דין דימום בהריון
שלום רב מארי רצון,
לאחר עיוני בדברי רבינו ובספר "טהרת משה" אשמח לקבל מענה לגבי נכונות הבנתי בנושא לקמן:
אישה הנמצאת בערך באמצע הריונה אשר מחד מוגדרת מסולקת דמים ומאידך אינה קרובה ללידתה, וראתה לפתע דימום בלא הרגשה.
1. לאור מצבה של האישה האם יש לדון את הדבר כדם או ככתם?
2. האם אמור להיות בכלל הבדל בין הריון לזמן רגיל?
[הבנתי מתוך "טהרת משה" כי אין הבדל והכול הולך אחר ההרגשה (עמ' יב, "גם כשברור לאשה שהדם יצא מרחמה אינה טמאה מהתורה הואיל ולא הרגישה ביציאתו")].
במצב הנ"ל ובמקרה בו נודע לאישה בבדיקה רפואית כי יש לה המטומה (=שטף דם. כפי המוכר מחבלות חיצוניות בגוף) ברחם/בשליה.
3. האם הדין כלפי הדימום משתנה, והאם יש לדון את הדימום כדם מכה?
4. אם כן, האם דינו של דם המכה משתנה לאורך ההריון (למשל בחודשים הראשונים כשעדיין לא הוכר עוברה או בחודשים האחרונים כאשר היא בסמיכות ללידה אולם עדיין לא חשה צירים תכופים)?
בברכת הוקרה מעומקא דלבא
תלמידך
1. דם שנראה יוצא בעליל מאותו מקום, בלי הרגשה, אסור מדרבנן, אבל אין לו דין כתם. י"א שדם כזה אסור מדאוריתא. כתם, הוא גוון דם שנמצא בבשר או בבגד. שאפשר שהוא דם בלי הרגשה, ואפשר שאינו דם, אלא צבע או דם בע"ח שנמעך, או דם פצע.
ולכתם יש הרבה קולות, שיעור הכתם, אם יש במה לתלות, אם נראה על גבי דבר שאינו מקבל טומאה.
2. בזמן הריון האשה מסולקת מדמים, אולם אם ראתה דם יוצא מאותו מקום, ואם אינו דם פצע, היא אסורה.
לצערנו, הולכת ומתרבה תופעת הדימומים, ולכן יש להיעזר בבודקות טהרה, ולהפנות הנשים אליהם, ואם הן אומרות שהדימום הוא חוץ רחמי, יש להתחשב בכך לקולא.
4. לא הבנתי את השאלה, דם מכה ככל שיש לנו חוות דעת מקצועית שהוא דם מכה, אין זה משנה באיזה שלב בהריון, או אפילו כשאינה בהריון, ואינו זמן וסתה.