נאמר במסכת בבא בתרא דף ס' עמוד ב' נאמר:
ת"ר כשחרב הבית בשניה, רבו פרושין בישראל שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין. נטפל להן ר' יהושע, אמר להן: בני מפני מה אי אתם אוכלין בשר ואין אתם שותין יין? אמרו לו נאכל בשר שממנו מקריבין על גבי מזבח ועכשיו בטל? נשתה יין שמנסכין על גבי המזבח ועכשיו בטל? אמר להם: א"כ לחם לא נאכל שכבר בטלו מנחות! (ענו לו הפרושים:) אפשר בפירות. (ענה להם ר' יהושע:) פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים! (ענו לו:) אפשר בפירות אחרים. (ענה להם ר' יהושע :) מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים! שתקו. אמר להן: בני בואו ואומר לכם, שלא להתאבל כל עיקר אי אפשר שכבר נגזרה גזרה ולהתאבל יותר מדאי אי אפשר שאין גוזרין גזירה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה, דכתיב: (מלאכי ג, ט) "במארה אתם נארים ואותי אתם קובעים הגוי כולו" אלא כך אמרו חכמים סד אדם את ביתו בסיד ומשייר בו דבר מועט וכמה? אמר רב יוסף אמה על אמה. אמר רב חסדא: כנגד הפתח. עושה אדם כל צרכי סעודה ומשייר דבר מועט. מאי היא? אמר רב פפא: כסא דהרסנא. עושה אשה כל תכשיטיה ומשיירת דבר מועט. מאי היא? אמר רב: בת צדעא. שנאמר: (תהלים קלז, ה) "אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני תדבק לשוני לחכי וגו' ". מאי על ראש שמחתי? אמר רב יצחק זה אפר מקלה שבראש חתנים. א"ל רב פפא לאביי היכא מנח לה? במקום תפילין, שנאמר: (ישעיהו סא, ג) "לשום לאבלי ציון לתת להם פאר תחת אפר" וכל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה שנאמר (ישעיהו סו, י) שמחו את ירושלים וגו' תניא אמר ר' ישמעאל בן אלישע מיום שחרב בית המקדש דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לאכול בשר ולא לשתות יין אלא אין גוזרין גזרה על הצבור אא"כ רוב צבור יכולין לעמוד בה ומיום שפשטה מלכות הרשעה שגוזרת עלינו גזירות רעות וקשות ומבטלת ממנו תורה ומצות ואין מנחת אותנו ליכנס לשבוע הבן ואמרי לה לישוע הבן דין הוא שנגזור על עצמנו שלא לישא אשה ולהוליד בנים ונמצא זרעו של אברהם אבינו כלה מאליו אלא הנח להם לישראל מוטב שיהיו שוגגין ואל יהיו מזידין:
בנוגע לשיור אמה על אמה, כתב הרמב"ם בהלכות תענית פרק ה':
יב מִשֶּׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, תִּקְּנוּ חֲכָמִים שֶׁהָיוּ בְּאוֹתוֹ הַדּוֹר, שְׁאֵין בּוֹנִין לְעוֹלָם בִּנְיָן מְסֻיָּד וּמְכֻיָּר, כְּבִנְיַן הַמְּלָכִים; אֵלָא טָח בֵּיתוֹ בְּטִיט, וְסָד בְּסִיד, וּמְשַׁיֵּר מְקוֹם אַמָּה עַל אַמָּה כְּנֶגֶד הַפֶּתַח, בְּלֹא סִיד. וְהַלּוֹקֵחַ חָצֵר מְסֻיֶּדֶת וּמְכֻיֶּרֶת, הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקָתָהּ, וְאֵין מְחַיְּבִים אוֹתוֹ לְקַלַּף הַכּוֹתָלִים.
וכתב מארי בהערה כב':
- הרמב"ם הוסיף כבנין מלכים, כדי לתת טעם לתקנה שאדם לא יבנה לעצמו בנין מפואר כשבית המקדש חרב.
- מלשון הרמב"ם משמע שגזירת חז"ל היא לא רק להשאיר אמה על אמה ללא סיד, אלא גם שלא לבנות בנין מסויד ומכויר כבנין מלכים. וכך כותב השתילי זיתים (שו"ע סימן תק"ס סעיף א').
- כמו כן, אדם שבנה בית מוכן ללא שיור של אמה על אמה, אין צריך לקלוף את הכתלים.
- במבנה ציבורי כמו בית כנסת אין צורך להשאיר אמה על אמה.
- כמו כן בבית המיועד למכירה אין חובה להשאיר אמה על אמה
כתב השולחן ערוך ביסמן תק"ס סעיף א':
משחרב בית המקדש, תקנו חכמים שהיו באותו הדור שאין בונים לעולם בניין מסוייד ומכוייר כבניין המלכים, אלא טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר מקום אמה על אמה כנגד הפתח בלא סיד. והלוקח חצר מסויידת ומכויירת (פירוש מצויירת) הרי זו בחזקתה, ואין מחייבים אותו לקלוף בכותלים.
וכתב המשנה ברורה:
- מסוייד ומכוייר – הם מיני ציור. ואפשר לומר שדרך העולם, שטחין בטיט ואחר כך סדין בסיד; והמלכים עושין הכל בסיד. ולפי זה, אפילו בסיד לבדו אסור. ומדקאמר שאין בונין לעולם בניין וכו', משמע דאפילו על ידי שיור אמה על אמה אסור בזה. והנה המחבר העתיק לשון הרמב"ם; אבל דעת הטור, דאפילו סדין בסיד ומציירין נמי מהני שיור אמה על אמה, וכן המנהג.
כלומר, לדעת הרמב"ם ומרן אסור לבנות בנין מצויר ומכויר, גם אם משייר אמה על אמה (אלא רק בסיד), אולם לדעת הטור אפשר לעשות בנין מכויר ומצויר אם משאיר אמה על אמה.
וכתב עוד המשנה ברורה:
(ב) טח ביתו בטיט וסד בסיד ומשייר – היינו שאותו אמה יהיה בלא סיד, רק בטיט לבד. והיכא שמערב חול בסיד נמי שרי על ידי שיור אמה על אמה.
ויש מקילין על ידי חול, דסבירא להו דהיכא דעירב חול שוב לא מקרי בשם סיד.
והנה בזמנינו לא נהגו לשייר. ואפשר משום דסומכין על היש מקילין. ועל כל פנים תמוה, שהרי מלבנין הבתים בסיד לבד. ואפשר דדווקא במיני סיד הנקרא גופ"ש, שהוא לבן ביותר, אסור, מה שאין כן סיד שלנו. אך כל זה דוחק, וצריך עיון על מה נוהגין היתר. והיכא שהוא טח בטיט לבד, לכולי עלמא אין צריך לשייר כלל.
המשנה ברורה מביא את מנהג האשכנזים שלא לשייר אמה על אמה, אולם הוא נשאר בצריך עיון על מה הם סומכים.
וכתב עוד:
(ג) כנגד הפתח – היינו נוכח הפתח, כדי שיראה מיד שיכנס בפתח. ויש שמניחים פנוי למעלה מן הפתח בגובה, ואינו נראה לנכנס. ואפשר כדי שיתראה תמיד לפני בעל הבית היושב בפנים, שעל רוב הוא יושב אצל הקיר אשר נוכח פתח הבית [שערי תשובה].
ואותו השיור יהיה בלא סיד. ודלא כאותן העושין אמה שחור, דזהו גם כן ציור [לבוש]. ויש מקומות שעושין שחור, וכותבין על זה "זכר לחורבן".
ואותן התולין בגדי רקמה סביב כל הכתלים, ישיירו גם כן אמה על אמה.
לעומת זאת מנהג אבותינו בתימן היה להאיר אמה על אמה ללא סיד ואף צבעוהו בכחול.
וכתב הרמב"ם בהלכה י"ג:
יג וְכֵן הִתְקִינוּ שֶׁהָעוֹרֵךְ שֻׁלְחָן לַעֲשׂוֹת סְעוֹדָה לְאוֹרְחִים, מְחַסֵּר מִמֶּנּוּ מְעַט, וּמַנִּיחַ מָקוֹם פָּנוּי, בְּלֹא קְעָרָה מִן הַקְּעָרוֹת הָרְאוּיוֹת לָתֵת שָׁם. וּכְשֶׁהָאִשָּׁה עוֹשָׂה תַּכְשִׁיטֵי הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב, מְשַׁיֶּרֶת מִין מִמִּינֵי הַתַּכְשִׁיט שֶׁנּוֹהֶגֶת בָּהֶן, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה תַּכְשִׁיט שָׁלֵם. וּכְשֶׁהֶחָתָן נוֹשֵׂא, לוֹקֵחַ אֵפֶר מֻקְלֶה וְנוֹתֵן בְּרֹאשׁוֹ מְקוֹם הַנָּחַת תְּפִלִּין. וְכָל אֵלּוּ הַדְּבָרִים, כְּדֵי לִזְכֹּר יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמָר "אִם-אֶשְׁכָּחֵךְ יְרוּשָׁלִָם--תִּשְׁכַּח יְמִינִי. תִּדְבַּק-לְשׁוֹנִי, לְחִכִּי--אִם-לֹא אֶזְכְּרֵכִי: אִם-לֹא אַעֲלֶה, אֶת-יְרוּשָׁלִַם--עַל, רֹאשׁ שִׂמְחָתִי" (תהילים קלז,ה-ו).
ומבאר מארי בהערה כד':
כלומר לדעת הרמב"ם יש לקיים את תקנת חז"ל בדרך של השארת מקום ריק בשולחן זכר לחורבן.
וכתב מרן בסעיף ב':
וכן התקינו שהעורך שולחן לעשות סעודה לאורחים, מחסר ממנו מעט ומניח מקום פנוי בלא קערה מן הקערות הראויות לתת שם. וכשהאשה עושה תכשיטי הכסף והזהב, משיירת מין ממיני התכשיט שנוהגת בהם, כדי שלא יהיה תכשיט שלם. וכשהחתן נושא אשה, לוקח אפר מקלה ונותן בראשו במקום הנחת תפילין.
וכתב המשנה ברורה:
(ה) לעשות סעודה לאורחים – אפילו סעודת מצווה, כמילה וחתונה, וכל שכן שאר סעודות. ועיין במור וקציעה, דבסעודת שבת ויום טוב לא יחסר שום דבר.
(ו) מחסר ממנו מעט – כלומר, שאין נותן כל תבשילים הראוים לסעודה, אלא מחסר מעט, אפילו כסא דהרסנא די בזה (מ"א)
(ז) ומניח מקום פנוי – דאי לאו הכי, לא יהיה ניכר החיסרון. אבל כשיניח פנוי, ירגישו שהיה ראוי עוד תבשיל, אלא שנחסר [ט"ז]. והנה הלבוש השמיט תנאי זה, אפשר דסבירא ליה דמחסר מעט לבדה סגי.
המשנה ברורה מביא דעה שאין לנהוג מנהג של שיור בסעודה ושבת ביום טוב משום שאין לנהוג אבילות בפרהסיה בשבת ויום טוב, ונראה שהרמב"ם יסכים לדין זה.
בנוגע לשיור בתכשיטי אשה, כתב מארי בהערה כה':
וכתב המשנה ברורה:
(ח) שנוהגת בהם – היינו אם יש לה הרבה מיני תכשיטין, לא תשים כולם עליה בבת אחת, רק בכל פעם תשייר אחת, לזכור החורבן. ונשים המתקשטות במילוי גורמין לבד זה רעות רבות מאומות העולם המתקנאים בהם.
ויש להעיר שקישוט יתר של נשים עלול לגרום גם לרעות הנגרמות על ידי עוברי עבירה.
כתב מארי בהערה כו':
וכתב המשנה הברורה:
(ט) לשבר כוס בשעת חופה – וזו היא גם כן הטעם של שבירת כלי בשעת כתיבת התנאים. ויראה לשבור תחת החופה כוס שלם, ואין בו משום בל תשחית, כיוון שעושין כן לרמז מוסר, למען יתנו לב.
מנהג שבירת הכוס במקום הנחת אפר מוקלה בראש החתן נבע מכך שהיו חתנים שלא היו מניחים תפילין ולכן הנחת אפר מוקלה בראשם יש בה משום קטרוג על אותם חתנים.
לדעת שתילי זיתים, הואיל ואצל יהודי תימן לא היו שלא הניחו תפילין, לכן לא נהגו בשבירת הכוס אלא רק בהנחת אפר מוקלה.
להלן קטע ממאמרו של מארי בכתבים כרך ב' עמודים 924-925 הכולל גם את התייחסותו של מארי למנהגים החדשים הנהוגים בנישואין והתובנות השגויות שהגיעו אליהן בעקבותם:
סיכום שיעור עיון
