מאחר ויש בעלי מגמה לבטל התרגום, הרי הם כבר סימנו את המטרה, וכל המו"מ אין לו ערך, משום שמי ששם לו מטרות, הרי הדקדוקים שידקדק הם רק עילה.
הרי המשך קיומו של מנהג אמירת התרגום אינו תלוי רק בדיוקים מדברי רבינו, כי מנהג טוב שיש לו מקור בתלמוד, וכזהו מנהג התרגום, לא קל לבטלו מבחינה הלכתית, וגם אם יש מי שהוא בדעה שקל מבחינה הלכתית לבטלו, אין ממהרים לבטלו, ובכלל ביטול מנהגים אפילו מנהגי טעות, מורי ההוראה נוהגים זהירות גדולה בביטולם, בגלל ההשלכות של הביטול. כל שכן מנהג טוב שיש וכבר מתקשים בהמשך קיומו, שאין למהר לבטל מנהגים טבוים בגלל הקושי אלא אדרבה, חובת מורי ההוראה היא לפעול בשום שכל למציאת דרכי התמודדות עם הקשיים כדי להשרידו.
צא וראה, גם לתימן הגיעה שיטת השו"ע שביטלה את הקריאה בתורה ע"י כל מברך, בגלל שכבר אין יודעים לקרוא, וכדי לא לביישם.
ובכל זאת חכמי תימן אמרו שיתביישו ובלבד שילמדו, וימשיכו במנהג האמיתי, שכל אחד מברך וקורא בעצמו.
ובאמת שרבים מבני עדתנו מתקשים להמשיך בקריאת התורה כהלכה המקורית, כלום נקרא לנהוג כשו"ע או שנתמודד כדי להשריד את השיטה התלמודית.
ועליך לדעת שלפני עשרות שנים מארי אהרן חמדי ז"ל ביטל התרגום, וכתבתי מאמר בסיני על קריאת התרגום, ובשל גדלותו ז"ל, החזיר עטרה לישנה ותרגם, ועד היום מתרגמים בביהכ"נ שלו. וכמוהו יראו וכן יעשו.