שונות
שלום רב האם כבודו יכול להסביר לפרש הלכה הבאה ולתת דוגמא לה מתלמוד בבלי ג [ב] טעה בשיקול הדעת, כגון דבר שהוא מחלוקת תנאין או אמוראין, ולא נפסקה הלכה כאחד מהן בפירוש, ועשה כאחד מהן, ולא ידע שכבר פשט המעשה בכל העולם כדברי האחר--אם היה זה הדיין מומחה, ונוטל רשות מראש גלות, או שלא היה נוטל רשות, אבל קיבלו אותו בעלי דינין עליהן--הואיל והוא מומחה, חוזר הדין; ואם אי אפשר להחזיר, פטור מלשלם. תודה רבה
כל דין שהוא שנוי במחלוקת וטרם הוכרעה ההלכה בסנהדרין, אך פשטה ההלכה למעשה, כדעה מסוימת, הרי שיש משקל הלכתי למנהג בדיני ממונות, ופסק כדעה שלא פשט המנהג כמותה, הרי זה טועה בשיקול הדעת, אם היה מומחה, חוזר הדין, ואם אין אפשרות להחזיר הדין, כי כבר נעשה מעשה על פי פסיקתו, פטור מלשלם, אך אם לא היה מומחה, משלם.
תכנים לקריאה נוספת
אגרת לחכמי מונטפשלייר חכמי פרובנס על גזירת הכוכבים חלק ה + אגרות שונות לחכמי צרפת וחכמי משפחת תיבון
עמוד תפח- סיום נושא גזירת הכוכבים
אגרת הרמב"ם לר' שמואל אבן תיבון בענייני תרגום מורה הנבוכים.
איך ענה הרמב"ם לבקשתו של רבי שמואל אבן תיבון לבוא למצרים ללמוד ולקבל תשובות לשאלותיו. במהלך האיגרת המיוחדת מתאר הרמב"ם את סדר יומו.
תחילת האיגרת נלמדה בשיעור המשך ראו כאן
אגרת תשובות אל ר' יהונתן הכהן מלוניל וחבריו (עמוד תצט). מאגרת זו נלמדת הערכתו של הרמב"ם לחכמתם ורמתם התורנית של חכמי צרפת.
קדושתם של ארץ ישראל ירושלים ומקום המקדש במשנת הרמב"ם וריה"ל
השיעור הוא חלק מסדרת שיעורי השקפה בין הכוזרי לרמב"ם.
הרמב"ם מתייחס למושג קדושה במובנו ההלכתי ופחות כמושג רוחני.
לעומתו ריה"ל מתייחס לקדושתה העצמית של הארץ כמושג רוחני ובלשונו הפיוטית מתייחס אל הארץ כאישיות.
בשיעור נלמד חלקים מפיוטו המפורסם של ריה"ל "ציון הלא תשאלי לשלום אסיריך"
העולה על יצועו לאחר חצות הלילה, האם חייב בברכת "המפיל"?
האם חיוב ברכה זו תלוי דווקא אם נרדם בפועל או מספיק אם עלה על יצועו באחת משעות הלילה?
בתלמוד לא חילקו בין ההולך לישון לפני חצות או אחר חצות. מהו א"כ טעמם של הפוסקים שאין לברך אחר חצות?