לפי המידע שברשותי השומשום לא נקלה, רק שרוי ומיובש. אבל גם אם נאמר שנקלה, ואף שקלייה נחשבת לבישול לעניין שבת, לא תמיד הקלייה נחשבת בישול לעניין בישולי גויים. שהרי דבר שאין דרכו להיאכל חי שנקלה, אין בו משום בישולי גויים, כי אין אדם מזמין חברו על הקליות. רבינו, מאכ"א, יז, יז, שו"ע, יו"ד, קיג, ב, רמ"א.
אמנם השומשום הקלוי (אם באמת הוא נקלה) נטחן ונילוש, אבל לישה קלי במים בלבד אין בה כדי לכלול עיסה זו כבישולי גויים. שהרי רק קלי של עדשים בין במים בין בחומץ - אסור. אבל קלי של חטים ושעורים שלשין אותן במים - מותר. רבינו, מאכ"א, יז, כא.
ורק בקלי של עדשים, משום שלפעמים לשים אותו בחומץ, גזרו על הקלי של עדשים שנילוש במים, משום קלי של עדשים שנילוש בחומץ, עיין כס"מ. לא כן בקלי של חטים שנילוש רק במים, לא גזרו, משום נילוש בחומץ.
ואם כן, גם השומשום הקלוי שנטחן ונילוש במים, שאין עליו גזירה משום הנילוש בחומץ, וכל שכן שניתן לומר שהשומשום נאכל כמות שהוא חי.

תשובה מאת הרב רצון ערוסי.