לכבוד מו"ר הרה"ג רצון ערוסי הי"ו זה זמן רב שאני חושב על הנושא של מעמד הרבנים. בשנים האחרונות אנו עדים ללא מעט רבנים שאינם מייצגים נאמנה את מעמדם, קרי הרבנות, אם זה באישיותם, במידות שלהם ואפילו בגדלות שלהם בתורה ובמציאות. אין אני מדבר רק על רבנים שנמצאו סורחים (ברור לי מגמת התקשורת) בשוחד, בניאוף וכדו' (לב מי לא יחמץ) אלא גם ברבנים שאנו פוגשים מידי פעם, אם זה בבתי הכנסת, בחתונות, ביום יום. אין אני כותב אלא מכאב, מתחושת פיחות במעמד הרבנים הן בי עצמי והן לא במעט אנשים מתוכנו. לא פעם אחת שמעתי את המשפט: "היכן הרבנים של פעם? " זכורני שקראתי פעם באחד ממאמריו של הגר"י קאפח זלה"ה על דרך צמיחתם של רבנים בתימן, ואכן הזדהתי עם התוכן. אולם לצערי זה לא המצב בארץ ישראל. ישנה את התחושה שכל מי שלומד מס' שנים בישיבה ואפילו את כל השולחן ערוך ועוד כמה פוסקים מקבל הסמכה. האם לא הגיע הזמן לשנות את התנאים? מה דעת רבנו?. ושוב ברכות על הצטרפותך לשו"ת מורשת. ברק ר.