דיני ט' באב

נאמר במשנה במסכת פסחים דף נד' עמוד ב':

מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה אין עושין ובכל מקום תלמידי חכמים בטלים רשב"ג אומר לעולם יעשה אדם עצמו תלמיד חכם:

ונאמר בגמרא:

אמר שמואל: אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד. למימרא דסבר שמואל ט' באב בין השמשות שלו אסור (מאחר ודינו כתענית ציבור שמחמירין בה מבין השמשות) והאמר שמואל תשעה באב בין השמשות שלו מותר? וכי תימא קסבר שמואל כל תענית ציבור בין השמשות שלו מותר, והאנן תנן אוכלין ושותין מבעוד יום, למעוטי מאי? לאו למעוטי בין השמשות (כלומר שבין השמשות שלו אסור)? לא, למעוטי משחשיכה (להבדיל מתעניות אחרות שאיסור האכילה הוא מעלות השחר). נימא מסייע ליה (שבין השמשות של ט' באב מותר), אין בין תשעה באב ליום הכיפורים אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר. מאי ספיקו מותר? לאו בין השמשות (שבין השמשות שהוא ספק יום ספק לילה מותר באכילה)? לא, כדאמר רב שישא בריה דרב אידי לקביעא דירחא הכא נמי לקביעא דירחא (כלומר שלא עושים צום שני ימים מספק מתי היה ראש חודש). דרש רבא: עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים, ובין השמשות שלו אסור. וכן אמרו משמיה דר' יוחנן. ומי אמר ר' יוחנן הכי? והאמר רבי יוחנן: תשעה באב אינו כתענית ציבור. מאי לאו? לבין השמשות? (כלומר שבין השמשות שלו מותר), לא, למלאכה (שמלאכה מותרת בו שלא כמו בתענית ציבור). מלאכה תנינא (שנינו) מקום שנהגו לעשות מלאכה בתשעה באב עושין ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין, ואפילו רשב"ג לא אמר אלא דכי יתיב ולא עביד לא מיחזי כיוהרא (כלומר רשב"ג לא אסר מלאכה אלא שמי שירצה לנהוג כמו תלמידי חכמים שלא לעשות מלאכה ואין בכך יוהרא).  אבל מיסר לא אסר (כלומר, שאין איסור מן הדין של עשיית מלאכה ביום הכיפורים), אלא מאי אינו כתענית ציבור? (כלומר במה הוא שונה מתענית ציבור) לתפילת נעילה (שאין בו תפילת נעילה)? והאמר ר' יוחנן: ולואי שיתפלל אדם והולך כל היום כולו (כלומר שאין איסור שאדם יוסיף תפילות יתרות בכל יום)? התם חובה הכא רשות (כלומר, בתענית ציבור תפילת נעילה היא חובה ואילו בט' באב היא רשות). ואיבעית אימא מאי אינו כתענית ציבור לעשרים וארבעה (שבתענית ציבור מוסיפים בתפילת העמידה עוד שש ברכות מה שאין כן בט' באב). רב פפא אמר מאי אינו כתענית ציבור? אינו כראשונות (תעניות ציבור ראשונות על הגשמים שבין השמשות שלהן מותר באכילה)  אלא כאחרונות ואסורה (תעניות ציבור אחרונות על הגשמים שבין השמשות שלהן אסור). מיתיבי אין בין תשעה באב ליום הכיפורים אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר, מאי ספיקו מותר? לאו בין השמשות שלו (שאסור?) אמר רב שישא בריה דרב אידי: לא, לקביעא דירחא (שאין עושים שני ימים מספק) הא לכל דברים זה וזה שוין, מסייע לרבי אלעזר, דא"ר אלעזר: אסור לו לאדם שיושיט אצבעו במים בתשעה באב כדרך שאסור להושיט אצבעו ביום הכיפורים. מיתיבי אין בין תשעה באב לתענית ציבור אלא שזה אסור בעשיית מלאכה וזה מותר בעשיית מלאכה במקום שנהגו, הא לכל דבריהם זה וזה שוין, ואילו גבי תענית ציבור תניא כשאמרו אסור ברחיצה לא אמרו אלא כל גופו אבל פניו ידיו ורגליו לא (יוצא איפוא שגם ט' באב כמו תעניות ציבור מותר ברחיצת פניו ידיו ורגליו)? א"ר פפא תנא קולי קולי קתני (כלומר התנא נקט את הקולות המשותפות שיש בתענית ציבור לגבי מלאכה, אבל לגבי רחיצה דיניהן שווין).

מהגמרא לעיל עולה שט' באב בין השמשות שלו אסור באכילה ושתיה.

וכן כתב רבינו בהלכות תענית פרק ה':

ז  תִּשְׁעָה בְּאָב--לֵילוֹ כְּיוֹמוֹ לְכָל דָּבָר, וְאֵין אוֹכְלִין אֵלָא מִבְּעוֹד יוֹם; וּבֵין הַשְּׁמָשׁוֹת שֶׁלּוֹ, אָסוּר כְּיוֹם הַכִּפּוּרִים.  וְלֹא יֹאכַל בָּשָׂר וְלֹא יִשְׁתֶּה יַיִן, בִּסְעוֹדָה הַמַּפְסִיק בָּהּ; אֲבָל שׁוֹתֶה הוּא יַיִן מִגִּתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלוֹשָׁה יָמִים אוֹ פָּחוּת, וְאוֹכֵל בָּשָׂר מָלִיחַ שֶׁיֵּשׁ לוֹ שְׁלוֹשָׁה יָמִים אוֹ יָתֵר.  וְלֹא יֹאכַל שְׁנֵי תַּבְשִׁילִין.

אולם בפיהמ"ש תענית, ד, רבינו כתב שגם בצום תשעה באב צריך להוסיף מחול על הקודש, כמו בצום יוה"כ, שמפסיק לאכול ולשתות מבעוד יום. ואינו אוכל ושותה עד בין השמשות, עיין מ"מ ורדב"ז, על רבינו, בהלכה שם, שהיו שסברו, שאכן גם בצום ת"ב צריך להוסיף מחול על הקודש, ולהפסיק אכילתו ושתייתו מבעוד יום, משום שרבינו השווה צום זה לצום יוה"כ. אך המ"מ והרדב"ז בדעה, שבצום ת"ב יכול לאכול ולשתות עד בין השמשות, והאיסור בין השמשות הוא התוספת.

נאמר במסכת שבת דף קכ"ט עמוד א:

אמר רב יהודה אמר שמואל: חיה (יולדת) כל זמן שהקבר פתוח (כבר החלה בתהליך הלידה) בין אמרה צריכה אני ובין אמרה אין צריכה אני - מחללין עליה את השבת. נסתם הקבר - אמרה צריכה אני, מחללין עליה את השבת, לא אמרה צריכה אני, אין מחללין עליה את השבת. א"ל רבינא למרימר: מר זוטרא מתני לקולא, ורב אשי מתני לחומרא, הלכתא כמאן? א"ל הלכה כמר זוטרא (משום:) ספק נפשות להקל. מאימתי פתיחת הקבר? אמר אביי: משעה שתשב על המשבר, רב הונא בריה דרב יהושע אמר: משעה שהדם שותת ויורד, ואמרי לה משעה שחברותיה נושאות אותה באגפיה. עד מתי פתיחת הקבר? אמר אביי: שלשה ימים. רבא אמר משמיה דרב יהודה: שבעה, ואמרי לה: שלשים. אמרי נהרדעי: חיה ג' ז' ול', (פירוש הדבר:) ג' (שלושה ימים ראשונים ללידה) בין אמרה צריכה אני ובין אמרה לא צריכה אני, מחללין עליה את השבת. ז' (משלושה ימים ועד שבעה ימים) אמרה צריכה אני, מחללין עליה את השבת, אמרה לא צריכה אני, אין מחללין עליה את השבת. ל' (משבעה ימים ועד שלושים יום) אפי' אמרה צריכה אני אין מחללין עליה את השבת, אבל עושין ע"י ארמאי (גוי), כדרב עולא בריה דרב עילאי, דאמר: כל צרכי חולה (שאין בן סכנה) נעשין ע"י ארמאי בשבת, וכדרב המנונא, דאמר רב המנונא: דבר שאין בו סכנה אומר לנכרי ועושה.

מהגמרא לעיל עולה שחולה שאין בו סכנה, שדינו כמו יולדת מהיום השביעי ועד שלושים יום מהלידה, הרי הוא פטור מצום ט' באב. וכל שכן הוא פטור בשאר הצומות (צום גדליה, עשירי בטבת וי"ז בתמוז).

כמו כן מהגמרא בפסחים משמע מכך שעוברות ומיניקות חייבות בצום ט' באב, ובשאר הצומות הם פטורות מדין מצטער. ולכן נלמד שכל אדם שמצטער פטור משאר צומות (חוץ מט' באב). ולכן, אדם שיש לו כאב ראש חד פעמי או כאב שיניים זמני הרי הוא חייב בט' באב ופטור משאר הצומות. לעומת זאת אם יש לו כאב ראש תמידי (מיגרנה) או כאב שניים דלקתי, הרי הוא בכלל חולה שאין בו סכנה, שפטור אפילו מצום ט' באב.

גם מניקות שתזונת התינוק תלויה בהן (כגון שלא אוכל תחליפי חלב), רשאיות לאכול בט' באב כדי שיוכלו להניק את התינוק. וכן עוברות ומניקות, שסובלות מחוליים שונים, פטורות גם מצום תשעה באב.

כל מי שנדרש לאכול בט' באב, אוכלים כדרכן (לא פחות מכשיעור כמו ביום כיפור), אולם ברור שלא יאכלו מעדנים אלא מאכלים הדרושים לבריאות והזנת גופם.

חולה סוכרת שיש לו כדורים שמאזנים את רמת הסוכר צריכים לצום, וכל שאין לו איזון בסוכר הרי הוא בכלל חולה שאין בו סכנה ופטור מהצום.

ילד קטן עד גיל 9 אסור לחנכו אפילו לשעות, כי הוא כחולה שיש בו סכנה, אולם מגיל 9 ועד גיל מצוות הוא בגדר חולה שאין בו סכנה בגלל הצום, ולכן הוא פטור מצום ט' באב לגמרי (גם מטעם נוסף שאין אנו מחנכים לצום ט' באב כי מקווים לכך שבשנה הבאה, או לפחות שהילד יגדל, יבנה המקדש במהירה בימינו ויבטל הצום).

לגבי שאר עינויים לקטן (רחיצה, סיכה נעילת הסנדל) – כל שאין בכך פגיעה בבריאות הקטן, הרי שמדין חינוך יש לחנך את הקטן לאיסורים אלו.

גם אדם שאכל בטעות בט' באב, ימשיך את הצום ועולה לו כיום צום.

אדם שבירך בטעות בט' באב, לדעת הרב עובדיה זצ"ל יטעם כי עדיף שיעבור על איסור דרבנן מאשר שיעבור על איסור דאורייתא של ברכה לבטלה. אולם לדעת הרב, נראה שלא יטעם אלא יגיד ברוך שם כבוד מלכותו וכו' (ראה גם הלכות ברכות פרק ד' הלכה י'), מאחר ואיסור ברכה לבטלה היה בשוגג בעוד שאכילה הינה במזיד.

רחיצה לאחר כניסה לשירותים – לאור ההנחיות העדכניות של משרד הבריאות לרחוץ ידים עם סבון לאחר כל כניסה לשירותים, הרי שגם בט' באב מותר לרחוץ ידים (עם סבון) לאחר כניסה לשירותים מדין נקיות.

סיכום שיעור אשר הועבר בכולל ‏יום שישי ה' אב תשע"ז

תגיות: 
תאריך: 
05/08/17 י"ג אב התשע"ז
x

Audio Playlist