שאלתך שאלת חכם, שהיא כנהוג לומר חצי תשובה. הקושי שלי להתיר, בגלל שרבינו, שלא כחולקים עליו, סבור שאיסור צביעת שיער לגבר הוא מן התורה, והחולקים עליו סוברים שהאיסור מדרבנן, ויש למשתדך צער גדול, ולכן צירפו סניפים להיתר, ביניהם, שכבר בימינו רבים הגברים שנוהגים לצבוע את שערותיהם. אלא שאני הקטן בדעת, זהיר מלהשתמש בטיעון זה, בגלל שתי סיבות:
א. שלפי רבינו מדובר באיסור תורה.
ב. בגלל שאני מבחין בין מנהג למנהג. ואסביר כדלקמן. אכן ההלכה קלה בעניין גילוח שיער במקום ערווה ובבית השחי, אם גילוח זה כבר אינו ייחודי לנשים. אבל עניין זה הוא צנוע ולא גלוי. כמו כן ההלכה היקלה בעניין מלבושים ותכשיטים, כנוג, אף שזה עניין חיצוני, כי עניין המלבושים בשינויי המינים הוא מקובל, ומשתנה ממקום למקום. אצל עניין צביעת השיער, וליקוט שערות חוששני שצריכים אנו שלא לקלוט מנהגים, שמתהווים, מתוך תפיסת עולם מודרנית, מרדנית, שמגמתה לטשטש בין המינים, כי הטשטוש בין המינים יסודו, כפי שעינינו רואות ולא זר, בתפישת עולם ליברלית, ומתירנית, וזה טעם התועבה, שרבינו זכרו במו"נ, ולכן לענ"ד, משתדך זה יוכל להיעזר בגוי, כי אמירה לגוי היא דרבנן, ובמקום צער וצורך גדול, ניתן אולי להתיר. לא כן ע"י יהודי שיצבע לו השיער, יש בזה איסור של לפני עיור לא תתן מכשול, או מסייע ביד עוברי עבירה ואין אדם חוטא ולא לו.