יום שישי, כ"ט אב תשע"ח, 10.8.18

לכבוד הרב רצון ערוסי,
רב העיר קריית אונו,
שלום רב!

לאחרונה עלתה במשפחתנו שאלת השתתפות בנות (בסביבות גיל תשע) בחוג בלט. וכן שאלת צפיית קרובות משפחה במופעי בלט של אותן ילדות, בין מופעים בפני גברים ונשים יחדיו, בין מופעים בפני נשים בלבד.

כשלעצמי, אומנות הבלט נתפסת בעיניי כמשהו שמגמותיו ועולמו התרבותי אינם מתיישבים עם היהדות במובנה המתוקן, אולם יש מי שחולקים עליי בכך, וחשבתי שיהיה זה נכון להעלות נושא זה בפני רב ואיש הלכה, שאולי גם יראה צדדים מגוונים יותר בעניין, ולבקש ממנו חוות דעת הלכתית מובהקת (בניגוד להערכה הגותית עקרונית).

כמה נקודות ברצוני להדגיש בנושא דנן, וחשוב לי שתשובתך תתייחס אליהן, ולו במובלע, והריהן:
• נגד הבלט:
o הבלט מגלם תרבות שבמרכזה גוף האדם, בפרט זה הנשי, וכפי שכותבים במפורש רבים מגדולי מוריו, אחת ממטרותיו היא עירור אירוטי של קהל הצופים. בהתאם, בבלט הקלאסי ואף בבלט המודרני משולבות תנועות שניתן להגדירן לא צנועות, וביגוד הבלט הינו ביגוד שיעדו להבליט את חמוקי גוף האדם, והאישה בפרט. הוא קרוב ככל הניתן לעירום, בפרט בסיוע אפקטים של צילום ותאורה. ואכן בשנים האחרונות יש בין להקות הבלט בעולם, ולהוותנו אף בארץ, מי שהסיקו את המסקנה האחרונה ומופיעים מופעי ריקוד בעירום מלא. מכיון שכך, שמא יש לראותו בסקירה אחת עם התעמלות העירום (גם ללא עבודת אלילים, כפי שכנראה היה בימי יאסון) בגימנסיון ההלניסטי, שעליה כה הקפידו אבותינו בני תקופת החשמונאים, ראוה כהתייוונות, ומסרו נפשם במאבק נגדה.
o גם מי שיקל ראש בלימוד בלט בידי ילדות צעירות, הנה בכל זאת התחלה בילדות עלולה ליצור עימות פנימי או פנים משפחתי ואמוני קשה בשנות ההתבגרות.
o באשר להופעות של בנות חוגי בלט בציבור, אפילו נערכות הן רק בפני נשים, מי כף לידנו יתקע שהילדות הנוטלות חלק בחוג תקבלנה על עצמן מגבלה זו בהבנה גם בשלב מאוחר יותר בחייהן. והרי מגבלה כזו תחסל כליל את סיכוייהן לפתח קריירה מקצועית משמעותית כלהי.
o בהקשרים הנזכרים בנקודות האחרונות מתעוררת שאלת ההבחנה בין גילים לעניין לימוד בלט.
• בעד בלט:
o ריקוד בלט עשוי להועיל לבריאות גופם ונפשם של ילדים, בפרט כאלה הסובלים מליקויים שונים או מחוסר ביטחון (לצורך העניין, הבה נתעלם לרגע מכך שמומחים לבלט מתריעים כיום על כך שהבלט הקלאסי – בניגוד לבלט המודרני – מסב לבנות רבות נזקים, ואפילו בלתי הפיכים, בפרט אם המדריכות חסרות ניסיון מספיק). כאן מתעוררת שאלת קיומם של תחליפים כשרים לפעילות זו מחד, ושאלת גבולות ההיתר שעשויה ההלכה לקבל על בסיס שיקולי בריאות וכיו"ב.
o תורת ישראל ומסורת ישראל כבר הכשירו בעבר תחומים שונים של פעילות ויצירה אומנותית, ולא רק כאלה שרקעם המקורי שלילי, אלא גם כאלה ששלובים בהם בפועל יסודות שליליים (אליליים, אירוטיים וכיו"ב), אם רק ניתן היה לעוקרם. בהתאם, יש כיום מורות דתיות ואף חרדיות לבלט, שבחוגי הבלט שלהן לובשות הבנות לבוש צנוע, נמנע שילוב של תנועות לא צנועות ואין נערכות הופעות בפני גברים.

אעריך מאוד את היענותך, אם תואיל לענות לשאלתי, ובפרט אם תוכל לציין לפחות את מקורות ההלכה הבסיסיים עליהם נשענת תשובתך.

תודה מראש ושבת שלום,