על סבא זצ"ל (הרב יוסף קאפח ) - כינוס "אלה אזכרה" לדמותם של מאורות יהדות תימן
לגדול על ברכיו של הרב קאפח, פירושו להיות בטוח שכל רב יודע את כל התנ"ך בעל פה. שכל רב מכיר את הש"ס והרמב"ם על בורים. שכל סבא יכול לתרגם בעל פה כל פסוק בזמן קריאת התורה, כשהילד המתרגם לא מוצא את המקום הנכון. חשבתי שבכל בית סבא שוחט תרנגולת לכבוד שבת, או כבש לכבוד החג, ואחרי השחיטה פושט את העור ומנקר את הבשר.
כשצריך מזוזה, לוקחים קנה, מכינים ממנו קולמוס, וכותבים מזוזה.
לא הכרתי את הסיטואציה של פסול המתגלה בספר תורה באמצע קריאת התורה, ואז נפסקת הקריאה ומשתרר שקט בבית הכנסת, וקוראים לרב לבדוק ולפסוק. סבא עבר ביום שישי על כל הפרשה בספר בו יקראו בשבת, קולמוס בידו, ותיקן כל הדרוש.
בילדותי הייתי משוכנע שבכל בית יש עץ דקל, והדס, וערבה, ולקראת סוכות קוטפים מצווה.
דבר שיגרתי היה ללכת בשליחותו של סבא לביתו של הראשון לציון, הרב עובדיה יוסף שליט"א, ישלח לו ה' רפואה שלימה, להתכבד בסלסילת פירות מידיה של הרבנית מרגלית ע"ה, ולזכות בצביטה בלחי מהרב, ללכת לביתו של הרב אליעזר יהודה וולדינברג זצ"ל ברח' שערי צדק, לבקר את פרופ' אפרים אלימלך אורבך, נשיא האקדמיה הישראלית למדעים, להעביר חבילה לפרופ' מנחם אלון יבל"א, סגן נשיא בית המשפט העליון, או לפגוש בחדרו של סבא את פרופ' נחום לאם, נשיא הישיבה יוניברסיטי.
לסבא היתה תכתובת עניפה עם רבנים, חוקרים וספריות בכל רחבי העולם. בכל פעם שיצא ספר חדש מסידרת הפירושים למשנה תורה, התייצבו אצלו שני חסידי חב"ד, לקבל עותק בשביל הרבי מליובאוויטש. סבא רצה לשלוח לרבי עותק בדואר, אך השליחים אמרו שהרבי פקד עליהם להביא מהרב קאפח את הספר באופן אישי, מיד ליד, וברגע שהוא יוצא לאור.
בקשו ממנו לא פעם: "מורי, תקים ישיבה, תפיץ תורתך ברבים". והוא הסביר. שיעור ניתן לעשרות אנשים, פעם אחת, פעמיים, חלק מהדברים נקלטים וחלק לא. לעומת זאת ספר ילמד על ידי אלפים, ולדורות.
הרוצה להכיר את תורתו של סבא, היא תורתם של קדמוננו, הרוצה לדעת מה פסקו הלכה למעשה יהודי תימן, כיצד הכריעו בתי הדין העיקריים בתימן, הרוצה להבין דרכי החשיבה של יהדות תימן המפוארת, העדה השמרנית ביותר בעם ישראל, ילמד בספריו.
סבא השאיר אחריו בכתובים יבול תורני רוחני עשיר ביותר, עד שדרשו עליו "מיוסף עד יוסף לא קם כיוסף". מרבי יוסף קארו, המפרש הגדול של הרמב"ם, ועד הרב יוסף קאפח, גדול מפרשי הרמב"ם בדורנו, לא קם כמוהו.
אינני מפריז. אני מצטט: "הרב יוסף קאפח היה אדם שאינו מדורנו, ואף לא מהדור הקודם. אם היינו רוצים לראות איך הרמב"ם היה נוהג, היינו צריכים לראות את הרב הגאון, מעוז ומגדול, הרב יוסף קאפח עליו השלום". לא מדורנו ואף לא מהדור הקודם. מי יכול לומר משפט כזה? מי הכיר את גדולי התורה של הדורות האחרונים ואת סבא כל כך טוב,שיכול היה לומר עליו דברים אלה? מי יכול להשוות את סבא להרמב"ם?
מורי ורבותי, דברים אלה אמר לא אחר מאשר הראשון לציון, גדול המקובלים, הרב הראשי לישראל, הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל, שהיום הוא יום השלושים להסתלקותו. ועוד אמר על סבא: "כידוע, הוא היה מנקיי הדעת שבירושלים, נקי ממש. לא רק בחיצוניותו אלא נקי וצדיק בפנימיותו". והוסיף הרב אליהו: "חז"ל אומרים: "ואמר ר' לוי, כל היוצא מבית הכנסת לבית המדרש, ומבית המדרש לבית כנסת, זוכה ומקבל פני שכינה, שנאמר ילכו מחיל אל חיל, יראה אל א'-ם בציון. וברור, שהוא עתה תחת כנפי השכינה. אולם אפשר לומר עליו את הכתוב "ואביא אתכם אלי", ממש. לא תחת כנפי השכינה אלא לצידה".
סבא הטביע חותם ניכר על עולם היהדות רבות בזכות הספרים שהוציא לאור. חיבוריו לתחומיהם השונים, תרגומיו, מאמריו ומחקריו מהווים מפעל יצירה אדיר – של איש אחד. ללא צוות עורכים, ללא חבורת מגיהים, מעל לכל מפעלו העצום לההדרת כתבי הרמב"ם. גולת הכותרת בחיבוריו היא ללא ספק מהדורתו ל"משנה תורה", עמוד התווך של עולם התורה, עשרים וארבעה כרכים בהם העמיד סבא את פירושו ל"י"ד החזקה" להרמב"ם, וכלל אוצר בלום של פירושים ומקורות, גרסאות ומסורות, פסקי הלכה וברורי שיטות. בהירות המחשבה, ניתוח רגיש ויכולת ניסוח מדוייקת יצרו כתיבה ברורה וקולחת. זהו מפעל עצום שיזם והוציא לאור מכון משה בראשות הרה"ג הרב רצון ערוסי שליט"א.
כאשר סיים סבא את מפעלו זה, כתב עליו אחד מראשי הישיבות: אימתי ואיפה נעשה דבר גדול כזה בידי אדם אחד? האם אין בכך אות מן השמים כי חכם זה בידו הופקדו מפתחות לאוצרות תורתו של רבנו משה?
לפני כן, כהכנה לפרוייקט הענק, תרגם את שאר ספרי הרמב"ם בהם פירוש המשנה, שעד אז נחשב לספר משובש ובלתי ניתן ללימוד, ספר המצוות, מורה נבוכים, אגרות, וביאור מלאכת ההגיון.
תורתם של בני תימן נשענה רבות על מסורות הגאונים, ובראשם רב סעדיה גאון. סבא תרגם את ספריו והוציא מחדש את "הנבחר באמונות ובדעות", את ספר יצירה ואת ספרי הפרשנות למקרא. מתורתם של חכמי ספרד וצרפת הוציא לאור עולם בתרגום חדש את הכוזרי לריה"ל, חובות הלבבות לרבנו בחיי, ועוד רי"ף למסכת חולין, בעלי הנפש להראב"ד ושו"ת הריטב"א. לאלה נוספו ספרי מדרש, פירושים לספר נביאים לחכם תימני מלפני שש מאות שנה, הגדה של פסח וסידורים. בנוסף, כתב במהלך השנים עשרות מאמרים, הנותנים מבט רחב על השקפתו ועל דרכה של יהדות תימן, בעניינים רבים ומגוונים.
נזכיר גם את ספרו "הליכות תימן", הנחשב עד היום למחקר האתנוגרפי הנרחב ביותר שנעשה על עדה בישראל.
לסיכום הפרק הזה, למעלה משבעים ספרים הספיק להוציא, ובהם משוקעת תורת תימן באופן מקיף ביותר.
ואם בעקבות הכינוס החשוב הזה, יתווסף לימוד בספרים שהשאיר אחריו סבא, והיה זה שכרנו.
במסכת שבת דף פ"ג, אמר ריש לקיש: אין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה, שנאמר "זאת התורה אדם כי ימות באהל". סבא מעולם לא יצא לחופש. "החופש שלי הוא הרמב"ם", נהג לומר. ועוד ביטוי: "גדלות בתורה מושגת רק בעמל, שקידה, התמדה בלימוד ונדוד שינה". הוא צמצם ביותר בשינה. בנערותו נהג לישון שעתיים שלוש בלילה, כשהוא יושב, נשען אל הקיר, שלא תחטפנו השינה. עד אחת עשרה או שתים עשרה בלילה למד עם הרב עזרי גיאת חכמת התכונה, ובשעה שתים בבוקר כבר מעיר אותו הרב רצ'א צארום, ללמוד גמרא סדר נשים. שותף ללימוד זה היה הרב יוסף עמר, מנקד הש"ס.
כבר בילדותו ניכרו בו התמדה יוצאת דופן, תפיסה מהירה וזכרון בלתי רגיל. אלה לא עזבוהו עד לסוף ימיו. סיפר לי יהודי ישיש מבני ברק, שהוא וסבא היו בחבורת ילדים ששיחקה תמיד ביחד, אבל אף אחד לא נשתווה לסבא בשובבות. פעם אחת הלכה חבורת הילדים אחרי הסבא הישיש, הרב יחיא קאפח זצ"ל, ושמעה את אחד התלמידים שואל אותו: מורי, מה יהיה אחריך? מי ינהיג אותנו? מי יפסוק לנו?
"יוסף", ענה לו מורי הישיש קצרות.
מאז אותו יום, סיפר לי האיש, השתנה סבך. הפסיק להשתובב, ירדה עליו רצינות, והוא השקיע זמן רב בלימוד תורה.
באיזה גיל היה סבא? שאלתי.
בגיל שש, ענה לי.
נאמן לדברי הרמב"ם בתחילת ספר המדע כי "יסוד היסודות ועמוד החכמות לידע שיש שם מצוי ראשון", והמצווה הראשונה ממצוות עשה היא ידיעת ה', כל חייו של סבא זצ"ל נסבו סביב התורה. כל כוחות הנפש, כל כוח המחשבה, ממוקדים בהבנת תורת ה', לכל עומקה, לכל היקפה. ידיעת המציאות, וידיעת התורה, התמזגו בו לכדי שלמות אחת. פיעמה בו מידת האמת והנהגתו בצניעות, בשקט, במאור פנים. במאמר ארוך הוא מוכיח את שיטת הרמב"ם, שכדי להעפיל מעלה מעלה במדעי הא-קות, יש הכרח ללמוד קודם לכן את המדעים ההכשרתיים, הכוללים את תורת ההגיון (לוגיקה), אסטרונומיה, מתמטיקה, גיאומטריה, פיזיקה, בוטניקה, זואולוגיה, אנטומיה ורפואה, ונוסף להם גם דקדוק הלשון. יותר מכך, "הרמב"ם סבור כי מצוה מן התורה ללמוד את המדעים הללו אשר משום מה קוראים אותם 'לימודי חול'... הרי לך דברים ברורים, כי בכלל המצוה 'ואהבת את ה' א-היך בכל לבבך' גם למוד המדעים המכשירים לכך". לא פלא איפוא, שספרייתו היתה מקיפה ביותר. מעבר לספרים התורניים בכל מקצועות התורה, כולל כתבי יד וספרי דפוס נדירים, שכנו בה ספרים בפילוסופיה, אסטרונומיה, בוטניקה וזואולוגיה, מילונים ערביים לצד פייטני ימי הביניים.
החיים במחיצתו היו מתוך ידיעה שכל משפט, כל הנהגה, צריכים לימוד, וכל מעשה הוא מחושב. אדם צריך להשליט את השכל, הדעת, על כל מעשיו. אחד הרבנים המכהנים ברבנות בארץ, העיד שפעם, כשיצאו משיעור, הוא הוציא סיגריה והחל לעשן. שאל אחד מחבורת התלמידים את סבא מה דעתו על עישון. ענה סבא: "מי שמעשן עוד לא הגיע לדרגת אדם". כוונתו היתה, שמי שמעשן שבוי בידי יצריו, בידי תאוותיו, ולא הגיע לדרגה של "אדם", שמשליט את מחשבתו ורצונו על התאוות. אותו מעשן הבין באותו רגע שהוא צריך לקבל החלטה, זרק את הסיגריה, וידע שהוא קנה לעצמו רב, איש אמת.
כתב הרב נתן בריזל, חסיד קרלין ור"מ בישיבת "קדושת ציון – באבוב" בירושלים. "בהזדמנות אחת זכיתי לגלות ולהכיר דרגתו הגבוהה. היה זה כאשר שוחחנו אודות ענייני שכר ועונש. תוך כדי שיחה פנה אלי בגילוי לב בכנות ובתמימות: "הלא לעבוד ולשמור מצוות מלך מלכי המלכים שהוא הבורא ומנהיג את העולם הוא השכר הכי גדול שיש לנברא, ומה שייך עוד לבקש שכר על זה". והוסיף הרב בריזל, "כדי להעריך את גודל השגתו בזה, תעיד העובדה שבכל הדורות שמורים ביטויים כאלו לשרפי מעלה".
סיפר הרב שאר ישוב הכהן שליט"א, רבה של חיפה, שמעודו לא פגש במתמיד כזה. הרב קאפח היה מגיע לבית המדרש בישיבת מרכז הרב מוקדם בבוקר, ויושב ללמוד ברציפות עד שעה מאוחרת בלילה. לא היה מפסיק מלימודו לא לארוחת הבוקר, לא לצהרים ולא לערב, וכמובן לא היה הולך לנוח. ועוד סיפר, שיש בישיבות 'ביטול תורה של תלמידי חכמים'. הכיצד? כאשר תלמיד ישיבה לומד שעות רבות, או מפצח סוגיה מורכבת, הוא צריך להתאוורר. הוא יקום ממקומו, יסתובב קצת בבית המדרש, יראה איך פלוני הבין את הסוגיה, יבדוק איזה דף לומד אלמוני, ואחר כך יחזור ללימודו. אך סבא לא היה זז ממקומו. אם באו אליו לשאול שאלה, ענה בקצרה, בתמציתיות, וחזר ללימודו. לא נמשך אחר שיחת רעים ולא קם כל היום כולו.
נאמן לפסיקת הרמב"ם, ולמנהגם של רבני תימן בכל הדורות, הקפיד שלא להתפרנס מתורה. לצד עמל בלימוד תורה, עבד כל ימיו, תחילה כצורף זהב וכסף, מקצוע שעבר דורות רבים במשפחה והוא הכירו על בוריו, כסופר סת"ם, ובהמשך כדיין. בשנות לימודיו בישיבת "מרכז הרב" רשם לעצמו את כל הוצאות הישיבה על לימודיו, ובהמשך החזיר את כל ההוצאות לישיבה.
מי שצלצל לבית הרב קאפח ידע שהרב יענה לטלפון, שאפשר לשאול אותו על כל דבר והוא יענה בסבלנות לכל שאלה, ומי ששלח שאלה בכתב קיבל את המכתב בחזרה והתשובה צמודה לשאלה, אך קודם לכן מחק סבא את כל כינויי הכבוד שהעניקו לו, כולל המילה "הרב". כאשר התקשר בטלפון, אמר: "מדבר קאפח מירושלים". סלד מכבור וכיבודים. יחיד ומיוחד, ועם זאת עניו וצנוע.
כשהגיע לגיל שבעים, ביקשנו לקנות לו מתנה, ולא ידענו מה לקנות. באתי אליו ושאלתי אותו מה היה רוצה במתנה. אמר לי: "מה שאני צריך יש לי, ומה שאין לי אינני צריך. אינני זקוק למאומה".
סיפר לי יהודי יקר, מבני עדת תימן שבא ממשפחה קשת יום, אשר גרה בשכונה מרוחקת בירושלים. בשכונה לא היה בית כנסת תימני, והמשפחה התפללה באחד מבתי הכנסת האחרים בשכונה. כאשר הגיע לגיל מצוות, שאל אותו המחנך שלו בבית הספר, כיצד הוא מתכונן לבר המצוה. האם הוא יודע לקרוא בתורה, האם הוא יודע כיצד לקשור תפילין, וכו'. הנער השיב כי אביו לא כל כך משגיח בדבר.
אני אקח אותך לרב שיכין אותך למצוות, אמר לו המחנך.
הוא לקח אותו לרב שגר בקרבת בית הספר, וזה ישב ולמד איתו את כל הדרוש.
רק כשהתבגרתי, אמר לי אותו אדם, הבנתי שהרב הזה שהכין אותי, נער שמעולם לא פגש לפני כן, לבר מצוה, בסבלנות כה רבה, הוא הרב קאפח, דיין בבית הדין הרבני הגדול, פוסק שידיו רב לו בכל מקצועות התורה, והוא פינה עבורי את זמנו כאילו ללמוד איתי היה הדבר החשוב ביותר בעולם.
רבות נכתב על רוחב ידיעותיו. התחומים השונים במחקר, אסטרונומיה, צורפות, זואולוגיה, בוטניקה, ועוד ועוד, שכולם כולם משלימים את חכמת התורה לכל מקצועותיה. בהקדמה לסדר זרעים של פירוש המשניות להרמב"ם, עוד בשנת תשכ"ג, כתב סבא: "היה בדעתי לצרף בסוף סדר זה קונדריס צמחי המשנה והגדרתן לדעת רבנו, ושמותן גם בשפות שונות, אבל החלטתי לצרפו בסוף סדר טהרות בעז"ה."
הקונטרס הוכן ולא הודפס, ובסופו של דבר, ארבעים ושתים שנה מאוחר יותר, נטל על עצמו פרופ' זוהר עמר מאוניברסיטת בר אילן, לערוך את החומר, ובהקדמה ל"מחברת צמחי המשנה של הרב יוסף קאפח" כתב: "בהיעדר ידיעה מקיפה במדעי הטבע ובפרט בהכרת הצמחים כיצד נוכל ללמוד את מסכת זרעים ולהבינה מבלי להכיר את הצמחים ואת תכונותיהם? וכיצד נוכל לזהות את חמשת מיני המרור? ואיך נדע במה מדליקין ובמה אין מדליקין? וכיצד נבין את נוסח פיטום הקטורת?"
גם החיבה לארץ ישראל, מושא כיסופיהם של ישראל בכל הדורות, פיעמה בו. "החובה לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה", כתב סבא, "קיימת ושרירה במשך כל הדורות, מאז אברהם אבינו ועד עתה, ולעולם". ועוד "כל הפזורה היהודית בכל רחבי תימן היו שם כזמניים, ראו את עצמם כבמלון אורחים, אף שזה נמשך אלפיים שנה, לפיכך כל קבוצה או יחידים שעלו לארץ ישראל במשך הדורות, לא היו חריגים מן הכיוון הכללי. העליה הטבעית נמשכה באופן טבעי ורגיל, כי הרי כולם מועמדים לכך, כל אחד מצפה לשעת כושר, לסילוק המעצורים המיוחדים לו".
ומאז שעלה לארץ לא עזבה, כפסק הרמב"ם כי "אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם", אלא לשלושה דברים. והוסיף סבא על כך: "למרבה הצער עברה חמורה זו של יציאה לחו"ל נעשת קלה בעיני רבים, אפילו משלומי אמוני...". פעם הציעו לו לצאת למסע הרצאות בארה"ב, אשר בשיאו יהיה מפגש עם שלושת גדולי התורה בארה"ב, הרב משה פיינשטיין, הרב יוסף דב סולובייצ'יק והרבי מלובביץ, אתו עמד בקשר מכתבים רצוף. אחרי התלבטות החליט שאת הארץ איננו עוזב, אפילו לא לזמן קצר.
חשוב מאוד היה לו לשמר את מסורות תימן, בהם ראה את המשך ישיר של פסקי הגמרא והגאונים.
פעם בא יהודי עם בנו האברך לקבל מסבא סמיכה לשחיטה. סבא בחן אותו, ולקראת סוף הבחינה לקח מגבת, הגיש לאברך, ואמר לו: עכשיו אני מבקש שתיקח את המגבת הזו, ותכסה בה את פניך. אל תחשוש. אתה כבר עברת את המבחן, ותקבל ממני סמיכה. זהו מבחן שנהגנו לערוך בתימן לכל מי שביקש לקבל סמיכה לשחיטה. המגבת נועדה לעזור לך להתרכז, ששום דבר לא יבלבל אותך.
האברך כיסה את פניו, וסבא אמר לו: עכשיו תנסה לומר בעל פה את כל השבעים טרפיות שבבהמה.
אותו אברך התחיל למנות אותן אחת לאחת, וצליח למנות בעל פה את כולן.
כשהוריד את המגבת מפניו ראו שני האורחים, האברך ואביו, שסבא בוכה.
מורי, נבהלו, מה קרה לך? למה אתה בוכה? האם המבחן לא היה טוב? משהו לא היה בסדר?
אלו לא דמעות צער, השיב סבא, אלו דמעות גיל. בחנתי רבים מבני עדתינו, ואתה השני שיודע בעל פה את כל השבעים טרפיות. ברוך ה' תורת קדמונינו לא נשכחת, התורה חוזרת לאכסניה שלה.
בביתו של הרב צבי פסח פרנק זצ"ל, רבה של ירושלים, עבדה עוזרת בית תימניה. למרות ההפצרות המרובות של הרבנית פרנק, שגייסה מאוחר יותר את הרב פרנק עצמו, לא נענתה להם ולא אכלה מאומה בביתם. הרב פרנק, שהיה מיודד עם סבא, ביקש ממנו לברר מדוע אותה אישה אינה מוכנה לאכול בביתו. סבא חזר לרב פרנק ואמר לו: "האשה טוענת שאצלכם בבית אוכלים כמו גויים", והסביר לו, כאשר אותה אשה ראתה שאתם אוכלים בשר ללא חליטה, החליטה שבבית הזה לא תכניס דבר לפיה.
סבא נסתלק מעמנו לפני עשר שנים, במוצאי צום י"ז בתמוז, בליל י"ח בתמוז תש"ס.
ביום זה חמישים שנה קודם לכן, י"ח בתמוז תש"י, החל לכהן כדיין בבית הדין הרבני, ועשרים שנה מאוחר יותר, בדיוק ביום י"ח בתמוז תש"ל, הוסמך לדון בבית הדין הגדול. ביום י"ח בתמוז תשס"ד, ארבע שנים אחר הסתלקותו, זכינו להוציא לאור את הספר "עדות ביהוסף", קובץ פסקי הדין של הרב יוסף קאפח.
במסכת שבת, אמר רבי יונתן: לעולם אל ימנע אדם את עצמו מבית המדרש ומדברי תורה ואפילו בשעת מיתה שנאמר (במדבר יט) זאת התורה אדם כי ימות באהל - אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה.
בליל פטירתו, מוצאי צום שבעה עשר בתמוז, ישב והגה בתורה, בשעה שתים עשרה בלילה עוד ראתה אותו סבתא יושב בחדרו, ספר פתוח לפניו, ופניו מאירות כפני מלאך. היא נשאה תפילה חרישית: "ריבונו של עולם, ראה איך הוא לומד את תורתך, תן לו בריאות שלימה". בשתים קמה שוב, וראתה אותו מוטל על הרצפה, הספר בו למד היה "מעשה ניסים" על התורה, לר' ניסים ממרסי, פתוח בסוף פרשת תצווה, בדברי אבן עזרא המביא את מדרש רבה: "צורת יעקב אבינו חקוקה תחת כסא הכבוד".
אחר הסתלקותו של סבא, מצאנו קובץ שירים שכתב, חלקם כשהיה בן שבע עשרה, ומהם עולה דמות של חכם הבקיא בלשון העברית, ובקיא מאין כמוהו במשקלי השירה העברית, בהם משקלים נדירים שרק משוררים מומחים היו משתמשים בהם. לקובץ השירים קרא: שבחים רננים וחינונים לשוכן מעונים.
לסיום נביא מקובץ זה כמה חרוזות החותמות שיר תודה לה':
ועתה אחתמה שירי והאל ירבה שלומותי
ואדום עד לעת הקץ אשר תשמע לעדותי
ורוב שלום יהי לכם אשר תקרו לשירתי
ואתם לי תברכו לעת תראו כתיבותי
ואמן גם אענה חלקי ולכם ארב ברכותי
והן עתה אני נפנה לארחי לעבודתי
ואשאל אל להצליחי בכל פונות נתיבותי
ועתה באמת אחתום ואם רבו ספורותי
פשוט היה בעיני, שכאשר הקימו ועדה משותפת לבית המשפט העליון ולבית הדין הגדול לערעורים, סבא היה נציג בית הדין, והועדה קיבלה את דעתו, בנושאים שמשפיעים על צביונה של המדינה עד היום, כמו שטבעי היה שסבא נתבקש ע"י הרבנים הראשיים לכהן במועצת הרבנות הראשית, תחילה ע"י הרבנים ניסים ואונטרמן, ואחריהם הרב עובדיה יוסף יבל"א, והרב גורן, ואחריהם הרב אברהם שפירא והרב מרדכי אליהו, ולבסוף הרבנים לאו ובקשי דורון.
מתוך הכנס "אלה אזכרה" - כנס עיון בתורתם, במורשתם ובהנהגתם של שני המאורות הגדולים ליהדות תימן בתקופת העלייה לארץ ישראל מארי יוסף קאפח זצ"ל ומארי יוסף צובירי זצ"ל. לתוכנית הכנס וקישור להקלטות הדוברים - לחצו כאן.