לכבוד הרב שלום!

לאחרונה אני מתלבט בעניין מצוות "פרו ורבו". דבר ידוע הוא, שבכדי לצאת ידי חובה במצווה זו יש להוליד בן ובת. לשם הדגשת הנקודה שאותה ברצוני להעלות אביא דוגמא ממצווה אחרת - הנחת תפילין.
אם ישנו אדם שרכש תפילין לא כשרות (כאשר לא היתה לו כל יכולת לדעת על כך), והוא הניח את התפילין הללו יום יום בהקפדה יתירה - האם מעשיו נחשבים?
יש להניח שמבחינה הלכתית זה נחשב כאילו הוא לא הניח תפילין כלל. ברם, מבחינה רעיונית ניתן לטעון מצד אחד, שמכיון שהאדם הקפיד כל כך לעשות את המצווה הרי שאין הוא כמי שלא הניח תפילין כלל (ולכל הפחות לא יהיה פחות ממי שרק חשב לעשות מצווה). אך מן הצד השני ניתן לומר, שגם מבחינה רעיונית אין משמעות למעשיו, וכהסבר לכך ניתן להשוות את המקרה לאדם חולה שצריך לקחת תרופה מסוימת ובטעות רכש אחרת (אני יודע שזו לא השוואה טובה כל כך, אך רק רציתי להבהיר את כיוון המחשבה).
אולם, כל הטיעונים הללו, ההלכתיים והרעיוניים תקפים כאשר ישנה בעיה במעשה המצווה. דע עקא, שיש לא מעט אנשים שמבצעים את מעשה המצווה של "פרו ורבו" בדיוק כמו שצריך, אך לא נולדים להם ילדים או שנולדים רק בנים או רק בנות.
היכן מצינו מצוות שנמדדות לפי התוצאות ולא לפי המעשים?
לדעתי, יש כאן עניין עמוק שראוי לעיין בו, ואשמח אם הרב יוכל לתת לי כיוון מחשבה רמב"מי.