הסופר והמארי - עגנון והמכתב לרב קאפח על פולמוס הקבלה בתימן
מכתב מאת ש"י עגנון לרב יוסף קאפח מספק עדות מעניינת על עמדתו של הרב קוק ביחס למחלוקת על הקבלה בתימן. לכבוד מאה שנים להולדתו של הרב קאפח.
פורסם לראשונה בעיתון מקור ראשון
בתמונה: "היינו ידידי נפש". הרב יוסף קאפח וש"י עגנון בטקס שבו הוענק פרס ישראל לרב קאפח,? .1969 ? קרדיט: משרד החינוך.
להורדת קובץ המקור בפורמט PDF לחצו כאן
מתוך מאמר מקיף שעתיד להתפרסם בקרוב. תודה לרב יוסף סאקס מנהל אגף המחקר בית עגנון בירושלים על עזרתו הרבה בהכנה לדפוס.
באחד מן הראיונות עמו, גילה הרב יוסף קאפח, מגדולי מפרשי הרמב"ם וממתרגמי כתבי הראשונים בדורנו, כי "אני מעריץ גדול של עגנון, היינו ידידי נפש".
דברים אלו לא נאמרו לתפארת המליצה. בספרייתו הגדולה של עגנון מצויים ספרי הרב קאפח עם הקדשות שלו לש"י עגנון. גם בספריית הרב קאפח היו מצויים ספרי עגנון, והוא וילדיו היו קוראים בהם. לציון מאה שנים להולדתו של הרב קאפח, אנו חושפים כאן לראשונה מכתב תודה שכתב עגנון לרב קאפח בעקבות תשורה שקיבל ממנו - ספר "אגרת בוכים" שחיבר הרב שלום קרח על אודות חייו, פועלו ופטירתו של סב הרב, הרב יחיא קאפח.
את המכתב מצאתי בתוך אוצר המכתבים של הרב קאפח. באחת המגרות בכניסה לספרייתו היו ספונות תכתובות עם אישים שונים, ובהם גדולי המלומדים כמו שאול ליברמן, ש"ד גויטיין, גרשם שלום, שלמה מורג, שמחה אסף ואחרים. היו שם גם ארבעה מכתבים מאת הסופר המלומד ש"י עגנון. במכתב שאותו נציג להלן, מלבד דברי התודה, מבקש עגנון מהרב קאפח להואיל ולשלוח עותק מ"אגרת בוכים" גם לסופר גצל קרסל, שעמו היה עגנון בקשרי ידידות, וכמובן הוא לא שכח לציין שאם צריך הוא ישלם את מחירו.
עד כאן מדובר בדברי חולין הנהוגים בין ידידים, אולם הקטע המשמעותי מגיע בהמשך. "כדי שלא להוציא הנייר חלק", כותב עגנון, הוא מוסיף לספר עובדות חדשות ומפתיעות על אודות המחלוקת בתימן על ספר הזוהר, שבה נטל סבו של הרב יוסף קאפח, הרב יחיא קאפח, מקום מרכזי. על מנת לעמוד על משמעותם של הדברים, נקדים מספר מילים על תחנות מרכזיות בחייו של הרב יוסף קאפח הנוגעות למחלוקת האמורה.
מסורת תימן בארץ ישראל
הרב יוסף קאפח נולד בי"ב בכסלו התרע"ח (?1917?) בצנעא בירת תימן. בהיותו כבן שנה נתייתם מאביו, הרב דוד, ובהיותו בן שש נפטרה גם אמו. כיתום, גדל על ברכי סבו, הרב יחיא קאפח.
יוסף הצעיר למד בבית סבו מקרא, משנה, תלמוד, מדרש והלכה, ובנוסף אסטרונומיה, חשבון וזואולוגיה, וכן התוודע למסורת השפה הערבית הקדומה של תקופת ימי הביניים. מדעים אלו נחשבו בעיני סבו כלימודי קודש וכמצווה, כפי שהחשיבם הרמב"ם, והסב הישיש עורר את סקרנותו של הנכד כבר מילדותו. אצל סבו הוטמעה בו גם החשיבות שבהצלת כתבי יד וחיבורים נדירים. הוא התלווה לסבו בחיפוש אחרי כתבי יד בגניזות העתיקות בתימן כדי לגאול עוד חיבורים שנשכחו מהעולם. בדרך זו ניצלו כתבים שבארצות מוצאיהם לא נשמרו, כי אם בבית משפחת קאפח בתימן.
לאחר פטירת סבו מילא נכדו הרב יוסף את מקומו בבית מדרשו, והתמיד בלימודו כשהוא מסתפק בשינה בת שלוש או ארבע שעות בלבד בלילה. בהיותו כבן שבע עשרה חיבר את פירות הביכורים שלו: קונטרס "שיחת דקלים", מסה עיונית שתכליתה בירור מונחים מעולם הפילוסופיה והקבלה, ביקורת על שמואל דוד לוצאטו, וכן פיוט העוסק במניין המצוות על פי הרמב"ם.
הרב קאפח התחתן בתימן בהיותו בגיל חמש עשרה עם ברכה, לימים אשת חסד וכלת פרס ישראל, ועלה לארץ ישראל בהיותו כבן עשרים וחמש. בעצת חברים בחר ללמוד בישיבת מרכז הרב בירושלים. טרם הגיעו לישיבה כתלמיד חדש, הזמינוֹ ראש הישיבה הרב יעקב חרל"פ לשיחה על מנת להכירו. בשיחתם גילה ראש הישיבה את גדלותו ועוצמתו, שנבעה בין היתר מהכרת ספרות הראשונים מתוך כתבי היד התימניים המדויקים ובלשון הערבית המקורית של זמנם. שיחת תלמידי חכמים דומה הייתה גם עם הרב דוד הכהן (הנזיר). אחד השיעורים הידועים של הרב הנזיר היה על ספר הכוזרי לרבי יהודה הלוי. הנלימוד נעשה מעותק מתורגם לעברית. הרב קאפח ישב לידו עם הכוזרי בשפת המקור, ערבית יהודית, וציין שגיאות המופיעות בספר המודפס לפני התלמידים.
בעידודם של הרב הראשי הריא"ה הרצוג והרי"ל מימון, החל לעסוק בההדרת ספרים והצטרף למכון הארי פישל. בהיותו בן שלושים ושתיים קיבל מינוי לדיין בבית הדין האזורי בתל אביב, וכשנה לאחר מכן החל לדון בבית הדין בירושלים. בשנת ? 1970? נתמנה לדיין בבית הדין הגדול לערעורים בירושלים, ובו כיהן עד הגיעו לגיל שבעים. בתקופה זו כיהן גם כחבר במועצת הרבנות הראשית לישראל עד לפרישתו בשנת ? .1990 ?
הרב קאפח ההדיר והוציא לאור יבול של למעלה מ־75 ספרים, כאשר גולת הכותרת של מפעלו היא גאולת כתבי הרמב"ם, ובהם פירושו למשנה, מורה הנבוכים ו־?25? כרכי משנה תורה. הרב קאפח זכה להוקרה בפרסים רבים, ובהם פרס ביאליק, פרס הרב קוק, פרס הרב מימון, תואר דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת בר־אילן ופרס ישראל.
הפולמוס עם הסבא
כאמור, לרב יוסף קאפח היה קשר מיוחד עם סבו, הרב יחיא קאפח. הרב יחיא אלקאפח נולד בתימן בשנת ? 1850 ? לערך. כבר בגיל צעיר החל להתפרסם בשליטתו בש"ס ובפוסקים. בהיותו בגיל שלושים וחמש הורשה על ידי רבו לפתוח בית מדרש, ושם למדו רוב חכמי הדור. הרב יחיא ביקש להחזיר עטרה ליושנה כשתיקן לימוד בעיון במשנה ובתלמוד, בספרי פוסקי ההלכה ובראשם הרמב"ם והשו"ע, וכן ייסד לימוד מעמיק בספרי הגות ומחשבה כאמונות ודעות, הכוזרי, מורה הנבוכים, תורת חובות הלבבות. הוא הקפיד על לימוד מתוך כתבי יד עתיקים ומדויקים שבהם נשמר הנוסח המקורי. בשנת ? 1899? הפצירו בו רבני צנעא לכהן כ"חכם באשי" והוא נענה להצעתם. כהונתו לא ארכה ימים רבים, אם מפאת אופיו – שהיה איש תורה ורחוק מגינוני פוליטיקה, ואם מסיבות פוליטיות אחרות.
מתוקף היותו איש הלכה ביטל הרב יחיא קאפח אמונות עממיות שנהגו בקרב המון העם, וראה בחלקן ספיחי עבודה זרה. הוא החל לגבש דעות נגד ספרות הקבלה, וראה בספר הזוהר ניגוד לדברי חז"ל כפי שהובעו במשנה, בתלמוד ובמדרשים. כשהגיעו שד"רים לתימן קיבל מהם הרב יחיא קאפח חיזוק לדרכו, בעיקר מהחוקר יוסף הלוי שהביע בפניו ספקות בקשר למחבר ספר הזוהר.
הרב קאפח העלה את משנתו בחיבוריו "עמל ורעות רוח", "דעת א־לוהים" ו"מלחמות השם", והוכיח כי לא ייתכן שרשב"י הוא מחברו של ספר הזוהר. תנועת "דור דעה" קמה ונוסדה על אדני דעותיו כשהדרך המנחה היא חזרה לפסיקה וחשיבה על פי הרמב"ם. מתנגדיו חיברו את ספר "אמונת השם" כמענה לטענותיו. הוא התכתב בין היתר עם הראי"ה קוק, והרב קוק האיר לו פנים והשיבו בארוכה. בתכתובת זו, שלא מוצתה, לא הצליח האחד לשכנע את השני בצדקת דרכו, אך יש בה כדי ללמד על דרכי הפולמוס בין גדולים אלה. מסתבר שהראי"ה קוק העריך את הרב יחיא קאפח הערכה גדולה, ואף היה בעל עמדה ברורה בנוגע למעמדו ביחס לחולקים עליו. כל זאת מתברר מן המכתב שכתב עגנון לרב יוסף קאפח, ושיובא להלן.
עדות חשובה נוספת המופיעה במכתב היא יחסו של הרב הרצוג לרב יחיא קאפח ולפולמוס שאותו הוביל. כשיצא לאור הספר "אמונת השם", צירפו לו מתנגדי הרב יחיא קאפח הסכמות שונות. בין שלל ההסכמות נמצאת גם הסכמת הריא"ה הרצוג. במשך שנים ריחפו שמועות כי היו רבנים שהצטערו על שחתמו והצטרפו לכתבי הפלסתר הללו, אף אם אכן הסכימו לתוכן הדברים מבחינה עניינית, אך לכך לא מצאנו ביסוס בכתובים. עדותו של עגנון במכתב שופכת אור אף על עניין זה.
להלן לשון המכתב במלואו:
ירושלים תלפיות כ' טבת יום פטירתו של אדוננו הרמב"ם ז"ל
למע"כ [למעלת כבוד] הרב החכם ר' יוסף קאפח הי"ו [־ ה' ישמרו וינצרהו] שלו'[ם] וכל טוב.
אמש הוצאתי מדואר החבילות את הספר המופלא אגרת בוכים שהואיל כ"מ [־ כבוד מעלתו]
לכבדני בו ואני מודה לו על מתנתו. ועתה דבר לי אל אדוני הסופר ג'[צל] קרסל ראה את הספר בידי ונפשו חשקה בו. והנה אמרתי לו אכתוב לאדוני, אולי ישלח אדוני את הספר גם לו. כתבתו, ג' קרסל חולון רחוב ארלוזורוב ? .109? ואם צריך מר לשלם כסף מחירו מוכן אני להחזיר לו את יציאותיו.
מוקירו ומכבדו שי עגנון
כדי שלא להוציא הנייר חלק, בימי המחלוקת על זקנו הגאון הצדיק זצ"ל, זימנני רבינו הגאון אי"ה קוק זצ"ל ודיבר עמי על אותה המחלוקת. ובזה הלשון אמר לי, אין ספק בעיני שהרב קאפח צדיק וירא שמים כאותם שחולקים עליו וקרוב לוודאי שהוא תלמיד חכם גדול יותר מהם. ועוד דברים רבים ונכבדים דיבר עמי רבינו זצ"ל באותו הענין. אחר שנים סיפרתי את הדברים להרב הראשי ר' יצחק אייזיק הרצוג זצ"ל וגילה צערו לפני שנפלטו דברים מעטו בגנותו של מר זקנו הרב קאפח זצ"ל. כבר קראתי קצת בספר אגרת בוכים סגנון נפלא שכזה ראוי לשמש מופת לכל סופר טוב.
כאמור בפתח הדברים, החלק החשוב לענייננו הוא חלקו השני של המכתב. בחלק זה מעיד עגנון, שהיה בקשרי ידידות עם הראי"ה קוק, שהאחרון הכיר בגדולתו של הרב יחיא קאפח, ולמרות שהיה בין המתנגדים לו הכיר שהיה לא פחות צדיק וירא שמים מסיעת מתנגדיו, וקרוב לוודאי שהיה גם תלמיד חכם גדול מהם. לעדות זו משמעות רבה, שכן ידועה זיקתו החזקה של הראי"ה קוק לעולם הקבלה, עולם, שכאמור, הרב קפאח היה ממתנגדיו הגדולים ביותר. עגנון עוד מספר על "דברים רבים ונכבדים" שדיבר עמו הראי"ה קוק בנידון דידן, אלא שלצערנו טרם מצאנו עדות כתובה לדברים אלו.
עדות נוספת חשובה שמביא עגנון נוגעת להסכמה שצירף הריא"ה הרצוג לספר הפולמוסי נגד הרב יחיא קאפח. לפנינו עדות מכלי ראשון על כך שהרב הרצוג הצטער והתחרט על כך שפלט מעטו דברים חריפים כנגדו של הרב יחיא קאפח. ככל שידוע לנו עד כה, זו העדות הכתובה היחידה על אודות רבנים שחזרו מדבריהם החריפים נגד הרב יחיא קאפח.
חיבה לרמב"ם
אסיים באנקדוטה קצרה. הרמב"ם, שהיה חביב על הרב יוסף קאפח, היה חביב גם על ש"י עגנון. אביו של עגנון, ר' שלום מרדכי צ'צ'קס, שממנו קנה חכמה ותורה, כתב פירוש על משנה תורה, אך זה אבד בשרֵפה שכילתה את ביתו של עגנון בגרמניה בשנת ? .1924? בספר "בחנותו של מר לובלין", שיצא רק לאחר מותו ויש בו אלמנטים שחופפים את הביוגרפיה של עגנון, סיפר עגנון כך:
אותו היום יום פטירתו של הרמב"ם היה ועמדה לי זכות היום שפניתי את לבי אל החכמים השלמים וממילא ברחו כל אותן המחשבות שאין חפץ בהן. ולפי שאין הנפש סובלת לעבור מן הקצה אל הקצה הבאתיה תחילה אצל החכמים שחסו בצל החכמה, ומהם אצל החכמים שיגעו ומצאו את החכמה, ומהם הגיעה דעתי אצל אדוננו הרמב"ם ז"ל. מיום שעמדתי על דעתי נוהג אני לשלש את יום פטירתו של אדוננו הרמב"ם ז"ל, שליש בספר ההלכות ושליש בפירושו למשניות ושליש בספר מורה נבוכים ובשאר החבורים בחכמת הנפש ובענייני הגוף. וכך אני נוהג, עם כניסת ליל כ' טבת זמן פטירת הרמב"ם ז"ל מסדר אני את שולחני בספריו (עמ' ? .(40־41 ?
מכתבו של עגנון לרב קאפח נכתב בכ' בטבת (ככל הנראה שנת תשכ"ג, שנת הוצאתו לאור של הספר "אגרת בוכים"), והוא מציין בהדגשה כי זהו "יום פטירתו של אדוננו הרמב"ם". בשנה זו (תשע"ח) יחלפו גם מאה שנים להתרחשויות העלילה של הסיפור "בחנותו של מר לובלין", שהתרחש בכ' בטבת תרע"ח, עת שהה עגנון בלייפציג.