על מי מחייבת ההלכה לקרוע עד שמגלה את לבו ואינו מאחה כדיני הקריעה על הורים שנפטרו? 
מדוע נהגו בעיקר בנסיבות של ימינו שלא לקרוע על רב וחכם גדול שאינו רבו המובהק?
האם גדול בתורה נכלל בהכרח בהגדרת רבן של כל ישראל?

מה עשה כלב כשפרש מהמרגלים והלך להשתטח על קברי אבות האומה?

האם ישנם מצבים הלכתיים שנזקקים לעלות לקברות הצדיקים? אם כן, מה התרומה של הפעילות הזו לחיזוק האמונה?

כיצד ניתן לנתב את הנהירה ההמונית של הציבור הרחב לקברות הצדיקים ללימוד הכללים ההלכתיים הנכונים בעת שכזו תוך בלימת השפעת התופעות השליליות הנגרמות בביקורים אלו?

שאל השואל ואמר שאתמול בלוויה של הגאון הצדיק הרב שטיינמן זצ"ל היה קידוש השם גדול מאוד. אפילו אנשי תקשורת שהם לא קרובים לתורה ומצוות סיקרו את הלוויה והתעניינו בכל מה שהתרחש ובמיוחד כשהקריאו את הצוואה של הרב. בכל זאת, הוא שואל, האם לא נעברו שני כללים: כלל אחד, של ביטול תלמוד תורה של תינוקות של בית רבן, והשני שהרב ציווה לא להספידו, וכן לא להשתתף בלוויה, די בעשרה וכיוצ"ב.