בברוך שאמר נהגו לעמוד יחד עם האומר ברוך שאמר, ואילו עלינו לשבח היו שנהגו לשמעו מיושב, כי המשיכו לשבת כדי לשלש, והיו שאמרו מעומד, והיו שאמרוהו תוך שהם הולכים לצאת מביהכ"נ, וחבל שכך עלה לתפילה נשגבה זו עלינו לשבח שנאמרת במוסף של ר"ה, יום הדין, והפכוה, לסיומת של תפילה, ולדבר שנאמר יום יום, ויש מספר פעמים ביום, ונשחקה מחמת השיגרה, ומחמת הסיום של התפילה. ובעבר לא נהגו לסיים התפילה בתפילה נעלה זו.