שהחיינו/הטוב והמטיב על הולדת בן/בת
לכבוד הרב שלום וברכה!
לזוג חברים נולדה בת, ובאירוע הודיה הזוג עמד ובירך שהחיינו. כשדיברנו איתם על כך, הם אמרו לנו שעל הולדת בת מברכים שהחיינו, ועל הולדת בן מברכים הטוב והמטיב. הם הסבירו שכיון שבן יורש מדין תורה מברכים הטוב והמטיב.
כיון שמעולם לא שמעתי שמברכים על הולדת ילדים, חיפשתי מעט, ומצאתי את פסיקת השו"ע או"ח רכג,א, שמציין לברך שהחיינו על הולדת זכר. ודבריו מבוססים על הברייתא בברכות נט,ב. שהובאה בתלמוד ביחס לדיון על ברכת הטוב והמטיב. מאידך, בדברי הרמב"ם והרי"ף לא מצאתי זכר לדין זה! ובבית יוסף הביא מדברי הרשב"א: "מסתברא דכל שנולד לו בן צריך לברך שהחיינו... אלא שלא ראיתי שנהגו כן אפילו הגדולים אשר בארץ..." (שו"ת הרשב"א א,רמה).
ומעתה, לשאלותי:
א) כיצד הדין הנהוג בק"ק תימן בנושא זה? האם נהגו לברך הטוב והמטיב (כדין דבר טוב שמגיע לו ולאחרים - כדלקמן סעיף ג) או שהחיינו?
ב) האם יש הבדל בין זכר לנקבה?
ג) מדוע הרמב"ם לא פסק דין זה? או שמא הסתפק במה שכלל וכתב: "קצרו של דבר כל דבר טובה שהיא לו ולאחרים מברך הטוב והמטיב, וטובה שהיא לו לבדו מברך שהחיינו" (ברכות י,ז)?
יורנו רבינו, ושכרו כפול מן השמים
לא נהגו אבותינו לברך לא שהחיינו ולא הטוב והמטיב בלידת בן או בת, גם רבינו והרי"ף לא הביאו הגמרא, ברכות, נטו, ב, להלכה. גם בתכאליל לא נזכרה ברכה זו.
גם מרן, שהפתיע ופסקה להלכה, אע"פ ששני פוסקים מהשלושה, הרמב" והרי"ף, לא הביאוה, אחינו הספרדים לא נהגו לברכה.
ואין קשר לירושה, כי הבן יורש את אביו, וכן בת, במקום שאין בן, יורשת את אביה, ואין קשר עם האם.
וגם העניין שנאמר בגמרא, שגם האשה ניחא לה בלידת זכר, אינו ברור, כי הרבה נשים מעוניינות בבנות שמסייעות להן במלאכות הבית.
וגם אין מקום לבךר שהחיינו מדין שמועה טובה, שהרי ידע שעומדת ללדת, ומצפה כל יום ללידתה, ורק בשב ממדיות הים, שלא שמע ולא שמעו ממנו, והגיע ונתבשר שאשתו ילדה, שבוודאי יברך שהחיינו בגלל שמועה טובה.
ועיין דברי מארי, ברכות, י, ד, אות ז, עמ' תרמא, שקיבלנו מרבותינו שברכת שהחיינו בעת המילה, היא גם במקום הטוב והמטיב לאשתו.
תוכל להאזין להלכה היומית באתר נצח ישראל, באודיו.