ראיתי בני עלייה והמה מועטים - לדמותו של הרב פרופ' אהרון קירשנבאום ע"ה

ללא שמץ של גוזמה ניתן לומר על מורי היקר באדם, הרב פרופ' אהרון קירשנבאום ע"ה, שהוא היה מבני עלייה מועטים, יחיד ומיוחד באישיותו.
הוא היה רב, הוא היה אב, הוא היה פרופסור והוא היה מורה, הוא היה חבר, הוא היה איש העולם הגדול, היה ענוותן. הוא התייחס להוראה כייעוד ולא כעיסוק. הוא אהב את ההוראה ואת התלמידים.  הוא ראה בהוראתו שליחות להפיץ את המשפט העברי ולקרב רחוקים למורשת ישראל והכל בדרכי נועם, באצילות, בחן, בכבוד ובאופן דידקטי. הוא היה שיטתי ויסודי במחקריו האקדמיים, בבחינת חזקה על חבר שאינו מוציא דבר שאינו מתוקן מתחת ידיו.
הרב פרופסור קירשנבאום השכיל לחבר בין עולמות, בין ישן ובין חדש, בין קודש ובין חול, בין אמונה ובין מדע, בין דתיות ובין חילוניות, בין דתיות ציונית ובין חרדיות, ולעולם הוא מצא את המזיגה המתאימה, תוך שכל כולו נטוע בשורשי הדת והאמונה לחלוטין, ונופו משתרע ומיצל על העולמות האחרים, שמסביב לחברה ולאמונה.

סוד הצלחתו לחבר בין העולמות היה בשתיים: א. באישיותו המידותית הממוזגת מאוד. ב. בתובנה שלעולם תהיה היניקה של החדש מן הישן, של הצעירים מן הבוגרים, ולא ההיפך. על דרך מה שנאמר במשנה, ערלה, א, ה, שאם אילן זקן מאוד, שהבריכו ענף ממנו באדמה, ונעקר העפר שתחת האילן הזקן, ועתה הוא יונק מן הבריכה הצעירה שטרם חלפו עליה שלוש שנות ערלה, פירות האילן הזקן חוזרים להיות ערלה ואסורים, ולהיפך אם הבריכה הצעירה יונקת מן האילן הזקן, הרי פירות הבריכה הצעירה גם בתוך שלוש שנים אינם ערלה.

ואמנם כבר מילדותו באמריקה, במקום ובזמן שהרבה רעיונות חדשים התרוצצו בלב בני הנוער היהודי, זכה להתחבר עם גדולי ישראל וינק מהם, ואת פירותיו החדשים, אבל הישרים מאוד, נתן לתלמידיו. גם בנישואיו עם יהודית אשתו היקרה, ה' ישלח לה רפואה שלמה, החרדית, השכיל לחבר בין עולמו הדתי ציוני, לעולם החרדי, ובניו, בנותיו, חתניו וכלותיו, הם ההוכחה החותכת לפירות המופלאים שיצאו ממנו.

כתלמידו, זכיתי וקירבני והנחני במעגלי צדק, בסבלנות ובתבונה, אבל גדלותו באה לידי ביטוי, במה שהוא גילה בי, הרב שבי, ואת איש מורשת העדות בישראל, והוא הזדהה מאוד עם עבודתי, "התנגשות הדינים בפסיקה הרבנית הבינעדתית", כאילו נחשף לעולם הלכתי מנהגי ייחודי מאוד, התפעל ממנו וגילה עניין לפרסמו.

לא אחת, הוא היה שואל אותי שאלות הלכה למעשה, כשאני בוש, שהוא הוא ששואל אותי, אבל זה היה האיש, איש אמת, איש ישר דרך, שהתנהל לאור ההלכה, לאור האמונה ולאור התבונה.

עליו נאמר, תמים תהיה עם ה' אלוקיך. ותרגם אונקלוס שלים תהא בדחלתא דה'. וכך הוא היה, שאף לשלמות רוחנית אמתית וכנה בכל התנהלותו, ולכן יקוים בו מקרא הכתוב, "הולך בתום ילך בטח", ודרשו חז"ל, "מי שהולך בתום בעולם הזה, ילך בטח לחיי האמת והנצח בעולם הבא".
אשריו ואשרי חלקו. תנצב"ה.