אלו הם נקראות על שם בני נח?
בזוהר חדש (נח) נמצאו שתי דעות.
האחת- המצוות שנצטווה בהם אדם הראשון נמסרו בקבלה מדור דור עד לנח ובנו שם וזו כנראה גם דעת הרמב"ם שם. ולפי זה מצוות אלו רק נכתבו אצל נח.
והדעה השניה - שמחמת המבול חזר ה' וציוה את נח ובניו במצוות שכבר נצטווה אדם הראשון וזו דעת התוספות בסנהדרין שם. כך לפי שתי הדעות כלל האנושות אחר המבול מתייחס לבני נח, להבדיל מישראל. וכך פסק רבינו הרמב"ם, נדרים ט כ: "הנודר מבני נח מותר בישראל, שאין נקראין בני נח אלא אומות העולם."
מצוות בני נח הם לכלל האנושות לבד מישראל, ולדורות. והקב"ה מעניש את הגויים כשהם עוברים על מצוות אלו. כגון: הענשת קין על הרג אחיו הבל, דור המבול, סדום ועמורה. וכך בכל הדורות, ב"ק לח ע"א. ואמנם דעת רב יוסף שבהיות והגויים לא שמרו על שבע מצוות בני נח עמד והתירן להם. אך כבר שאלו עליו בגמ' וכי יצאו חטאים אלו נשכרין? אלא שהסבירו כי המצוות תמיד הם בתוקף והגויים נענשים עליהם, אלא שאם קיימו הם מקבלים שכר כמי שאינו מצווה ועושה.
יוצא, כי אין אדם בעולם שהוא פטור ממצוות ה'. אלא שאומות העולם נצטוו רק בשבע מצוות, ואילו ישראל נתקדשו יותר - בתרי"ג מצוות. אמנם יש בפרטי שבע מצוות ובעונשן חומרת יתר מדיני ישראל, אולם קדושת ישראל באה לידי ביטוי יתר בתוספת מצוות, "שכיצאו ישראל מכלל בני נח, להתקדש יצאו ולא להקל עליהם", רש"י סנה' נט ע"א.
ואף שראשיתם של ישראל היא באבותיהם אברהם יצחק ויעקב שהוסיפו יתר על שבע מצוות, רמב"ם שם, בכל זאת עם ישראל כעם מתחיל ממשה רבינו, כלומר עם קבלת התורה במעמד הר סיני על כל תרי"ג מצוותיה. ולכן אף המצוות שנצטוו האבות כגון: מילה, גיד הנשה הם מחייבות את ישראל רק מכוח מעמד הר סיני. כך הדבר כלפי איסור אבר מן החי. כי מרכזיות מעמד הר סיני בהלכה אינה רק כלפי ישראל אלא גם כלפי בני נח. ואכן כתב רבינו הרמב"ם, מלכים ח י, "משה רבינו לא הנחיל התורה והמצוות אלא לישראל... ולכל הרוצה להתגייר משאר אומות ... אבל מי שלא רצה – אין כופין אותו לקבל התורה ומצוות. וכן צוה משה רבינו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח. וכל מי שלא קיבל יהרג. והמקבל אותם הוא הנקרא גר תושב בכל מקום. ... כל המקבל שבע מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם ויש לו חלק לעולם הבא. והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציווה בהן הקב"ה בתורה והודיענו ע"י משה רבינו שבני נח מקודם נצטוו בהן. אבל אם עשאן מפני הכרע הדעת, אין זה גר תושב ואינו מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם". וכבר ציי ן הגר"י קאפח, אסו"ב יד ז, בשם האור שמח כי לדעת רב יוסף ה' ראה שהגויים לא קיימו שבע מצוות והתירן, כלומר אם הגוי מקיימן רק מכח ציווי שנצטווה אדם ונח – לא יקבל שכר, לא כן כאשר יקיים מכח ציווי משה שכך נצטוו הקדמונים.
נכון כי הרמב"ם כאמור הצריך את ישראל לכוף את הגויים לקיים את שבע מצוות בני נח, אולם נראים הדברים שזה בעידן שיד ישראל תקיפה ודוקא ליושבים בארץ ישראל, עיין עבו"ז י ו.
עוד נאמר בירושלמי, עבו"ז ב א, בשם רב הושעיה: "כל המצוות עתידין בני נח לקבל עליהם. מה טעם? 'כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה' ובסוף הם עתידין לחזור בהן . ומה טעם? 'ננתקה את מוסרתימו ונשליכה ממנו עבותימו' זו מצות תפילין זו מצות ציצית". ועוד שם נאמר בשם רב כי יקבלו עליהם שלושים מצוות. ואכן מתפקידי המשיח כתב הרמב"ם, מלכים יא ד, ” ויכוף כל ישראל לילך בה ... ויתקן את העולם (=אנושות) כולו לעבוד את ה' ביחד". וכך בתפילות המועדים ושבת וכן בתפילות היום יום אנו דואגים לשמר את הקשר שלנו לאנושות.
פרסום בעלון אור ההליכות מרחשוון התשע"ב